חדשות

הגנת הפרטיות ניצחה את הכסף - ביהמ"ש דחה את בקשתו של המנהל המיוחד שמונה לנכסי החייב להעניק לו גישה חופשית לדוא"ל של החייב. השופט נעם סולברג ציין כי אין מדובר רק ב"תיבת דואר" אלא בארכיון הכולל כמות עצומה של מידע רגיש והבהיר כי גם אדם שנקלע לחובות זכאי למרחב אישי מסוים שאין לאיש זולתו רשות לחדור אליו

לא ניתן להורות לספק שירותי דוא"ל להעניק לכונס או לנאמן גישה חופשית לתיבת דוא"ל של חייב או העתק של כלל התכתובות המצויות בה, חרף טענתו כי דרכן הוא מנהל את עסקיו ומעלים הכנסות. כך קבע בית המשפט העליון, שדחה את ערעורו של הנאמן עו"ד אלון ריחני והבהיר כי ללא קבלת עמדתה של ספקית הדוא"ל עצמה, לא ניתן לדון אף באפשרות להעביר תכתובות ספציפיות לבקשת הנאמן.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

נגד החייב מתנהלים זה מכבר הליכי פשיטת רגל שבמסגרתם מונה עו"ד ריחני כמנהל מיוחד על נכסיו. לאחר שערך חקירות שונות, הגיע ריחני לכלל דעה כי תיבת הדוא"ל שברשותו של החייב משמשת אותו לניהול עסקים וקבלת הכנסות הנסתרות מעיניו. משכך, עתר ריחני לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות, שבה ביקש להורות לחברת 012 סמייל טלקום, המספקת לחייב את שירותי הדוא"ל, לתת לו העתק או גישה לתוכן תיבת הדואר. 

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בהסתמך על סעיף 58 לפקודת פשיטת הרגל, העוסק בדואר הממוען לחייב, וציין כי תכליתו ומטרתו של הסעיף חלים גם לגבי תיבת דוא"ל, בהיותה התחליף המודרני לתיבת הדואר הפיזית. עוד ציין בית המשפט כי צו המתיר לבעל תפקיד לקבל לידיו דברי דואר של חייב פוגע באורח ניכר בפרטיותו, ועל כן אין לתת להוראת הסעיף פירוש מרחיב החורג מלשונה. בית המשפט קבע כי לא מתקיימים התנאים למתן גישה לדואר של החייב, שכן הבקשה אינה מוגבלת לעיון בדואר הנכנס, אלא גם לתיבת הדואר היוצא, וכן אינה מוגבלת לתקופה של שלושה חודשים. בנוסף, ריחני טרם מונה כנאמן על נכסי החייב שטרם הוכרז כפושט רגל, והמחוקק הניח כי רק מי שהוכרז פושט רגל יהיה חשוף לסנקציה הפוגעת בפרטיותו באופן קשה.

עו"ד ריחני ביקש לערער על ההחלטה וטען כי ברשותו ראיות רבות המעידות על כך שתיבת דוא"ל זו היא תיבת דוא"ל מסחרית, המשמשת את החייב להעלמת הכנסות. עוד נטען כי תיבת הדוא"ל משמשת גם לאחסון מידע, תכתובות ומסמכים, ועל כן אין לראות בה תחליף מודרני לתיבת הדואר הפיזית, אלא מקבילה לעיון בהיסטוריית התכתובות של החייב המרוכזת בקלסר כלשהו.

כונס הנכסים הרשמי סבר כי יש להיעתר לבקשה וציין כי במצבים מעין אלו יש מקום להורות על איסור פרסום הבקשה בטרם החל הדיון בה, משום שבמסמכים המאוחסנים באופן אלקטרוני ניתן להעלים במהירות ובקלות את כלל הראיות בטרם תתקבל הכרעה בבקשה.

