המחוזי קבע כי טינדר לא ביצעה הפליה פסולה מחמת גיל בכך שהעניקה הנחה למשתמשיה הצעירים. מדובר בהבחנה מוצדקת, בעלת תכלית ראויה מטעמים כלכליים וחברתיים. השונות בעלות השירות יש בה כדי ללמד על התחשבות במצב כלכלי והרצון לתמרץ שימוש בשירות לקבוצות המתקשות במימון המלא הרגיל
השאלה העומדת לדיון בבקשה דנא היא האם הבחנת הגיל שביצעה טינדר בתמחור שירותיה בין משתמשים צעירים לבין האחרים הינה הבחנה מותרת שאין בה כדי ללמד על הפליה פסולה. כלומר, האם בהנחה למשתמשים צעירים, יש משום הפרת האיסור על הפליה בהספקת שירות ציבורי מחמת גיל, הקבוע בסעיף 3 לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. החברה היא הבעלים והמפעילה של שירות היכרויות מקוון - "טינדר". החל משנת 2015, אז השיקה לראשונה את שירותי הפרמיום פלוס ניתנה הנחה למשתמשים צעירים בקבוצת גיל 18 – 29 ובהמשך ניתנה הנחה לקבוצת גיל 18 – 28. המבקשת רכשה מנוי לשירותי "טינדר גולד" ביולי 2021 בעלות כספית של 314.90 ש"ח. לאחר מכן גילתה כי החברה גובה סכום נמוך, עד כדי מחצית מהתעריף הרגיל, ממשתמשים צעירים עד גיל 29.
לטענת המבקשת, מדיניות החברה שהעניקה הנחה למשתמשים צעירים, הינה בבחינת הפליה פסולה עת מתומחר השירות על פי גיל ובכך מקפח ופוגע בקבוצות הגיל האחרות.
החברה טענה כי האיסור על הפליה על בסיס גיל אינו איסור גורף ויש לבחון כל מקרה לגופו שמא עסקינן בהבחנה מותרת. ההנחה שניתנה למשתמשים צעירים נועדה לסייע להם, בשל העובדה כי הנכונות שלהם לשלם עבור שירותים אלה הינה נמוכה ביחס למשתמשים מבוגרים, עקב מצבם הכלכלי.
כב' השופטת ר' ברקאי פסקה כי יש לדחות את הבקשה. על מנת שתובענה תאושר כייצוגית נדרש כי עילתה תהא מנויה בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, כי ייקבע שהיא מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, כי יש אפשרות סבירה שהשאלות יוכרעו לטובת הקבוצה, וכי המכשיר הייצוגי הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. בנוסף נדרש יסוד סביר להניח, כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. בית המשפט נדרש לשקול את היתרונות והחסרונות שבניהול התביעה כייצוגית, בהשוואה לניהול תביעות נפרדות. סעיף 3(א) לחוק איסור הפליה קובע כי: "מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, ...". לצד היקף האיסור הרחב על הפליה שקבע המחוקק, נקבעה הוראה מצמצמת המגדירה מתי אין רואים פעולה מסוימת כהפליה. ההוראה המרכזית היא הוראת סעיף 3(ד)(1) לפיה: "(ד) אין רואים הפליה לפי סעיף זה – כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי;". משכך, נדרשת בחינה של כל מקרה לגופו כאשר בקצה אחד של הספקטרום עומדת הפליה אסורה, ובקצה השני ההבחנה המותרת. בתווך ימצאו אותם מצבים שעל פי טיבם עונים על ההגדרה של "הפליה" ואולם, מטעמים כאלה ואחרים "כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר", ניתן להחריג אותם ולהוציאם מגדר הגדרת ההפליה.
