ביהמ"ש קבע כי אין הבדל מהותי בין מחשבות שווא פסיכוטיות המצדיקות אשפוז כפוי לבין מחשבות השווא של חולי אנורקסיה, אשר מובילות את המטופלים להרעבה מסכנת חיים, והבהיר כי במקרה של מטופלת המחבלת בתהליך ההזנה וסובלת גם מהפרעת אישיות גבולית, ההפרעה הנפשית עולה כדי מחלת נפש
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את ערעורה של חולת אנורקסיה בת 19 על ההחלטה להאריך את אשפוזה בכפייה מכוח החוק לטיפול בחולי נפש. בתוך כך, נקבע כי מצבה הקשה של המערערת, המחבלת בטיפול ואינה משכילה להבין את חומרת מצבה, עולה כדי מחלת נפש בעלת סממנים פסיכוטיים, ולפיכך היא עונה על דרישות החוק ביחס לאשפוז בכפייה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המערערת לוקה מזה מספר שנים באנורקסיה, לצד הפרעת אישיות גבולית קשה עם התנהגות של פגיעה עצמית (חיתוכים בידיים, כוויות ודחפים אובדניים), ובאשפוז האחרון אף הפגינה גלישה פסיכוטית.
במאי 2017 מונתה אמה כאפוטרופא עליה, ובאותו יום היא אושפזה בכפייה בהוראת הפסיכיאטר המחוזי, כשהיא שוקלת 24 קילו בלבד, כמשקלו של ילד בן 6. האשפוז הכפוי הוארך מעת לעת על ידי הפסיכיאטר המחוזי והוועדה הפסיכיאטרית המחוזית, אשר קבעה כי היא לוקה במחלת נפש וכי המסוכנות שלה לעצמה ולאחרים היא ברמה גבוהה. הרופא המטפל העיד כי המערערת מתנהלת באופן מניפולטיבי, מפרה הבטחות לאכול, עושה עצמה אוכלת אך במקום זאת מורחת את האוכל על בגדיה, והכל משום שהיא חוששת לעלות במשקל. לדברי הרופא, מדובר במחלת נפש לכל דבר ועניין וכי המערערת מגלה התנגדות פעילה לטיפול ומסכנת את חייה, ורק הותרתה במסגרת מגבילה תועיל במידה מסוימת.
בערעור שהגישה המערערת טען בא כוחה כי תנאי מקדמי להחלת חוק הטיפול בחולי נפש וסמכויות הכפייה הן מחלה הגורמת לפגיעה ניכרת בכושר השיפוט או ביקורת המציאות. נוכח האמור, אנורקסיה שאינה מלווה במצב פסיכוטי אינה יכולה לחסות תחת החוק.
השופט ציון קאפח ציין כי מחלת האנורקסיה נרבוזה מצוינת בספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי (ה-DSM-5) כהפרעה נפשית ולא כמחלת נפש. עם זאת, מדריך זה לא נועד להוות אסמכתא משפטית. עוד צוין כי עם השנים חלו שינויים בתפיסת בתי המשפט את אופן הגדרתה של "מחלת נפש", וכיום לא מתקיימת עוד הבחנה נוקשה בין קטגוריות פסיכוטיות שונות, ומרכז הכובד עבר לבחינתם של התסמינים הפסיכוטיים בכל מקרה ומקרה. המשמעות המעשית של הבחינה הפונקציונלית, חלף קביעה קטגורית בדבר היותה של הפרעה ספציפית "מחלת נפש", פירושה כי ייתכנו מצבים שבהם מטופל הסובל מהפרעה נפשית מסוימת יאובחן כלוקה במחלת נפש כמשמעה בחוק, בעוד מטופל אחר הסובל מאותה מחלה אך בעוצמת תסמינים שונה לא ייכנס תחת הגדרה זו.
במקרה של אנורקסיה נרבוזה, ציין השופט, ניסח איגוד הפסיכיאטריה בישראל נייר עמדה מקיף, שלפיו אשפוז כפוי יכול לעתים להציל את חיי המטופלות. מחבריו של נייר העמדה הבהירו כי החוק לטיפול בחולי נפש הוא המתאים לטיפול בחולה אנורקטית שכתוצאה ממחלתה פגומים כושר השיפוט שלה והכושר לביקורת מציאות, ולפיכך היא עונה על דרישות החוק ביחס לאשפוז בכפייה. המשקל הנמוך גורם לשיבוש מערכות הגוף, במיוחד של המוח, אך החולה מסרבת לאכול מפחד שתשמין, ללא שיקול דעת והבנה בדבר סיכון החיים. בהקשר זה, ציין השופט, אין הבדל מהותי בין מחשבות שווא פסיכוטיות המצדיקות אשפוז כפוי לבין מחשבות השווא של חולי אנורקסיה, אשר מובילות את המטופלים להרעבה עצמית ולמצבים מסכני חיים.
במקרה זה, ציין השופט, מדובר במטופלת שלקתה באנורקסיה בגיל 9, אושפזה מספר רב של פעמים, בין היתר בבתי חולים פסיכיאטריים ולאחרונה אושפזה באשפוז כפוי והוזנה בכפייה עד שיצאה מכלל סכנה מיידית לחייה. השופט הבהיר כי המערערת מנסה לחבל בתהליך ההזנה בכל דרך, וכי היא אובחנה כ"חסרת תובנה לחומרת מצבה", בעלת יכולת שיפוט פגומה ו"מנותקת לחלוטין מהאירועים המציאותיים". כל זאת, לצד הפרעת אישיות גבולית קשה עם התנהגות אובדנית. נוכח האמור, קבע השופט, בהתחשב בעוצמת התסמינים, ברור כי המערערת לוקה בשיפוט מציאות פגום, כי היא סובלת מתפיסת גוף מעוותת ואינה משכילה להבין את חומרת מצבה ואת הסכנה הנשקפת לחייה מהתנהגותה. "באלה יש לראות תכנים פסיכוטיים ברורים", כתב השופט בפסק הדין. "בנסיבות אלה, ראיתי לקבוע כי ההפרעה ממנה סובלת המערערת עולה כדי מחלת נפש".
"אני ער לקושי שבתיוג המערערת כחולה במחלת נפש, ולא בלב קל אישרתי את המשך אשפוזה בכפייה", הודה השופט. "לשיטתי, האשפוז הכפוי צריך לשמש כמוצא אחרון. אלא שהוא הכרח בל יגונה כאשר מדובר במצב קיצון של מטופלת הסובלת מאנורקסיה חמורה, מסרבת לטיפול רצוני ומצויה בסכנת חיים או עלולה להימצא במצב זה".
לקריאה נוספת, ראו:
ביהמ"ש: רופא לא יכפה טיפול פסיכיאטרי למניעת התאבדות של מי שאינו חולה נפש
