חדשות

ביהמ"ש דחה את העתירות שהתייחסו ל-31 מתוך 100 השאלות בבחינה, אך קיבל בשני מקרים חלופה נוספת כתשובה נכונה. בנוסף, נדחתה דרישה לפקטור של 20% בשל תנאים מחפירים בכיתת הבחינה, בהם מזגן מקולקל ונביחות של כלב. השופט אברהם רובין: "העותרות נכשלו גם בבחינה קודמת, שעברה ללא תקלות"

בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים דחה ברובן את העתירות שהגישו נבחנים בבחינת ההסמכה בכתב של לשכת עורכי הדין באפריל 2017, למעט שתי השגות שבהן התקבלה תשובה נוספת בנוסף על התשובה שבחרה וועדת הבחינות.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

ב-27 באפריל 2017 התקיימה בחינת ההסמכה בכתב לעריכת דין, שאותה עברו בהצלחה 44.38% מכלל הנבחנים ו-18% מבוגרי האוניברסיטאות. לאחר שפורסמה רשימת התשובות הנכונות לשאלות שנשאלו בבחינה, הוגשו לוועדה הבוחנת לא פחות מ-3,901 השגות, הנוגעות ל-76 מתוך 100 השאלות בבחינה. הוועדה הבוחנת דחתה את כל ההשגות שהוגשו, ובעקבות כך הוגשו 12 עתירות מנהליות נגד הבחינה, שהדיון בהן אוחד.

השופט אברהם רובין ציין כי במקרה זה "נשבר השיא", והוגשו תריסר עתירות התוקפות כ-31 מתוך 100 השאלות שנכללו בבחינה, אולם רק לגבי חלק קטן ביותר של השאלות נטענה טענת חוסר סמכות או טענה לפגמים מנהליים כאלו ואחרים, ללא תשתית עובדתית ומשפטית ראויה. השופט העיר כי נדמה שמשאלתם העיקרית של כל העותרים – למעט אחת שהעלתה גם טענות לעניין התנאים ששררו בכיתת הבחינה – היא שבית המשפט ישמש ערכאת ערעור על הוועדה הבוחנת, דבר שאין הוא נוהג לעשות. משכך, הבהיר השופט, יתמקד הדיון במספר שאלות מוגבל ובשאלות שלגביהן נטענה טענת חוסר סמכות.

רשימת החוקים המנחה ככלי עזר פרשני

השופט דחה את טענת העותרים כי הכללת שתי שאלות הנוגעות לסדרי הדין בבית הדין לעבודה נעשתה בחוסר סמכות, שכן נושא זה אינו חלק מהבחינה, וקבע כי סדר הדין האזרחי כולל סדרי דין בהליכים אזרחיים בבתי משפט שונים, לרבות בבית הדין לעבודה. השופט העיר כי טענת העותרים מעוררת אי נחת, מאחר שכל הנבחנים היו אמורים לדעת היטב כי הלשכה וועדת הבחינות רואות עצמן מוסמכות לכלול בבחינה שאלות מתחום סדרי הדין בבית הדין לעבודה, שכן חוק בית הדין לעבודה והתקנות על פיו נכללים ברשימת החיקוקים המנחה לקראת בחינות ההסמכה. אמנם, ציין השופט, אין בכוחה של רשימה זו להרחיב את סמכויות הוועדה הבוחנת, אולם ייתכן כי בית המשפט יעשה שימוש ברשימה ובחומר ההכנה של הגורמים המסחריים העוסקים בהכנת מתמחים לבחינות ככלי עזר פרשני, מוגבל בעוצמתו.

בנוסף, נדחתה העתירה נגד הכללתה של שאלה העוסקת באפשרות לחסוך בתשלום אגרה בהליכי העברת רישום מאות משכנתאות משמו  של בנק אחד לשמו של בנק אחר עקב מיזוג ביניהם. בתוך כך, הבהיר השופט כי סוגיית תשלום האגרה היא חלק מסדרי רישום המקרקעין, ובוודאי חלק מסוגיית המיסוי הכרוך ברישום זה. השופט דחה עוד את הטענה כי יש לפסול את השאלה כיוון שהיא עוסקת בעניין אזוטרי, וקבע כי השאלה אינה מגלה פגם מנהלי או עיוות דין חמור המצדיק את התערבות בית המשפט. 