בהמשך לאמור, נקבע כי אין עסקינן במוצר הנרכש על ידי משתמשי טינדר כי אם בשירות. חוק האיסור על הפליה אוסר על גורמים מסוימים, מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, להפלות קבוצות מסוימות בדרך של סירוב בהספקת המוצר או במתן השירות הציבורי, ובמניעת כניסה למקום ציבורי מחמת אחת מעילות ההפליה הנקובות, וביניהן גיל. סעיף 2 (א) לחוק איסור הפליה מונה רשימה סגורה של שירותים הנכללים תחת ההגדרה של "שירות ציבורי": "שירות ציבורי – שירותי תחבורה, תקשורת, אנרגיה, חינוך, תרבות, בידור, תיירות ושירותים פיננסיים, המיועדים לשימוש הציבור;". שירותי ההיכרויות המקוונים, אינם נמנים על הוראה זו. עם זאת, נקבע כי יש לנקוט בגישה מרחיבה של ההגדרות המופיעות בחוק, נוכח החשש כי ימצאו שירותים, שעל אף שהם מיועדים לשימוש הציבור, לא יכללו באיסור בהעדר התייחסות מפורשת לכך בחוק. יש לראות בשירות הניתן כשירות תקשורתי, במובן של יצירת פלטפורמה לתקשורת בין אישית בין המשתמשים. בפסק דין, אשר ניתן בעת האחרונה על ידי בית המשפט העליון, (ע"א 7308/19 בעניין טמיר), נדחתה טענת ההפליה כנגד בנק הפועלים, עת העניק הטבות בחשבון סטודנט ללקוחות עד גיל 35, תוך שנקבע כי יש להכיר במתן הנחות מבוססות גיל כנורמה חברתית רצויה.
לאור האמור, נקבע כי אין במתן השירות המדובר, כדי להוות הפליה אסורה, כי אם הבחנה מותרת. סוגיית ההבחנה בגיל מוכרת בחיי היום יום בכניסה למקומות תרבות, בנסיעה באוטובוסים, בניהול חשבונות בנק ועוד. לא אחת נקבע תעריף מוזל, לקבוצות גיל שונות או קבוצות אוכלוסייה שונות, כגון תעריף ילדים, "אזרחים ותיקים", ותעריף לחיילים או לסטודנטים. על אף קיומו של תעריף מוזל לקבוצות גיל מסוימות, לא תוכר הבחנה זו כפסולה, בבחינת הפליה אסורה, כי אם למוצדקת בהיותה בעלת תכלית לגיטימית וראויה הן מטעמים כלכליים והן מטעמים חברתיים. השונות בעלות השירות נעשית לתכלית ראויה ויש בה כדי ללמד על התחשבות במצב כלכלי והרצון לתמרץ שימוש בשירות לקבוצות המתקשות במימון המלא הרגיל. קביעת תעריף לצעירים עד גיל 29 משקף באופן מובהק את גיל הצעירים בישראל אשר בעקבות משך השירות הצבאי ותקופת הלימודים הנמשכת אחריה, מגיעים ליציבות כלכלית רק בשלהי שנות ה- 20 לחייהם. מדובר בתכלית לגיטימית המקדמת מתן הטבה לאוכלוסייה צעירה ובכך מתמרצת צעירים להצטרף לשירותי טינדר פרמיום, מהלך שיש בו להגדיל את מאגר המשתמשים וכפועל יוצא להרחיב את מעגל ההיכרויות. השונות הנעשית שיש בה כדי ליתן הטבה לצעירים הנזקקים לא מעט לתמיכה כלכלית, הינה שונות רלבנטית ולא נמצא בה כל פסול.
יתרה מזו, נקבע כי אין מדובר בהפליה אסורה אשר נועדה לפגוע בקבוצה מוחלשת. לא כל שונות רלוונטית הופכת למוצדקת ויש לבחון מקרוב אם יש בפרקטיקה הנוהגת בעניין הנדון כדי לפגוע בליבת הזכות לשוויון ובכבוד האדם, שאז, היא תחשב כהפליה פסולה. כך יכול ששונות רלוונטית, כגון שונות בין גברים לנשים, תמצא כפסולה מקום בו ימצא שיש בה כדי לפגוע בליבת הזכות לשוויון ובכבוד האדם. במקרה דנן, אין מדובר בהפליה שיש בה כדי לפגוע בכבודו של אדם או כי שלובה היא ביצירת סטיגמה שלילית כלפי הקבוצה המופלה. המבקשת אינה משתייכת לקבוצת מיעוט הסובלת מהיסטוריה של הפליה המעגנת סטיגמה חברתית שלילית והשירות אינו נמנע מקבוצת המשתמשים המבוגרים ואף ניתן חינם ברמת השירות הבסיסית. אין מדובר בפגיעה עוצמתית המנציחה קיפוח או דעה קדומה או עוינות מופלית. עסקינן בהבחנה מותרת שנועדה להקל על המשתמשים הצעירים המבקשים לעשות שימוש בשירותי טינדר פרמיום, מבלי שיש בה כדי להדיר רגליהם של יתר המשתמשים.
לסיכום, הבקשה נדחית.
המבקשת יוצגה ע"י: עו"ד רונן עדיני; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד שירי קציר
