ביה"ד לעבודה קבע כי עובד שהתפטר, לטענתו ב 'עידנא דריתחא' לאחר שזומן לשימוע, אינו זכאי לפיצויי פיטורין. העובד התפטר מספר פעמים בעבר מהחברה אולם התחרט, ואין מדובר ב"עידנא דריתחא". מדובר בעובד בעל הפרות משמעת חמורות ביניהן דיווחים כוזבים בדבר שעות עבודה, איומים וגידופים כלפי העובדים
התובע זומן לשימוע ושלח התפטרות עוד קודם לשימוע. האם התפטר או שמא כטענתו הוא התפטר בשעת כעס וזכותו היה לחזור בו מהתפטרות. התובע הועסק בחברה כמאבטח, כ-9 שנים.
לטענת התובע, הוא כעס מאוד על טענות השווא שהוטחו בו בזימון לשימוע. ובאותו הערב, לאחר השימוע, בשעת כעס שלח מכתב לחברה ובה הודיע לה על התפטרותו. כל זאת עקב אי תשלום זכויותיו ויחס מבזה ומשפיל מצד מעסיקתו. הוא פוטר ומשכך הוא זכאי לפיצויי פיטורים.
החברה טענה מנגד כי התובע התנהג פעמים רבות בצורה מבזה כלפי החברה ועובדיה. במהלך התפרצויות הזעם הוא נטש עמדות שמירה. התובע התפטר מעבודתו בחברה מספר פעמים, ובכל פעם סלחו לתובע נוכח תחינותיו ובקשותיו. לאחר הזימון לשימוע, התובע שלח מכתב התפטרות ולמעשה התפטר מעבודתו בחברה.
כב' השופטת א' גילצר – כץ פסקה כי יש לדחות את התביעה ברובה. התובע זומן לשימוע, אולם בטרם הגיע מועד השימוע שלח פקס לחברה בו הגיש את התפטרותו, ומשכך התובע התפטר. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהתובע התפטר וחזר בו. החברה הבינה כי למרות הבטחותיו, הוא ממשיך להתנהג בצורה מבזה ומשוללת כל רסן, מכפיש את שמה של החברה ואת עובדיה. כך למשל, התובע כתב מכתב לחברה שכותרתו "לכפויי הטובה שלום רב" תוך שהוא מאשים אותה בגניבה ומקלל. העובדה שהחברה שבה והחזירה את התובע לעבודה, מעידה על התנהלות תקינה מצידה. התובע התפטר מספר פעמים מהחברה אולם לאחר מכן היה מתחרט, בא ומבקש לחזור אל עבודתו והחברה מחלה לו בכל פעם. גם הפעם שלח התובע מכתב בו ביקש לחזור בו מהתפטרותו. נקבע כי אין מדובר ב"עידנא דריתחא". על פי ההלכה, על מנת שייקבע שהעובד אומנם התפטר חייבת להיות ודאות כי אמנם התכוון העובד לסיים את העבודה אצל מעבידו ונתן ביטוי חד-משמעי לכוונתו להביא את יחסי העבודה לידי גמר. עוד נקבע כי הדיבור המביא את היחסים לידי סיום חייב להיות ברור, ומשום כך אין "לתפוס" עובד, או מעסיק, במילתו כשהודיע על התפטרות, או פיטורים במקרה של מעביד, בעת עידנא דריתחא – מתוך רוגז או בעיצומה של מריבה. אם ההתפטרות הייתה בעידנא דריתחא, יש לבחון האם הודיע העובד על חזרתו מדבריו בתוך זמן קצר, ואז למעשה הודעת ההתפטרות מבוטלת. בעניין דנן, לנוכח השתוללותו של התובע במשרדי החברה אין מדובר בעידנא דריתחא. אילו רק היה מתפטר לאחר זימונו יכול היה לחזור בו, ברם התנהגותו במשרדי החברה – שליחת מכתב עוד טרם קרות אירועים אלו כאשר הוא הכתיר את המכתב לנתבעת במילים "לכפויי הטובה שלום רב", זה אינו בא בגדר עידנא דריתחא. בנוסף, בעת שהגיע למשרדי החברה כלל לא ביקש לחזור לעבודה, אלא הגיע לקחת את משכורתו.
זאת ועוד, נקבע כי התובע זומן לשימוע משיקולים ענייניים, בטרם התפטר, וזאת בשל הפרות משמעת חמורות ביניהן דיווחים כוזבים בדבר שעות עבודה, נטישת עמדת שמירה, איומים וגידופים כלפי עובדי החברה. ב10/18 נערך לתובע שימוע בגין דיווח כוזב של 14.5 שעות עבודה, שבסופו החברה הסכימה להמשיך ולהעסיק את התובע חרף הפרת משמעת זו ונתנה לו הזדמנות נוספת. התובע טען כי תלושי שנת 2017 הם פיקטיביים, אולם בית הדין קבע שהדבר לא הוכח ואף לא הוכח כי קיימת אי התאמה בין הסכומים ששולמו לסכומים שנרשמו בתלושי השכר. יתרה מכך, חסר בתשלום שכר או ניכויים השינויים במחלוקת אינם מובילים למסקנה כי התלושים פיקטיביים. עם זאת, נקבע כי החברה נותרה חייבת לתובע 33.71 ימי חופשה שהם 7,853 ₪. באשר לתוספת ותק, החברה טענה שכיוון שלא עבד במשרה מלאה לא מגיעה לתובע תוספת ותק. ברם לפי הפסיקה אם העובד עבד במשמרות ארוכות, אף אם בפועל לא עבד משרה מלאה, משרתו תחושב יחד עם השעות הנוספות. עם זאת, משהתובע לא הפנה את בית הדין על בסיס אלו הוראות צו ההרחבה הוא זכאי לתוספת ותק, תביעתו ברכיב זה נדחית. בית הדין דחה אף את התביעה בגין דמי הבראה תוך שקבע כי התובע קיבל דמי הבראה בתלושי השכר, והחברה טוענת כי שילמה 8,398 ₪. התובע טוען לחוב בגין דמי הבראה בסך 50,000 ₪, ללא פירוט וללא חישוב. ביה"ד העיר כי אינו משמש כלבלרם של הצדדים וברי כי סכום זה מופרז. עוד נקבע כי על החברה לשלם לתובע סך של 1,871 ₪, בגין הפסקות שקוזזו. בהמשך נדחתה טענת התובע להתעמרות במקום העבודה תוך שנקבע כי לא הביא ולוּ ראשית ראיה להתעמרות כנגדו.
לסיכום, התביעה מתקבלת בחלקה. החברה תשלם לתובע סך של 9,724 ₪.
התובע יוצג ע"י: עו"ד אליאור בורפקר; הנתבעת יוצגה ע"י: עו"ד מיטל דקל