שופט בית המשפט העליון נועם סולברג קיבל את בקשת רשות הערעור אך דחה את הערעור לגופו וציין כי המרחב הווירטואלי אכן שונה מהמרחב הפיזי, על אף שלשון בני אדם נוקטת לעיתים מזומנות מינוח דומה )שולחן עבודה, אתר, תיבת דואר). במקרה זה, קבע השופט, הסעיף בפקודה המסדיר את העיון בדברי דואר של חייב אינו מלמד כיצד יש לנהוג בתיבת דואר אלקטרוני. בין היתר, צוין כי סעיף 58 הוא צופה פני עתיד, ואינו מיועד להשיג מידע קיים אלא "ליירט" מכתבים מתוך הנחה כי יש בהם מידע רלוונטי על התנהלותו העסקית של החייב או הכנסותיו. אין מדובר בפניה לקבלת מידע ספציפי מגורם זה או אחר, אלא בהשתלטות על תיבת הדואר של החייב, כאשר כל דברי הדואר עוברים תחת עיני הכונס, והוא משמש גורם מסנן שביכולתו לעיין בכל דברי הדואר המופנים אל החייב, אישיים כעסקיים, מחשבון חשמל ועד מכתב אהבה. לעומת זאת, תיבת הדוא"ל משמשת כארכיון וירטואלי של דברי דואר ומסמכים, כך שהבקשה לעיין בה כמוה, ברמת ההפשטה העקרונית, כבקשה לעיין בארכיב המכיל מסמכים שאגר החייב.

השופט סולברג הוסיף כי מקובלת עליו טענתו של המנהל המיוחד כי יש לבחון את בקשתו לא לפי סעיף 58 לפקודת פשיטת הרגל אלא לפי סמכויות החקירה הכלליות המסורות בידי הכונס, אך הבהיר כי הכרעה בבקשה דורשת דיון מורכב בשאלות שונות, שהמסגרת הדיונית הנוכחית אינה מאפשרת. אמנם, ציין השופט, בידי כונס הנכסים סמכות חקירה, המאפשרת לדרוש כל מידע או מסמך הנוגעים להכנסותיו, הוצאותיו, חבויותיו ונכסיו של החייב, מידי צד שלישי המחזיק במידע זה. אולם, משניתנה סמכות כה רחבה האוצרת בחובה כוח כה רב, יש לבחון בכל מקרה לגופו את סבירות הפעלת הכוח ולשקול את האינטרסים של הנחקר שלא להיות נתון לחקירה בלתי סבירה ובלתי נחוצה.

במקרה זה, הבהיר השופט, תיבת הדוא"ל מכילה מאגר עצום של מידע רגיש השייך לבעליה – סוד שיחו עם מעגלים קרובים ורחוקים, עניינים מקצועיים וכל התכתבות של אדם עם זולתו במשך שנים רבות. "לא אפריז אם אומר כי הפגיעה בפרטיות של חייב אשר הוּתר לכונס לעיין במכתבים שקיבל במשך שלושה חודשים, לפי סעיף 58, אינה מגיעה לאפס קצהו של היקף הפגיעה בפרטיותו של אדם שינתן צו המאפשר גישה מלאה לכתובת הדוא"ל שלו", כתב השופט בפסק הדין. "מכאן, שמנקודת מבטו של החייב עצמו מעוררת הבקשה קושי בהיות הצו פוגע באופן חריף בפרטיותו...  אמת, כאשר חייב נכנס להליך של פשיטת רגל עליו לחשוף את עצמו לפני הכונס, ופרטיותו נפגעת מיניה וביה; אולם גם במסגרת זו יש לשמור על מידתיות הפגיעה בפרטיות. גם אדם שנקלע לחובות ומצוי בפשיטת רגל, זכאי למרחב אישי מסוים שאין לאיש זולתו רשות לחדור אליו".

עוד צוין כי הקביעה לפיה חברה המספקת שירותי דוא"ל היא צד שלישי שהמידע מצוי "ברשותו או בידיעתו" מעוררת קושי פרשני, והיא עשויה להתנגד למסירת המידע בשל הפגיעה החמורה בלקוחותיה. זאת, שכן יש לחברה אינטרס עסקי ברור לשמור על פרטיות הלקוחות והיא יכולה אף להיות חשופה לסכנה של חבות משפטית כלפיהם. השופט העיר כי במקרה זה כלל לא ידועה עמדתה של חברת 012, שלא צורפה כמשיבה לבקשה, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה שכן לא ניתן להכריע בשאלת האיזון הראוי בין האינטרסים השונים. על כן, קבע השופט, אף שאין לשלול את האפשרות כי קיימת סמכות להורות לחברת 012 להעביר העתק של תכתובות מסוימות, בהתאם למילות חיפוש או לכתובות ספציפיות, ובהתקיים תשתית ראייתית חזקה בנוגע להעלמת הכנסות, שאלה זו תוכל להתברר רק כאשר תישמע גם עמדתה של החברה.

רע"א 129/17