שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > ביהמ"ש: חיוב לנהל תביעה מסחרית נגד פייסבוק לפי הדין הזר – אינו מקפח

חדשות

ביהמ"ש: חיוב לנהל תביעה מסחרית נגד פייסבוק לפי הדין הזר – אינו מקפח, צילום: getty images israel
ביהמ"ש: חיוב לנהל תביעה מסחרית נגד פייסבוק לפי הדין הזר – אינו מקפח
20/08/2019, עו"ד לילך דניאל

בית משפט השלום בהרצליה קבע כי תביעה שהגישו מפיקי ירידי אופנה נגד פייסבוק בטענות להטעיה ורשלנות במיזוג דפים עסקיים - תתברר בישראל לפי הדין המהותי של מדינת קליפורניה. נקבע, כי יש להסתמך על פסיקת ביהמ"ש העליון בה נקבע כי לא מדובר בתנייה המקפחת את המשתמש וכי אין מקום להבחין בין תובע ייצוגי לתובע מסחרי בעניין זה

התובעים, המגדירים עצמם כמפיקים של ירידי אופנה ולייף סטייל, הפעילו לטענתם ארבעה דפי פייסבוק הקשורים לפעילותם העסקית. בתביעה שהגישו נגד החברה לבית משפט השלום בהרצליה, טענו התובעים כי בשלב מסוים פנו לפייסבוק על מנת לאחדם לדף עסקי אחד, אולם זו הטעתה אותם לגבי הליך מיזוג הדפים וכשלה בביצועו. כתוצאה מכך, לטענת התובעים, מספר ירידים שאורגנו על ידם נכשלו כלכלית, היות ודובר בירידים שההשתתפות בהם הייתה תלויה במידה רבה בפרסום בפייסבוק.

פייסבוק מצדה, הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף, בטענה כי סמכות השיפוט אינה נתונה לבית המשפט בישראל וכי על מערכת היחסים בין הצדדים חל דין מדינת קליפורניה. לטענת פייסבוק, בהתאם לתנאי השירות אשר אליהם כפופים התובעים, במקרה של סכסוך משפטי הסכסוך יתנהל בבית המשפט של מדינת קליפורניה ובהתאם לדין מדינת קליפורניה. התובעים מאידך, טענו כי יש לקבוע שתנית ברירת הדין היא תניה מקפחת, כאשר פייסבוק לא סתרה את חזקת הקיפוח.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בין לבין, ניתן בבית המשפט העליון פסק דין בעניין בן חמו, בו נקבע כי תניית השיפוט הזר בהסכם המשתמש של פייסבוק, המחייבת התדיינות בקליפורניה, מהווה תניה מקפחת בחוזה אחיד אולם תניית ברירת הדין אינה מקפחת שכן לא הוכח שהדבר ישלול מהמשתמש את האפשרות להעלות טענות מסוימות.

לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט העליון, הגישו התובעים הודעה כי הם עומדים על כך שתניית ברירת הדין הקובעת כי הדין החל הוא דין מדינת קליפורניה היא תניה מקפחת שיש לבטלה ולכן ביקשו כי בית המשפט יכריע בבקשה. פייסבוק מצדה, הסכימה לצרכי תיק זה בלבד כי התיק יתנהל בישראל ולכן בית המשפט נדרש להכריע בשאלת הדין החל.

יש ממש בטענות התובעים לגבי העוצמה יוצאת הדופן שיש לפייסבוק

התובעים ביקשו לאבחן את המקרה הנוכחי מעניין בן חמו, בו כאמור נמנע בית המשפט מלפסול תניה דומה, שכן באותו מקרה דובר בבקשה לאישור תביעה ייצוגית בהיקף של 400 מיליון דולר, ואילו כאן דובר בתביעה רגילה בהיקף של 700 אלף שקל "בלבד". ההבחנה השנייה נעוצה לטענת התובעים בכך שהשירות שניתן בעניין בן חמו, היה שירות חינמי ואילו כאן שילמו תמורה בעד השירות. התובעים אף מציינים מספר מקרים בהם ויתרה פייסבוק על תנית 'ברירת הדין' והסכימה לנהל את התיק לפי הדין בישראל.

