בית המשפט המחוזי בת"א אישר הסדר פשרה במסגרת תביעה ייצוגית שהוגשה נגד חברת התעופה הלאומית של ירדן, "רויאל ג'ורדניאן", בגין אי החזרת תמורת כרטיסי טיסות בתקופת מבצע צוק איתן, אז הפסיקה החברה את טיסותיה בקטע שבין ירדן וישראל. חרף התנגדות היועמ"ש, נקבע כי ההסדר, במסגרתו התחייבה החברה לפצות את הנוסעים ב-1.5 מיליון שקל, מביא לסיום ראוי של ההליך
באוקטובר 2016 אישר בית המשפט המחוזי בת"א להגיש תביעה ייצוגית נגד הנתבעת, חברת התעופה הלאומית של ירדן. התובעים, בני זוג, טסו ביולי 2014 עם הנתבעת לתאילנד, עם עצירת ביניים בעמאן. בטיסתם חזרה לישראל, באמצע חודש אוגוסט, נחת המטוס בעמאן לעצירת ביניים כמתוכנן, אלא שטיסת ההמשך לנתב"ג בוטלה עקב מבצע "צוק איתן" שהתחולל באותה תקופה בארץ.
לטענת התובעים, לא רק שהנתבעת לא הטיסה אותם חזרה לארץ אלא שאף לא סיפקה להם פתרונות חלופיים לצורך הגעה לישראל, ומשכך נאלצו הם ויתר הנוסעים לצאת משדה התעופה בעמאן ולחפש פתרונות יבשתיים להגיע לביתם שבישראל שהיו כרוכים בהוצאת כספים. עוד טענו התובעים כי הם ונוסעים ישראלים אחרים פחדו לצאת משדה התעופה בירדן לאור האווירה המתוחה ששררה באותה עת בשל צוק איתן, וכי הם חששו לביטחונם במהלך הנסיעה היבשתית לישראל.
לשיטתם, לא הייתה סיבה לביטול הטיסה מעמאן לנתב"ג מאחר שלא היה כל סיכון בטחוני בטיסות לישראל וגם חברות תעופה זרות אחרות שהפסיקו את טיסותיהן לישראל חידשו אותן עוד בחודש יולי. בנוסף טענו כי עוד בהיותם בתאילנד פנו לנציגת השירות של הנתבעת בבנגקוק בעניין ונענו כי הטיסה תתקיים כסדרה, וכי ככל שלא יתאפשר תדאג החברה להסעת הנוסעים באוטובוסים ממוגנים משדה התעופה בעמאן למעבר הגבול עם ישראל, מה שלא נעשה בסופו של יום.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בפסק הדין שאישר את ניהול התובענה, קבע בית המשפט כי הגם שמהחומר עולה שמאחורי ההחלטה על הפסקת הטיסות עמדו טעמים ענייניים, ולמרות שהחברה פעלה לטובת נוסעיה ועשתה רבות להקל עליהם את ההגעה לארץ או להסדיר טיסות חלופיות לחו"ל – הרי שחוק שירותי תעופה מורה על השבת תמורה או כרטיס חלופי במקרה של טיסה שבוטלה, ומשלא נעשה כך, נראה לכאורה כי קבוצת הנוסעים זכאית להחזר תמורת הכרטיס.
לאחר שבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה, ולאחר שהתקיים דיון מקדמי בתובענה, החלו הצדדים בהליכי גישור במסגרתם גיבשו הסדר פשרה. במסגרת ההסכם נקבע כי כל חבר בקבוצה שיפנה לב"כ התובעים תוך 45 ימים מעת פרסום המודעה על אישור ההסדר, יהיה זכאי לקבל סך של 1,100 שקל מהחברה, למעט מי שכבר קיבל פיצוי. זאת, עד לתקרת פיצוי של 1,530,000 שקל. ככל שסכום הפיצוי לא ינוצל במלואו בטרם חלפו 90 ימים ממועד פרסום ההודעה בדבר מתן פסק הדין – תועבר יתרת הסכום לקרן לניהול וחלוקת כספים שהוקמה מכוח חוק תובענות ייצוגיות. עוד הומלץ לתגמל את המייצגים בסך כולל של 75,000 שקל בתוספת מע"מ וכן הומלץ לאשר לב"כ התובעים שכ"ט עו"ד בסך 336,000 שקל בתוספת מע"מ.
