אלישע אודס, שהואשם במעורבות בפעולות תג מחיר, דרש לקיים את המפגשים עם עורך דינו ללא מחיצה שקופה, כפי שדורש השב"ס במקרה של אסירים ביטחוניים. ביהמ"ש העליון הבחין בין מפגש של אסיר ביטחוני עם עורך דינו לבין מפגש "פתוח" עם בני משפחה, וקבע כי למרות אי הנוחות, ההגבלות שהטיל השב"ס אינן פוגעות בשירות המשפטי או בזכות ההיוועצות
בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי לאשר מספר מפגשים "פתוחים" ללא מחיצה בין אלישע אודס, שהואשם במעורבות בפעולות תג מחיר, לבין עורך דינו, למרות קיומה של חזקת מסוכנות, הקיימת בהקשר לקבוצת האסירים הביטחוניים, שעמה נמנה אודס.
סעיף 45 לפקודת בתי הסוהר, שעניינו פגישת אסיר עם עורך דין, קובע כי אסיר זכאי להיפגש עם עורך דין לשם קבלת שירות מקצועי. פגישת אסיר עם עורך דין תיעשה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות הדברים והמסמכים שיוחלפו בפגישה, אך באופן המאפשר פיקוח על תנועותיו של האסיר. בנוסף, תקנה 29(א) לתקנות בתי הסוהר קובעת כי פגישת אסיר עם עורך דין תיערך שלא בטווח שמיעה של אדם אחר.
אודס נעצר בשנת 2015 בעקבות חשד למעורבות בתכנון הפיגוע בכפר דומא ובפעולות "תג מחיר" נוספות שביצע יחד עם אחרים. בגין מעשים אלו, הוגש נגדו ונגד נאשם נוסף כתב אישום המונה שמונה אישומים והוחלט כי הוא ישהה במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.
בעת שהיה כלוא כאסיר ביטחוני בבית סוהר "אופק", בהיותו קטין, נפגש המשיב עם עורך דינו ללא מחיצה, מאחר שבאותה עת לא הייתה בנמצא מחיצה בחדר המיועד למפגש עורך דין-לקוח בבית סוהר זה. בהמשך הועבר המשיב למתקני כליאה אחרים שבהם מוחזקים בגירים והוקמו מחיצות גם בבית סוהר "אופק". חלק מהביקורים נערכו במתכונת "פתוחה", כך שהמשיב הורשה לקבל ביקורים של בני משפחה מדרגה ראשונה, אחת לחודש ללא מחיצה, על רקע גילו הצעיר. חלק אחר של ביקורי בני משפחתו של המשיב נערך במתכונת של ביקור "סגור", כאשר מחיצת זכוכית מפרידה בין המבקרים לבין המשיב.
בחודש דצמבר 2016 הגיש המשיב עתירת אסיר נגד שירות בתי הסוהר העוסקת בתנאי מעצרו, ובין היתר ביקש לאפשר לו להיפגש עם עורך דינו ללא מחיצה. בנימוקי העתירה נטען כי קודם לכן, בעת ששהה בבית סוהר "אופק", הוא זכה לקבל ביקורים "פתוחים" של עורך דינו. בית המשפט המחוזי קבע כי נוצרו נסיבות ייחודיות התואמות אך את עניינו של העותר ורק מכוחן ראוי לקבל את העתירה תוך הצבת תנאים נלווים. המדינה ביקשה לערער על פסק הדין, ובית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי אף שהבקשה נוגעת לעניינו הפרטי של המשיב, הרי שהיא מעוררת שאלה עקרונית בעלת חשיבות רחבה הנוגעת לכללי המפגש הסגור בהקשר למפגשים של אסירים ועצורים ביטחוניים עם עורכי דינם, ובאשר להיקף שיקול הדעת המוקנה לשב"ס לסטות מכללים אלה.
השופט אורי שהם ציין כי ברירת המחדל, כעולה מפקודות נציבות השב"ס, היא שמפגש בין עורך דין לאסיר בטחוני ייערך מאחורי מחיצה. הרציונל למגבלה זו נעוץ בסיכון הנשקף מקבוצת האסירים הביטחוניים לפגיעה בביטחונו ובשלומו של הציבור, בצד הפגיעה האפשרית בדרך ניהולו התקין של מתקן הכליאה. משום המסוכנות האינהרנטית הגלומה באסיר הביטחוני, קיים חשש כי מפגש "פתוח" בין עורך דין לאסיר מעין זה יגביר את הסיכון להעברת מידע, מסרים, וחפצים אסורים אל בית הסוהר וממנו אף שלא ברצונו של עורך הדין. ההחלטה לחרוג מן הכלל ולאשר מפגש "פתוח" בין עורך הדין לאסיר הביטחוני נתונה לשיקול דעתו של מפקד בית הסוהר שהוא שיקול דעת רחב.