טענה אחרת הפנתה לאחת השאלות, אשר לטענת העותרים ברור שסיפור המעשה המתואר בה נקטע לפני סופו, ככל הנראה בשל טעות הדפסה, ולכן יש לפסול את השאלה. כמה מהעותרים טענו כי בחלק מאולמות הבחינה נאמר לנבחנים כי מדובר בטעות דפוס ואילו בחלק אחר לא נאמר כך, דבר שגרם לנבחנים באולמות שבהם לא ניתנה ההבהרה לבזבוז זמן. השופט רובין הבהיר כי ניסוחה של השאלה אכן נראה קטוע ממבט ראשון, אולם מקריאת השאלה והתשובות המוצעות, אפשר להבין ללא קושי מיוחד כי מדובר בשאלה שבה מתבקש הנבחן להשיב מתי מתקיים הליך מהו"ת ומי אמור להשתתף בו. "לא חסר בשאלה נתון כלשהו שחיוני לצורך בחירת התשובה הנכונה, וכן אין בתשובות כל נתון נוסף שאיננו מופיע בשאלה", פסק השופט. "מן האמור לעיל עולה כי דין טענות העותרים להידחות, בין אם נפלה טעות הדפסה בשאלה ובין אם לאו".

פתרון בשיטת האלימינציה

שאלה אחרת שנדונה בעתירות התייחסה לבית המשפט שאליו יש להגיש עתירה שמטרתה לקבוע כי אדם הוא בר הסגרה. התשובה הנכונה לכך לפי קביעת הוועדה הבוחנת היא בית המשפט המחוזי בירושלים בלבד. השופט רובין דחה את טענת העותרים כי יש לפסול את השאלה משום שקיימת הוראה בתקנות ההסגרה לפיה מותר להגיש עתירה לכל בית משפט מחוזי בישראל, וקבע כי הוראות חוק גוברת על הוראת תקנה. בעניין זה צוין כי כל יתר התשובות שהוצעו לנבחנים אינן תואמות לא את הוראת התקנה ולא את הוראת החוק, כך שהיה ביכולתם של הנבחנים לקבוע מהי התשובה הנכונה.

שמונה מתוך 12 העתירות התייחסו לשאלה הנוגעת לנושא הסמכות העניינית לדון בתביעות ממטרד ליחיד ופירוק שיתוף, הנוגעות למקרקעין שאינם רשומים ואשר שווים עומד על 5.2 מיליון שקל (30/31). השופט ציין כי שאלת הסמכות העניינית בתביעות לפירוק שיתוף במקרקעין בלתי רשומים טרם זכתה להכרעה סופית בפסיקה ואין הלכה מחייבת בנושא. בעניין זה הובהר כי גם לשכת עורכי הדין וועדת הבחינות מסכימות כי אין תשובה חד משמעית לשאלה העומדת לדיון, ומכאן שפסילתה או הכרה בתשובה נוספת כנכונה לא תהווה סטייה מההלכה המצמצמת את היקף הביקורת השיפוטית על החלטת ועדת הבחינות. עם זאת, קבע השופט, הפגם בשאלה אינו מחייב את פסילתה, וניתן להסתפק בכך שתשובה נוספת מתוך התשובות שהוצעו תוכר כתשובה נכונה.

שאלה אחרת שנכללה בעשר עתירות בדקה להיכן יש להגיש ערעור על צו לפירוק אגודה שיתופית שנתן רשם האגודות השיתופיות. השופט קבע כי אף אחת מהתשובות שהוצעו לנבחנים אינה נכונה, וכי דווקא התשובה הנכונה לא הוצעה לבחירתם. אולם, לדעת השופט, אין בכך כדי לפסול את השאלה. זאת, שכן התשובה שבה בחרה הוועדה אינה חסרת כל בסיס והיא התשובה הנכונה ביותר מבין כל התשובות שהוצעו, וההנחיה לנבחנים היא לבחור את התשובה הנכונה ביותר. השופט הוסיף כי יתר התשובות שהוצעו היו שגויות לחלוטין, שכן אין להן כל בסיס מינימלי בחוק. כיוון שכך, יש לראות את התשובה שנבחרה על ידי הוועדה כתשובה לא שגויה לגמרי, המחייבת את פסילת השאלה, אלא כתשובה לא מדויקת או לא שלמה, אשר בהשוואה ליתר השאלות היא הנכונה ביותר.