השופט גלעד הס, בהסתמך על פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין בן חמו, קבע כי הדין שיחול בתיק הוא הדין של מדינת קליפורניה. לשיטתו, אין ספק כי טענות התובעים לעניין ברירת הדין הן טענות חשובות, מהותיות ומעניינות כאשר עסקינן במערכת יחסים בין משתמש מסחרי לענקית טכנולוגית כמו פייסבוק. יתרה מזו, לדבריו, הסוגיות שמעלים התובעים בעניין ברירת הדין וחזקות הקיפוח במערכת יחסים מסחרית מצדיקות לבחון פעם נוספות הלכות ישנות שניתנו על רקע הכלכלה "הישנה" ועל רקע מערך הכוחות של הכלכלה הישנה, וייתכן וקיימת הצדקה לרענן הלכות אלו.

יחד עם זאת, ציין השופט, יש לקבוע כי נקודת המוצא לדיון היא פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין בן חמו, שכן לא מדובר ביישום הלכה ישנה שניתנה בעבר על סמך עולם טכנולוגי אנלוגי, אלא בהלכה שנפסקה בבית המשפט העליון ממש לאחרונה, ביחס לנתבעת הספציפית – פייסבוק, וביחס לתניית ברירת דין זהה.

עוד קבע השופט כי אין מקום לערוך הבחנה בין המקרה הנוכחי לעניין בן חמו, כפי שביקשו התובעים לעשות, שכן בית המשפט העליון כבר הכריע בטענה כי חלה על תנית ברירת הדין חזקת קיפוח – ושלל אותה. עוד הוסיף השופט כי בטיעוני התובעים אין כל הוכחה כי הכרעה בתביעה לפי דיני מדינת קליפורניה תשלול מהם את האפשרות להעלאת טענה כלשהי, או תשלול מהם תרופה כלשהי העומדת להם בהתאם לדין הישראלי.

השופט הבהיר עוד כי אין כל רלוונטיות לעובדה שבעניין בן חמו נדונה סיטואציה של תביעה ייצוגית ואילו במקרה זה מדובר בלקוח מסחרי. לדברי השופט, הבחינה האם תניה מסוימת עונה לקריטריונים המנויים בחוק החוזים האחידים לעניין קיומה של חזקת קיפוח היא בעיקרה בחינה אובייקטיבית שאינה תלויה בלקוח הספציפי. אשר על כן, לא מתקיימת במקרה הנוכחי חזקת קיפוח.

נוכח האמור, פנה השופט לבחון האם עלה בידי התובעים להוכיח כי מדובר בתניה מקפחת. לדעת השופט, יש ממש בטענות התובעים לגבי העוצמה יוצאת הדופן שיש לפייסבוק, כאשר לא מדובר רק בעוצמה כלכלית, אלא גם בעוצמה חברתית הנובעת מעצם היותה הרשת החברתית המובילה בעולם. עם זאת, הזכיר השופט, הדבר עמד לנגד עיניו של בית המשפט העליון בעניין בן חמו, והוא הביא זאת בחשבון כאשר פסק שתניית ברירת הדין אינה מקפחת.

עוד קבע השופט, כי העובדה שאל מול פייסבוק עומד משתמש מסחרי ולא תובע ייצוגי אין בה כדי לשנות את האיזון שנקבע בעניין בן חמו. צוין, כי המבחן השולט לבחינת הסוגיה האם התניה היא מקפחת הוא "מבחן ההרתעה", קרי השאלה האם העובדה כי הדין המהותי על פיו תוכרע התובענה הוא דין קליפורניה יש בה להרתיע לקוחות כדוגמת התובעים מלנקוט הליכים משפטיים כנגד פייסבוק. בעניין זה, כבר קבע בית המשפט העליון כי אין הרתעה שכזו, בין היתר בשל היותה של שיטת המשפט בקליפורניה מתקדמת, נגישה ומובנת לאזרח הישראלי בהיותה באנגלית ונוכחת ברשת האינטרנט. לדעת השופט הס, טעם זה מתקיים גם במקרה הנוכחי, שכן שיטת המשפט בקליפורניה בעילות עליהם מתבססת התביעה, עוולת הרשלנות, הטעיה והפרת חובת תום הלב - דומה לשיטת המשפט הישראלית ומפותחת לא פחות.

