ביה"ד לעבודה הורה לקרן הפנסיה להשיב לבנק את כספי פיצויי הפיטורים ששולמו לעובד שפוטר בשל מעילה. הפיטורים נעשו על רקע חומרת מעשיו ולאורם, כאשר הוא רמס את נהלי הבנק ומעל באמונו. התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים הינה כפולה - הענשת העובד בשל פגיעתו בבנק ובלקוחות וכן הרתעת שאר העובדים
הנתבע היה עובד הבנק למעלה מעשור ופוטר תוך שלילת פיצויי פיטורים בשל מעילה בכספי לקוחות. המחלוקת העיקרית בתיק היא האם יש לשלול או להפחית את פיצויי הפיטורים אשר נצברו אצל הנתבעת – הראל, בקרן הפנסיה על שם העובד. על פי מסקנות הביקורת הפנימית בבנק, העובד ביצע מעילה בחשבונות הלקוחות בסך כולל של 444,084 ₪.
לטענת הבנק, העובד ביצע פעולות מעילה והונאה בחשבונות הלקוחות, ומעשיו מהווים מעילה חמורה באמון הבנק וחשד כבד לפלילים. פעולות הגניבה הנבדקות בימים אלו במשטרת ישראל, גרמו לבנק לנזקים כספיים כבדים אשר לא ניתן להעריכם בשלב זה, בין היתר, לאור התביעות הכספיות אשר הוגשו כנגד הבנק. לבנק חובת זהירות כפולה ומכופלת למצות את הדין עם עובדים אשר ביצעו עבירות חמורות כפי שביצע העובד, גם על מנת שעובדים אחרים בבנק "יראו וייראו".
העובד טען מנגד כי לא ביצע מעילה או גניבה וכל הפעולות שביצע היו על דעת הלקוחות ובהסכמתם המלאה.
כב' השופטת ר' צדיק פסקה כי יש לקבל את התביעה. ממצאי הדוח בעניינו של העובד הינם חמורים ביותר, כאשר על פי המיוחס לנתבע הוא ביצע מעילה בסך של מאות אלפי שקלים. מסקנות הדוח מלמדות שהעובד ניצל הרשאות שניתנו לו במסגרת תפקידו, ניצל את מעמדו ונגישותו לחשבונות הבנק של הלקוחות תוך ביצוע פעולות ללא הסכמה וללא סמכות, ומשכך, יש לשלול במלואם את פיצויי הפיטורים. שלילה של פיצויי פיטורים, מבוססת על סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים. בעניין דנן, חל סעיף 16 לחוק, משבבנק חלים יחסי עבודה קיבוציים. הבנק מפנה לחוקת העבודה שסעיף 37 לה קובע כי כשעובד מפוטר עקב מעילה בכספים לא ישולמו פיצויים. בהסכם הקיבוצי שנערך בין הבנק לבין נציגות העובדים, נקבע כי עובד שפוטר בנסיבות בהן ניתן לשלול ממנו פיצויי פיטורים, "... לא יהיה זכאי לשחרור חלק כלשהו של התשלומים שעשה הבנק בגינו בעניין תגמולים, לרבות לא חלק כלשהו של רווחיהם.". בית הדין הארצי לעבודה קבע כי שלילת פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת תעשה במשורה ובמקרים קיצוניים כאשר הנטל להוכיח כי התקיימו נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים מוטל על המעסיק. כאשר נטענת נגד העובד טענה כי ביצע מעשה בעל אופי פלילי, נדרשת מידת הוכחה מוגברת, מעבר למידת ההוכחה הרגילה הנדרשת בהליך אזרחי. בעניין אלוניאל (ע"ע (ארצי) 214/06), נקבע: "התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים.". ביה"ד ציין שבדומה לאמור בעניין אלוניאל, גם כאן לא התנהלו כנגד העובד הליכים פליליים, משהחקירה המשטרתית עדיין מתנהלת.
מן הכלל אל הפרט נקבע כי יש לשלול את פיצויי הפיטורין במלואם ולדחות את טענות העובד כי אכן ביצע את ההעברות בחשבונות השונים, אולם אלו בוצעו בהסכמת הלקוחות. העובד הודה כי ביצע העברות כספים מחשבון הלקוח לחשבונות קרובי משפחתו, אשר העבירו בתורם את הכספים איליו, והעיד כי הלקוח היה "איש מאוד קרוב כמו אח". כאשר נשאל מדוע ככל שפעולות אלו נעשו בהסכמת הלקוח, הכספים לא הועברו ישירות לחשבונו, אלא באמצעות חשבונות אחרים, של קרובי משפחתו, השיב כי עשה כן נוכח נהלי הבנק שאסרו קבלת כספים נוספים לחשבונו מעבר לשכרו. לטענת העובד, הוא נתן הלוואה למתלונן, ומכיוון שלא יכול היה לקבל את החזר ההלוואה ישירות לחשבונו, בשל היותו עובד בנק, הכספים הועברו על ידי הלקוח לחשבונות קרובי משפחתו, ואלו מסרו לו את הסכומים במזומן. בית הדין דחה את טענות העובד וקבע כי העובד עשה שימוש בכספי הלקוח כרצונו, כאשר לא הוכח כי הדבר נעשה בהסכמה, וכאשר אין חולק כי העובד שלשל את הכספים לכיסו בתואנה להחזר "הלוואה", ללא כל אסמכתא לקיומה. העובד לא הציג הסכם הלוואה שערך לכאורה עם הלקוח או כל מסמך אחר על מנת לתמוך את הטענה בדבר קיומה של הלוואה. כמו כן, מיאן מלציין פרטים על אותה "הלוואה", כגון גובה ההלוואה, ולוח הסילוקין. טענת הלוואת הכספים ללקוח אף אינה מתיישבת עם ממצאי הביקורת שבוצעה על ידי הבנק, לפיהם חשבונו של הלקוח היה ביתרה גבוהה, בעוד חשבונו של העובד היה נתון בחריגות. לעובד הייתה אפשרות לקבל אישור מהבנק על מנת שיפקיד את כספי ההלוואה הנטענים אם היה מדווח וחותם על תצהיר מתאים, אך הדבר לא נעשה על ידו.
