אתמול הגישה המדינה בקשה לקיים דיון נוסף בפסק הדין שביטל את החוק השנוי במחלוקת בנימוק ש"ביטול חוק בשל פגמים בהליך החקיקה אמור להיעשות במקרים חריגים ונדירים ביותר". בהתחשב בעובדה שבקשות לדיון נוסף כמעט ואינן מתקבלות, האם משהו נוסף עומד מאחורי המהלך? פרשנות
מחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה הגישה אתמול בקשה לבית המשפט העליון לקיים דיון נוסף בפסק הדין שבו בוטל לפני מספר שבועות המס על דירה שלישית בשל פגמים בהליך החקיקה. לפי הנטען בבקשה, ללא קשר לצורך לטייב את הליכי החקיקה בכנסת, ביטול חוק בעילה זו אמור להיעשות במקרים חריגים ונדירים ביותר ולכן פסק הדין עומד בסתירה להלכה קודמת או לכל הפחות מהווה חידוש מהותי המצדיק קיומו של דיון נוסף.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
כזכור, בתחילת החודש ביטל הרכב מורחב של 5 שופטי בג"ץ את אחד מחוקי הדגל החשובים של שר האוצר כחלון שנחקק במסגרת חוק ההסדרים. ארבעה מתוך שופטי ההרכב סברו כי בהליך החקיקה נפל פגם היורד לשורשו של ההליך שהתבטא בכך שלא ניתנה אפשרות לחברי הכנסת בוועדת הכספים שחפצו בכך לקיים דיון ראוי ולגבש עמדה מוּשׂכּלת לגבי הסדר המס שבנידון. בכך, קבעו שופטי הרב, נפגע "עיקרון ההשתתפות" של חברי הכנסת המחייב הליך חקיקה שבו תינתן להם אפשרות מעשית לגבש את עמדתם בקשר להצעת החוק. בין שופטי הרוב הייתה גם הנשיאה נאור, שאף הביעה דעתה כי במקרה זה "נחצו כל הקווים האדומים" וכי האיזון בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת הופר לחלוטין.
מנגד, השופט מזוז בדעת מיעוט סבר כי מדובר בסטייה מההלכה המנחה בעניין "מגדלי העופות" שניתנה בשנת 2003, שם נקבע כי פסילת תוקפו של חוק בשל פגיעה בעקרון ההשתתפות תיעשה רק במקרים קיצוניים ונדירים. לשיטתו של מזוז, המבחן שנקבע בפסיקה מתמקד בהגנה על זכות ההשתתפות של חבר הכנסת בהליך החקיקה, אולם שופטי הרוב ביססו את הביקורת החוקתית על אמות מידה הנוגעות לאיכות דיוני החקיקה בכנסת ובכך סטו מהלכת מגדלי העופות והפסיקה העקבית שניתנה בנושא.
כך או כך, נראה שהמדינה משקיעה אנרגיה באפיקים הלא נכונים. בקשות לדיון נוסף מוגשות חדשות לבקרים על ידי בעלי דין מאוכזבים שטוענים ל"שינוי הלכה" או סטייה מהותית, אולם פעם אחר פעם קובעים השופטים כי הרשות לדיון נוסף תינתן רק במקרים נדירים ויוצאי דופן בהם פסק בית המשפט העליון הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה, ראויה להבחן בדיון נוסף. כך, גם כאשר מדובר בפיתוחה של הלכה קיימת וגם כאשר פסק הדין המקורי לא ניתן בדעת רוב. מעיון בהחלטות שניתנו בשנה האחרונה ניתן לראות כי מתוך עשרות בקשות לדיון נוסף שהוגשו לבית המשפט העליון בנושאים שונים, רק שתיים התקבלו ושתיהן עוסקות בענייני דת ומדינה - עניין פתיחת עסקים בשבת והשאלה האם יש לאפשר לבתי אוכל השומרים על דיני הכשרות להציג את עצמם בכתב ככשרים אף כאשר אין בידיהם תעודת הכשר.
לכך, יש להוסיף את העובדה שבהיסטוריה החוקתית הישראלית ישנו רק תקדים אחד למקרה שבו נערך דיון נוסף על פסק דין שניתן בהרכב של חמישה שופטים – עניין נחמני משנות התשעים, בו נקבע כי השתלת ביציות מופרות ברחמה של פונדקאית יכולה להיעשות רק תוך הסכמה בין האישה שמגופה הוצאו הביציות לבין בעלה שבזרעו הן הופרו. באותה החלטה קבע הנשיא דאז שמגר כי מדובר בנושא "חדשני וראשוני ובעל חשיבות מיוחדת בעולמנו המחדש פניו מבחינה מדעית וחברתית", ואף אז סברו שלושה משופטי ההרכב כי מדובר בהחלטה שחרגה מסמכות. לכן, ניתן לשער שבמקרה של מס דירה שלישית, כאשר מדובר בפסק דין שניתן בהרכב של חמישה שופטים, וכאשר ארבעה שופטים מתוך חמישה סברו כי לא מדובר בפסיקת הלכה חדשה אלא לכל היותר פיתוח הלכה קיימת – הסיכוי לקיומו של דיון נוסף קלוש עד לא קיים.
עם זאת, ניתן לתהות האם דבר נוסף אינו עומד מאחורי המהלך שביצעה המדינה. הסוגיה של ביטול חוקים של הכנסת ע"י בית המשפט העליון הייתה מאז ומתמיד שנויה במחלוקת ויצרה סערות רבות בין אלו התומכים בסמכותו של בית המשפט לעשות כן ובין אלו הסבורים כי הוא פולש לטריטוריה לא לו ומסיג את גבולן של יתר רשויות השלטון. בכל פעם שבג"ץ "מעז" לבטל חוק (ולא היו הרבה מקרים כאלו) צצים הקולות הקוראים להגביל את סמכותו בדרכים שונות, בין אם ע"י חוק "עוקף בג"ץ", בין אם ע"י מינוי שופטים "שמרנים" ובין אם בדרכים אחרות. האם הגשת הבקשה הנוכחית לדיון נוסף, על אף שלא צריך להיות בעל יכולת ניתוח משפטי מעמיקה כדי להגיע למסקנה שסיכוייה קלושים – מהווה ניסיון נוסף להתנגח בבית המשפט העליון ולהצר את צעדיו?