"לא מדובר בשליחת התובעים להתדיינות בארץ זרה בעלויות גבוהות"

עוד סבר השופט כי החלטתו של בית המשפט העליון הייתה החלטת רוחב עקרונית לגבי כלל משתמשי פייסבוק ולא החלטה נקודתית הנוגעת לתובעים ייצוגיים בלבד. זאת, בהיותה החלטה שניתנה במסגרת רשות ערעור על החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי, כאשר התבקשה אף עמדת היועץ המשפטי לממשלה בסוגיה.

גם לעובדה שהתובעים כאן הם תובעים מסחריים ולא משתמשים פרטיים, ישנן השלכות לדעת השופט, שכן הנטייה של בתי המשפט היא להעניק הגנה פחותה מכוח חוק החוזים האחידים כאשר מדובר בלקוח מסחרי ולא לקוח פרטי. בנוסף, לדבריו, החשש מהרתעה הוא קטן משמעותית כאשר מדובר בגוף מסחרי. התובעים לדוגמה, עוסקים שנים בייזום והפקה של ירידי אופנה ולייף סטייל, כאשר היו להם עשרות אלפי עוקבים ברשת הפייסבוק. עוד התרשם השופט כי הם זוכים לייצוג משפטי ברמה הגבוהה ביותר, וגם התביעה הוגשה על סך לא מבוטל של 700 אלף שקל. לפיכך, סבר השופט כי כאשר מדובר על תובעים שהם אנשי עסקים, המגישים תביעה משמעותית בגין אירוע עיסקי, נראה כי אפקט ההרתעה מכך שדיני מדינת קליפורניה יחולו על התביעה הוא קטן.

זאת ועוד, לדעת השופט, דווקא הרתעת תובע ייצוגי תהיה גדולה יותר מאשר המשתמש המסחרי, שכן תביעתו האישית היא קטנה ועליו לממן את התביעה הייצוגית ממקורותיו הפרטיים ולא העסקיים. משכך, סבר השופט, כאשר קבע בית המשפט העליון שתובע ייצוגי לא יירתע מהגשת תביעה ייצוגית שתנוהל לפי דיני מדינת קליפורניה – קל וחומר שתובע מסחרי לא יירתע מכך.

גם העובדה שהתובעים שילמו על השירות אינה מהווה לדעת השופט עילה לאבחן את עניינם מעניין בן חמו, כאשר דווקא האפקט המסחרי של העסקה, לרבות התשלום, מקטין לשיטתו את אפקט ההרתעה. בעניין זה הזכיר השופט כי לא מדובר בשליחת התובעים להתדיינות בארץ זרה בעלויות גבוהות, וכל שנדרש מהם הוא הגשת חוות דעת לגבי הדין הזר, כאשר מדובר כאמור בשפה האנגלית ובאחת המדינות שהדין שלה הוא מהמפורסמים, השקופים והידועים בעולם. עוד הוסיף השופט כי אמנם הצדדים לא הציגו ראיות לגבי עלות חוות דעת שכזו, אולם מידיעה שיפוטית אין מדובר בהוצאה משמעותית ומרתיעה, בוודאי לא כאשר מדובר בתביעה של 700,000 שקל.

לבסוף ציין השופט כי אף אם קיימת הרתעה מסוימת, אין די בכך על מנת לקבוע כי מדובר בתניה מקפחת, שכן יש לבחון ולאזן את מכלול הנסיבות, לרבות האינטרסים הלגיטימיים של פייסבוק עצמה. דא עקא, שבית המשפט העליון כבר קיבל בעניין בן חמו את האינטרס של פייסבוק לקיים את התדיינויותיה לפי דין זהה כאינטרס לגיטימי, והגיע למסקנה כי אין בתניית ברירת הדין משום הגנת יתר על אינטרס זה.

לאור האמור, נקבע כי התביעה תתברר לפי הדין המהותי של מדינת קליפורניה. משכך, על התובעים לתקן את כתב התביעה ולהוסיף במסגרתו התייחסות לסוגיית הדין הזר. התובעים יישאו בהוצאות פייסבוק בגין הבקשה בסך 2,500 שקל.

 

ת"א 32809-09-17

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:105
קומיט וכל טופס במתנה