חדשות

ביה"ד לעבודה קבע כי ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית זלזלו לא רק בהתחייבויותיהן אלא גם בהשקעה שהשקיעה התובעת מזמנה ומרצה לשם יציאה לשליחות בצפון אמריקה, ולא עשו מאמץ מינימלי לאפשר את קיום ההסכם או להציע לתובעת פתרון חלופי

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קיבל בחלקה תביעת פיצויים שהגישה עו"ד עינת אהרוני נגד ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית, לאחר שבוטלה יציאתה לשליחות מטעמן בצפון אמריקה, וקבע כי ההודעה על הביטול מהווה הפרה של ההסכם בין הצדדים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בתביעה שהגישה טענה התובעת כי עם סיום הליכי המיון, וקבלת מכתב האישור, נכרת למעשה הסכם בין הצדדים ולפיו יצאו היא ובני משפחתה לשליחות בקיץ 2010,  וכי כל הדרישות הנוספות שהיה עליה למלא בטרם היציאה הן דרישות טכניות שאין ספק שהייתה ממלאת ועומדת בהן. על כן, טענה התובעת, אין משמעות לעובדה שלא נחתם בין הצדדים הסכם שליחות בסופו של דבר. 

התובעת הוסיפה כי משהופרו ההסכמים היא זכאית לפיצויי קיום ולפיצויים בגין הפרשי השכר שבין השכר שהיה צפוי לה כשליחה לבין השכר שהשתכרה בתקופת ההסכם, פיצויי פיטורין שיכולה הייתה לקבל, תנאים סוציאליים להם הייתה זכאית, רווחי שכר דירה מדירה שיכולה הייתה להשכיר בארץ וכו'.

הנתבעות טענו מצדן כי מעולם לא נחתם הסכם בין התובעת לבינן וכי הובהר לתובעת לאורך כל הדרך כי כל עוד לא נחתם הסכם, אין בהתקדמות בשלבי הכנתה ליציאה לשליחות כדי  לחייבן וכי הן אף ביקשו מהמועמדים שלא להודיע דבר למקום עבודתם עד להשלמת התהליך. הנתבעות הוסיפו כי דחיית השליחות עקב הריונה של התובעת הייתה מתבקשת ומתחייבת בנסיבות בהן הלידה צפויה הייתה כחודשיים לאחר הגעתה של התובעת ליעד, וכי ויציאה לחל"ד בדיוק לאחר תום שלב ההסתגלות מזיקה לשליח ולשליחות.

השופטת שרה ברוינר ישרזדה הבהירה כי הסכמות הצדדים היו מותנות בכך שהתובעת תעמוד בדרישות הטכניות, וכי הנתבעות הן עצמן שמנעו מהתובעת את קיום התנאים המתלים, ולפיכך הן מנועות מלטעון כי זו לא עמדה בהן. משעה שנכרת בין הצדדים הסכם לשיגור התובעת לשליחות בצפון אמריקה – המותנה בתנאים מתלים שטרם הגיע המועד לקיומם נכון לדצמבר 2010, הרי שההודעה שהודעה לתובעת לפיה בוטלה הכוונה לשגרה, מהווה הפרה של ההסכם.

עוד נקבע כי הנתבעות הגדירו במכתב הדחיה תנאים הסותרים את ההסכם כ"פתחי מילוט" להתחמקות מחובותיהם לעת הצורך, כבר מראש, ולמעשה זלזלו לא רק בהתחייבויותיהן אלא גם בהשקעה שהשקיעה התובעת מזמנה ומרצה לשם יציאה לשליחות, הנתבעות ראו עצמן מחייבות אך לא מחויבות להסכמות, והתעלמו מלוחות הזמנים שהכתיבו להערכות ליציאה לשליחות והשלכותיהם על התובעת כשליחה מיועדת. הנתבעות גם לא עשו ולו מאמץ מינימלי לאפשר את קיום ההסכם או להציע לתובעת פתרון חלופי.

השופטת ציינה עוד כי גם אם בלוחות הזמנים הספציפיים שהכתיב מועד הלידה המשוער של התובעת מחד ומועד תחילת השליחות מאידך, היה מקום להתייחס לעיתוי הלידה הצפויה, נוכח אופייה של העבודה ותנאיה המיוחדים, הרי שמבין השיטין נראה כי נציגי הנתבעות הניחו הנחות מפלות החורגות הרבה מעבר לנסיבות הספציפיות של המקרה.

הנתבעות תשלמנה לתובעת  סך של 45 אלף שקל כפיצוי בגין חוסר תום לב בקיום ההסכם וסך של 25 אלף שקל כפיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

ס"ע 26749-11-11