חדשות

אישה שפרסמה בקבוצת "שיח פמיניסטי" בפייסבוק אסופה של פניות שקיבלה באתר הכרויות נתבעה ע"י אחד הפונים, שמצא עצמו נפגע מהפרסום. בית המשפט קבע כי האופן שבו הובאו הדברים בשם התובע במסגרת הפרסום לא היה בו כדי להשפילו וכי לא ניתן לקבל את הטענה כי הכללת הפניה של התובע, שהייתה תמימה, עם פניות מבזות של גברים אחרים – מוציאה את דיבתו

התובע והנתבעת היו רשומים שניהם לאתר הכרויות. באחד הימים, פנה התובע לנתבעת ושלח לה הודעה פרטית. בהמשך לכך פרסמה הנתבעת פוסט בקבוצת הפייסבוק "שיח פמיניסטי", בו כתבה: "טוב נראה לי שהגיע הזמן לשתף אתכן בלקטים שאספתי במהלך התקופה האחרונה... מוזמנות לשתף את האהוב עליכן, תהנו ;) אגב לא מחקתי שמות כי... לא אכפת לי כל כך".

מתחת למלל האמור פרסמה הנתבעת קולאז' המורכב מ – 24 צילומי מסך מוקטנים של הודעות שנשלחו אליה או צ'אטים שניהלה עם גברים שונים באתר או בתכנת מסרים. בצילומי המסך בהם הופיעו פניות של גברים שונים אל הנתבעת במסגרת האתר ,הופיעה תמונת הפרופיל של הפונה ותחתיה המלל שכתב לנתבעת. בצילומי המסך שבהם הופיעה חלופת מסרונים שהחליפה הנתבעת עם גברים שונים, ובחלקם מסרונים שנשלחו אליה עליהם לא הגיבה. חלק מצילומי המסך הנציחו פניות בוטות של גברים אל הנתבעת, חלקם בלשון גסה ובסגנון מבזה ומחפיץ נשים; בעוד שחלק אחר של הפניות היו פניות תמימות ואף חביבות.

אחד מצילומי המסך שהופיעו בקולאז' שפורסם במסגרת הפוסט תיעד את ההודעה ששלח התובע לנתבעת, וזו לשונה: "הי נופר, ככה נדע אם אנחנו מתאימים: על מה את חושבת כשאת שומעת את המילה אקסל? 1. תוכנה לעיבוד נתונים; 2. משקה אנרגיה; 3. מידת בגדים; 4. אקסל רוז". שמו של התובע ופרטים מזהים אודותיו אינם מפורטים בפוסט, אך כאמור ניתן לראות את תמונתו המוקטנת מעל הדברים שכתב.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בעקבות פרסום זה, הגיש התובע תביעת לשון הרע נגד הנתבעת לבית משפט השלום בראשון לציון. טענת התובע היא כי בכך שהנתבעת הוציאה את ההודעה שכתב לה מהקשרה ושילבה אותה בהקשר הכולל בליל של הודעות ותכתובות, אשר חלקן בוטות ופוגעניות, ביצעה פרסום אשר עלול להשפילו בעיני הבריות ולעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג. התובע הדגיש במיוחד את העובדה שהפוסט פורסם בקבוצת "שיח פמיניסטי", שהיא קבוצה פומבית המונה עשרות אלפי חברים, ואשר, לטענת התובע מהווה תדיר במה לביוש ("shaming") גברים המתנהלים באופן המבזה נשים. התובע צירף לתצהירו מספר דוגמאות לפרסומים שביצעו חברות בקבוצה, במסגרתם פרסמו פניות בוטות וגסות של גברים אליהן, בצירוף שמו, תמונתו ומספר הטלפון של האדם שפנה אליהן באופן זה על מנת לבייש את אותם גברים. עוד טען התובע, כי המלל שנכתב בצמוד לפרסום הקולאז' מלמד על כוונת זדון של הנתבעת לפגוע בו ולהשפילו ("לא מחקתי שמות כי... לא אכפת לי כל כך") והיא אף עודדה במסגרתו את חברות הקבוצה להוסיף ולהפיץ את הדברים ("מוזמנות לשתף את האהוב עליכן").