בשאלה הנוגעת לעילה לפירוק אגודה שיתופית (67/74) קבע השופט רובין כי יש להכיר בתשובה נוספת כתשובה הנכונה לשאלה. האסמכתא לתשובה הנכונה היא סעיף 46(1) לפקודת האגודות השיתופיות, הקובע כי נדרשת עילה כלשהי כדי להורות על פירוק אגודה שיתופית, אולם הסעיף אינו קובע רשימה של עילות פירוק. כמו כן, לשאלת בית המשפט בדיון, לא עלה בידי הוועדה הבוחנת ולשכת עורכי הדין להצביע על פסק דין כלשהו הקובע עמדה בשאלה האם הרצון להתאגד כחברה הוא עילת פירוק לגיטימית. במצב דברים זה, קבע השופט, ראוי לקבל גם את תשובה ד' כתשובה נכונה. השופט דחה את טענת העותרים כי השאלה נשאלה בחוסר סמכות, כיוון שהיא נוגעת למשפט המהותי, שכן הכרעתו נוטלת את המשקל מאותו חלק של השאלה שנגע למשפט המהותי.

עוד נדחתה טענת העותרים ביחס לשאלה העוסקת בזכות העכבון העומדת לעורך דין וליכולתו לשלם את הוצאות הקלטת הדיון בעניינו בבית המשפט. השופט רובין קבע כי התשובה שנבחרה על ידי הוועדה היא בוודאי התשובה הנכונה ביותר, מהטעם שיתר התשובות שגויות בעליל, ובכל מקרה – אף אם הוא היה סבור כי תשובה אחרת נכונה יותר, לא היה בכך כדי להצדיק את התערבות בית המשפט בשיקול דעתה של הוועדה.

"הלשכה המליצה להצטייד באטמי אוזניים"

אחת העתירות נגעה לתנאים ששררו בכיתת הבחינה שבה נבחנו שתי העותרות, שהוכרו על ידי לשכת עורכי הדין כנבחנות מוגבלות כך שניתן להן תוספת זמן בבחינה. העותרות טענו כי התנאים בכיתה היו מחפירים – המזגן התקלקל וכל הניסיונות לתקנו לא צלחו, וכאשר הוחלט לפתוח את החלונות, סבלו הנבחנים מרעשים של מכוניות ומנביחות בלתי פוסקות של כלב. בנוסף, אף החלה האזעקה בבניין לפעול באופן פתאומי למשך מספר דקות, ללא כל הסבר. כתוצאה מכך, נאלצו חלק מהנבחנים לנהל דיונים עם נציגי הלשכה, דבר שהעצים את ההפרעה. לטענת העותרות, ההפרעות האמורות הפכו את פתרון הבחינה למשימה בלתי אפשרית. הלשכה אמנם נאותה להעניק לנבחנים 15 דקות נוספות לשם פתרון הבחינה, אך לטענת העותרות, מדובר בפתרון שהוא בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי.

השופט רובין דחה את הבקשה להעניק לתלמידי הכיתה "פקטור" של 20% על מנת לאיין את הפגיעה שנגרמה להם, וקבע כי אף אם היה ניתן לצפות את כל הרעשים הנ"ל, הלשכה המליצה לכל הנבחנים להצטייד לקראת הבחינה באטמי אוזניים, כך שלא נפל פגם בפעולותיה המצדיקות את התערבות בית המשפט.

עוד ציין השופט כי הוא לא שוכנע שהתנאים ששררו בכיתה היו כה קשים כפי שנטען, ולראייה, אחוז הנכשלים בכיתה המותאמת עמד על 79.8% שיעור כמעט זהה לאחוז הנכשלים בכיתה המותאמת הנוספת שהיתה בבניין אחר. כמו כן, העיר השופט, שתי העותרות נכשלו גם בבחינה קודמת, שבה לא היו תקלות.

 מ"מחשבות", חברת ההכנה לבחינות הלשכה המובילה בישראל נמסר בתגובה: "אנו שמחים כי בית המשפט קיבל את עמדתנו ואת טענותינו ואיפשר קבלת חלופות נוספות לשתי שאלות בבחינת הלשכה. כתוצאה מכך עברו את הבחינה עשרות רבות של מתמחים אשר עובר להחלטה היו בגדר נכשלים וכעת הם מועמדים לקבלת חברות בלשכת עורכי הדין. נמשיך לסייע למתמחים וללוות אותם לאורך כל הדרך עד להצלחה".

עת"מ 65609-05-17