השופט שהם ציין כי מפגשים פתוחים עם בני משפחה הם פרקטיקה מקובלת, וכי אין לגזור מעצם מתן האישור לביקורים המשפחתיים הפתוחים בהכרח את ההיתר לקיומו של מפגש עם עורך הדין באותה מתכונת, נוכח ההבדלים המהותיים בין מפגשיו של אסיר בטחוני עם בני משפחתו לבין המפגשים עם עורך דינו. השופט הוסיף כי תכליתו של מפגש האסיר עם בני משפחתו היא בראש ובראשונה שמירה על הקשר המשפחתי כאשר המגע הפיזי בין בני המשפחה הוא חיוני להשגת תכלית זו. לעומת זאת, מטרת המפגשים בין העצור לבין עורך דינו היא מתן שירות מקצועי, אותו ניתן להעניק, ככלל, גם מאחורי מחיצה שקופה. הבדל נוסף, הנובע מתכלית המפגש בין האסיר הביטחוני לבין סנגורו, נעוץ בכך שסוהר אינו יכול להימצא בטווח שמיעה בין האסיר לעורך דינו. לעומת זאת, במפגש של האסיר עם בני משפחתו ניצב סוהר בטווח ראייה ושמיעה מהצדדים למפגש. זאת ועוד, בעוד שביקור של אסיר בטחוני על ידי בני משפחתו ניתן לזמן קצר וקצוב מראש, הרי שביקורו של עורך הדין, שמטרתו להעניק שירות מקצועי לאסיר, אינו מוגבל בזמן.
למעלה מן הדרוש הוסיף השופט כי אין בעובדה שאושרו למשיב עת היה קטין מספר מפגשים פתוחים עם עורך דינו, בכדי לחייב את שב"ס להמשיך ולאשר מפגשים במתכונת זו. לחילופין, גם אם עצם קטינותו של המשיב היא זו שהצדיקה את קיום המפגשים הפתוחים בבית סוהר אופק, הרי שנסיבה זו כבר אינה רלוונטית משהמשיב בגר.
עוד סבר שהם כי בית המשפט המחוזי טעה בעצם הצבת הדרישה להציג נתונים בדבר מסוכנותו הקונקרטית של המשיב כתנאי לדחיית עתירתו. השופט הבהיר כי לא בכל מקרה שבו מדובר באסיר בטחוני המבקש להיפגש עם עורך דינו, על שב"ס לבדוק ולהציג נתונים בפני בית המשפט לפיהם קיימת מסוכנות קונקרטית על מנת שהמגבלה בדבר קיומו של מפגש "סגור" עם עורך דינו תעמוד בתוקפה. זאת, שכן מדובר בנטל שאינו מתבקש מלשונן ומרוחן של הפקודות הרלוונטיות, והוא אינו נדרש אף בעניינו של המשיב.
אשר לטיעון החוקתי, לפיו ההגבלה על קיום מפגש אסיר בטחוני עם עורך דינו בדמות הצבת מחיצה שקופה פוגעת בזכות ההיוועצות, קבע השופט שהם כי ספק רב אם אכן מדובר בפגיעה בזכות ההיוועצות עם עורך הדין. לשיטתו, גם בנסיבות אלה, ולמרות אי הנוחות, האסיר יכול לשוחח בחופשיות עם עורך דינו מבלי ששיחתם תהיה נתונה להאזנה ומבלי שמופעל עליהם לחץ זמן. המחיצה השקופה מאפשרת קשר עין בין הכלוא לעורך דינו, והשניים יכולים להחליף ביניהם מסמכים, הגם שבאמצעות סוהר הנמצא במרחק ראייה מהם. בנוסף, במקרה זה רשאי עורך הדין להעביר למשיב, טרם תחילת המפגש, העתק של המסמכים הרלוונטיים בעניינו כך שהשניים יוכלו לעיין באותו מסמך במקביל.
לקריאה נוספת, ראו:
בג"ץ: אסירים ביטחוניים בבתי הכלא בישראל אינם זכאים ללמוד באוניברסיטה
