לוחמים ביחידות עילית שנפצעו בשירות, רואים בהגשת תביעה נגד הצבא כסוג של בגידה ומשכך נמנעים מלהגיש תביעות נגד משרד הביטחון בגין פציעות שעברו. אלו שעוד אוזרים אומץ אומרים: "אנחנו האמנו בצבא ונתנו את הכל. הצבא האמין בנו כל עוד זה היה לו נוח. לא האמנו שדווקא עכשיו, כשאנו זקוקים לו, הצבא יבוז לנו ויפנה לנו עורף"
מכירים את המושג 'נכי צה"ל'? שמעתם על חיילים שנפצעו בשירות? האם הם הצליחו לקבל אחוזי נכות? אני בטוח ששמעתם. אבל אני רוצה לחשוף אתכם דווקא לנפגעי צה"ל של יחידות העילית ולשתף אתכם בדברים שגיליתי במהלך עבודתי. אולי הדברים יכנסו לאוזניים של מי שצריך וניתן יהיה לסייע למי שבאמת צריך לקבל הכרה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
אז ראשית, ככלל, רוב נפגעי צה"ל של יחידות העילית לא מגישים תביעות נגד משרד הביטחון. מדובר בלוחמים ציוניים ומורעלים שמרגישים סוג של בגידה בהגשת תביעה. חיילים שאוהבים את המדינה ואת הצבא אשר לא מסוגלים להגיש נגדה תביעה. חלקם נכים בגוף ובנפש אבל לא מגישים תביעה.
מלבד המחשבה של "בגידה" בהגשת תביעה, מדובר על לוחמים אשר חונכו על התמודדות עם סבל וקשה להם להודות בפני עצמם ובטח להגדיר את עצמם כנכים.
אם כבר איזה חייל אמיץ מיחידת עילית מגיש תביעה אז הוא פשוט מגיש אותה, ללא ייצוג עו"ד - שהרי ברור לו שזה יתקבל. הוא דובר אמת. אבל הועדות הרפואיות ותביעות מסוג, הן לא דבר כל כך פשוט ולרוב התביעות נדחות.
אסבר את אוזניכם בשני מקרים מתוך מאות מקרים שנתקלתי בהם –
ש' לוחם לשעבר בשייטת 13 פנה למשרדי וסיפר שנחבל בכתף (פגיעה מסוג SLAP) במהלך אימון צניחה שביצע במסגרת שירותו כלוחם במסלול ביחידה. למרות הפציעה, בחר ש' להמשיך את שירותו הצבאי כלוחם ביחידה ושירת סה"כ 4.5 שנים. לאחר שחרורו מצה"ל ולאחר לחץ מתמשך של הוריו להגיש תביעה בגין פגיעתו - אשר פוגעת ביכולתו לתפקד ביום יום, פנה ש' בתביעה נגד אגף שיקום נכים וזומן לוועדה רפואית, אשר קבעה כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה לממצאים הרפואיים..
נ' לוחם בשלדג ביצע תרגיל מילואים כחלק מכשירותו המבצעית. נ' נפצע תוך כדי שהרים תיק במשקל של כ 50 קילו – שמע "קנק" מגבו ולאחר מכן סבל כאבים עזים בגב המלווים בתחושת נימול לאורך רגל ימין. נ' ביצע CTעמוד שדרה מותני ונמצא כי הוא סובל מבלטים ופריצות דיסק.לאור הכאביםהעזים שסבל,פנה נ' לטיפולים פרטיים שאת עלותם שילם מכיסו פרטי.נ' פנה בתביעה כנגד אגף שיקום נכים בעצמו ללא ייצוג עו"ד. כעבור שנה זומן נ' לוועדה רפואית אשר קבעה כי אין קשר סיבתי בין הפציעה לבין שירותו הצבאי..
ומה עשו ש' ונ' עם התשובות של משרד הביטחון? הרימו ידיים והחליטו שלא לערער.
יצוין כי מספר הערערים על החלטות הוועדה הרפואית שקבעה ניתוק קשר סיבתי, הוא נמוך. הסיבה לכך טמונה בכך שאותם נפגעים מרימים ידיים כשמקבלים את התשובה השלילית (בדיוק כמו ש' ונ'). יחד עם זאת חשוב לדעת, כי דווקא מספר הזכיות בערעור של לוחמים ובמיוחד לוחמים ביחידות מובחרות,הוא גדול.
אך לא כולם חיילים של היחידות הקרביות ודווקא מספר האנשים שתובעים את משרד הביטחון לצורך הכרתם כנכי אגף שיקום נכים של משרד הביטחון גדל משנה לשנה ונעמד בשנת 2016 בתקציב שנתי של למעלה מ 5 מיליארד שקל.
נתון זה הקשיח את עמדתם של הוועדות של אגף שיקום נכים (ובצדק) וזאת על מנת שרק מי שאכן עומד בקריטריונים ואכן נפגע כתוצאה ישירה מהשירות שלו אכן יקבל את המגיע לו.
(בימים הקרובים אמורות להיכנס לתוקף "תקנות גורן" אשר יחמירו את תנאי הסף להיות מוכרים כנכה צה"ל).
זו מטרת הכתבה – לשכנע את מי שמגיע לו, את מי שנפגע בצה"ל דווקא ביחידות העילית – לעמוד על זכותו לקבל את ההכרה המגיעה לו ואת השלכות ההכרה, לרבות כספים שהוצאו על ריפוי וכן השלכות עתידניות של הפציעה (טיפולים רפואיים, היעדרויות/מגבלות בעבודה וכו').
יש לזכור כי לתביעות יש מועד התיישנות ולא תמיד יהיה ניתן לסובב את הגלגל חזרה אחרונית.
הכותב עו"ד ידידיה בלומהוף, מתמחה בדיני נזיקין ובתביעות נגד משרד הביטחון