היועץ המשפטי לממשלה הגיש התנגדות להסדר, בטענה כי אינו ראוי, לא הוגן ולא סביר כלפי הקבוצה ואין מקום לאשרו. בין היתר טען היועמ"ש, כי ההסדר יוצר מנגנון תחרותי בין חברי הקבוצה, שכן ככל שכל סכום הפיצוי שהועמד לזכות חברי הקבוצה ינוצל- לא יוותר לאלה שטרם הספיקו לפנות לקבלת הפיצוי. עוד סבר כי היה מקום לקבוע השבה לחברי הקבוצה לפי מקטעי הטיסה שבוטלה, וכי אין לקבל שמי שקיבל פיצוי לא יכלל בקבוצה.
השופטת אסתר נחליאלי חיאט סברה כי למרות התנגדות היועמ"ש, יש מקום לאשר את ההסדר. לדבריה, נקודת המוצא המגולמת בעמדת היועמ"ש היא שהתביעה התקבלה, אלא שלא כך היה. בעניין זה ציינה השופטת כי הסדרי פשרה קמים ונופלים על ההבנה כי כל צד מעריך את הסיכונים והסיכויים, ובמקרה זה, כשהתנהל גישור לאורך זמן על ידי מגשר מקצועי, שמינה בודק שאסף את החומר הרלוונטי ואף נסע לירדן למשרדי הנתבעת לשם כך, הרי לא מדובר בהערכת סיכונים באופן תיאורטי אלא כזה המבוסס על נתונים ממשיים שהובאו לפני הצדדים. משכך, ה'תזכורת' החוזרת ונשנית במסגרת עמדת היועץ המשפטי כי התובענה אושרה כייצוגית – אין לה משקל של ממש בעת הערכת 'הסיכונים והסיכויים' לאור הנסיבות שפורטו, ובהחלט בסיום הליך התביעה היו חברי הקבוצה יכולים למצוא עצמם ללא ההטבה המוצעת בהסדר הפשרה והתובעים המייצגים היו חשופים לשאת בהוצאות הרבות של ההליך.
עוד הוסיפה השופטת כי מסמך ההתנגדות שהוגש על ידי נציגי היועץ המשפטי היה מנותק מהנסיבות הכלליות של התיק ודרך התקדמותו. כך, מצא היועמ"ש להעיר כמעט על כל פרט בהסדר הפשרה שהושג בעמל רב בעזרת המגשר ולאחר שכל הנתונים נבדקו על ידי בודק מקצועי, בדיקה מקיפה ויסודית שארכה חודשים ארוכים ונתנה מענה לעמדות השונות שהביעו הצדדים. כך גם עמדתו לאופן הפרסום, שלא נמצא בו כל פסול, שהרי הדרך הקבועה למסירת הודעות לחברי הקבוצה נקבעה בחוק תובענות ייצוגיות על דרך הפרסום, וזהו הכלל.
בנוסף, לדעת השופטת, חלק מההערות של היועץ המשפטי קבלו מענה במסגרת הסדר הפשרה כאמור בתגובתם המשותפת של הצדדים. מלבד זאת הזכירה השופטת כי מי מחברי הקבוצה הפוטנציאליים לא הגישו כל התנגדות וחשוב מכך, ממילא חברי הקבוצה הפוטנציאלית אינם יכולים לתבוע כיום את הנתבעת מאחר שעל פי הדין הספציפי החל - חלפה תקופת ההתיישנות.
לבסוף ציינה השופטת כי ההטבות שבהסדר הפשרה הן ראויות בנסיבות העניין וההסדר מהווה פשרה ראויה בראי הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה מצד כל אחד מהצדדים ויתרונו בכך שהוא מביא לסיום את ההליך בדרך סבירה. בעניין זה ציינה השופטת כי לשיטתה השאלות שהתעוררו במסגרת בקשת האישור אינן פשוטות ותוצאתן רחוקה מלהיות וודאית וברי כי דרך הוכחתן תחייב השקעת עבודה לא מעטה ובצידה הוצאות לא מבוטלות. לפיכך, דרך הפשרה במתווה המוסכם שאליו הגיעו הצדדים בעזרתו הרבה של המגשר, היא הדרך הטובה, הראויה וההוגנת לסיום ההליך. כמו כן, גם התוחלת שבניהול ההליך אינה מצדיקה ניהול הליך משפטי ויקר, שכן יתכן שסופו יהיה שהתביעה תדחה והקבוצה לא תזכה בכל פיצוי.
לאור האמור, ההסדר אושר וניתן לו תוקף של פסק דין, לרבות ההמלצות לגבי שכ"ט וגמול לתובעים ובאי כוחם. התובעים יוצגו בהליך ע"י עו"ד אדי בליטשטיין. הנתבעת יוצגה ע"י עו"ד משה לשם ו/או אירה ליבשין.