זאת ועוד, נקבע כי העובד ביצע העברות כספים בין חשבונות הלקוחות בבנק לחשבונות קרובי משפחתו על מנת להסוות פעולות שביצע. מעשים חמורים אלו מהווים פגיעה קשה ומעילה בתפקידו של העובד בבנק, תוך שימוש לרעה בסמכויות אשר ניתנו לו במטרה לבצע את תפקידו וזאת מבלי שניתנה לו כל הרשאה לביצוע הפעולות. הפעולות שביצע נעשו לכל הפחות בהיותו בניגוד עניינים חמור, אשר היה צריך למנוע ממנו לבצען. במעשיו הפר העובד הן את הנהלים האוסרים על ביצוע פעולות בנקאיות עבור עצמו, עבור בני משפחה וכן עבור לקוח שיש לגביו חשש לניגוד עניינים. מדובר במעשים ופעולות חמורות שנעשו על ידי העובד, תוך רמיסת כללי היסוד הבנקאים הנוגעים לאופן בו מתנהלים חשבונות בבנק וזאת משך תקופה ממושכת בת כמה שנים. העובד בצע פעולות חמורות תוך שימוש לרעה בתפקידו וכן ניצול מעמדו בבנק, ללא כל הוכחה או ראיה ולו לכאורה להסכמת הלקוחות, התנהלות המעלה חשש כבד למעילה בכספים המנוהלים בבנק. העובד אף הזמין כרטיס אשראי מחשבונו של הלקוח ללא ידיעתו וללא אישורו, וכרטיס זה מעולם לא נמסר ללקוח. העובד עשה שימוש לרעה בתפקידו וכן ניצל לרעה את מעמדו בבנק, מעמד אשר ניתן לו לצורך ביצוע תפקידו באמינות ובהגינות. הוא בחר לפעול בדרך הפוגעת פגיעה ישירה בבנק ובלקוחות.
נוכח האמור, נקבע כי חוקת העבודה החלה בבנק קובעת נסיבות בהן הבנק לא יהיה חייב בתשלום פיצויי פיטורים, בין היתר, כאשר עובד פוטר מעבודתו, בין אם עקב מעילה בכספים, עבירה על החוק שהוכחה בבית המשפט, הפרה חמורה של התקנות הכלליות לעובדים, או עקב הזנחה בזדון ו/או שימוש לרעה בתפקיד העובד ו/או ניצול לרעה של מעמד העובד בבנק. במקרים אלו לא יהא צורך בתשלום פיצויים וכן לא יהא צורך במתן הודעת פיטורים מטעם הבנק. במקרה דנן, העובד עשה שימוש לרעה בתפקידו וניצל את מעמדו כעובד הבנק באופן חמור. פיטוריו נעשו על רקע חומרת מעשיו ולאורם, כאשר הוא רמס את נהלי הבנק ומעל באמונו. יתר על כן, העובד הודה במרבית הפעולות המיוחסות לו וכפועל יוצא מכך בנזק הכלכלי והתדמיתי אשר סביר כי נגרם לבנק. נקבע כי לנוכח חומרת המעשים, משך זמן ביצועם, תפקידו הרגיש של העובד בבנק ומידת האמון שניתנה בו, כמו גם השפעת התנהגותו על אמון הלקוחות, על העובדים אחרים וכן הצורך בהרתעה, כל אלה מחייבים שלילת פיצויי הפיטורים באופן מלא. אכן, פיטוריו יביאו לגדיעת מקור פרנסתו, אך עם זאת, זוהי התוצאה המתבקשת לאור שורת המעשים אשר בצע במסגרת תפקידו כעובד הבנק. תקופת עבודתו הארוכה בבנק יש בה כדי להוות שיקול לחומרא וזאת לאור ניצול מעמדו ותפקידו וכן הסמכויות שניתנו לו מתוקף השנים הרבות בהן עבד בבנק. העובד ניצל את תפקידו ומעמדו על מנת לבצע את הפעולות "מתחת לראדאר" ומבלי שבעלי התפקידים בבנק יבחינו או יחשדו בדבר לאור בכירות התפקיד אשר בצע והסמכויות הרבות אשר ניתנו לו במהלך השנים. אין מדובר במעידה חד פעמית או במספר פעולות ספורות, כי אם בשיטה נוהגת אצל העובד, בה נקט במהלך עבודתו בבנק אשר נמשכה שנים רבות. העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורים אשר נצברו אצל קרן הפנסיה. על קרן הפנסיה להשיב לבנק את כספי פיצויי הפיטורים המנוהלים על ידה על שם העובד, על פירותיהם, כקבוע בדין.
לסיכום, התביעה מתקבלת.
התובע יוצג ע"י: עו"ד נחום פינברג ; הנתבעים יוצגו ע"י: עו"ד ויסאם לידאוי; עו"ד טליה יונתן – דגן