הנתבעת מנגד, טענה כי הפוסט אינו מהווה פרסום לשון הרע משום שאין בו כל אמירה לגבי התובע. לשיטתה, הפרסום בוצע באופן כוללני אשר אינו מציג את מי מהמפרסמים באופן מסוים, והוא מביא דברים בשם אומרם. עוד טענה הנתבעת כי פרסמה את הפוסט בתום לב, מבלי שהכירה כלל את התובע ומבלי שהייתה לה כל כוונה לפגוע בו, אלא מתוך כוונה לשתף בפניות מצחיקות שקיבלה. כן הוסיפה כי זמן קצר לאחר פרסום הפוסט, משהבינה מחלק מהתגובות שקיבלה כי הפוסט עלול לפגוע במי שמופיע בו, הבהירה בפוסט נוסף כי "לא כתבתי שהגברים האלה מטרידים. חלקם כן אבל לגמרי לא כולם". בנוסף טענה כי הסירה הנתבעת את הפוסט זמן קצר לאחר שהעלתה אותו, לאחר שהיה סה"כ כ– 20 דקות ברשת.

השופטת כרמית בן אליעזר דחתה את התביעה אך לא חייבה את התובע בהוצאות. לדבריה, אין מחלוקת כי פוסט בפייסבוק עלול לבוא בגדר "פרסום" כמשמעותו בחוק. עם זאת, לשיטתה, אין מדובר בפרסום לשון הרע אשר החוק נועד לחול עליו. בעניין זה ציינה השופטת כי פרסום מוגדר בחוק הגדרה רחבה ומרחיבה, ואף נקבע בחוק במפורש כי אין הכרח שלשון הרע תבוטא במישרין, ויכול והיא והתייחסותה לנפגע ישתמעו מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה. לפיכך, לא מן הנמנע, כי ניתן יהיה לקבוע כי פרסום מהווה לשון הרע ולהטיל אחריות מכח החוק על המפרסם, גם אם לא נאמר או נכתב בו דבר במישרין על הנפגע אלא רק מעצם העובדה שההתייחסות אליו תיעשה בהקשר שממנו משתמעים דברים העלולים לתייגו באופן שלילי.

עוד ציינה השופטת כי השאלה האם בכלל ניתן להטיל אחריות בלשון הרע בגין פרסום דברים שאמר הנפגע עצמו והובאו בשם אומרם, היא שאלה מורכבת. צוין, כי ההלכה הפסוקה קבעה כי לצורך הטלת אחריות מכח החוק, אין די במסקנה כי מדובר בפרסום אשר עלול להשפיל אדם או לפגוע בשמו הטוב, אלא שיש לבחון - כבר בשלב הבחינה האם מדובר בפרסום לשון הרע -  האם, בהתאם לתכלית החוק ולאיזונים חוקתיים, מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, וזאת במשקפי "האדם הסביר". במקרה זה, נקבע, עיון במכלול הנסיבות מוביל למסקנה כי הגם שיכול והיה בפרסום כדי לפגוע בתובע במובנים אחרים, האדם הסביר הקורא אותו אינו מוצא בו דברים העלולים להשפיל את התובע או לעשותו ללעג ולבוז.

עוד הוסיפה השופטת כי באיזון למול חופש הביטוי וחירות המחשבה המוקנים לנתבעת, הרי שהפרסום אינו חוצה את גבולו של פרסום שצריך להיות מוגן במסגרת חופש הביטוי ואין הוא מהווה פרסום לשון הרע שהחוק נועד לחול עליו. בעניין זה ציינה השופטת כי הנתבעת פרסמה כאמור מקבץ של פניות שנעשו אליה, אולם היא לא הכתירה את המקבץ בכותרת מסוימת ואף לא פרסמה התייחסות קונקרטית המכלילה את כל הפניות באופן מסוים וגם המלל שצורף לפניות הזמין את הקורא לשפוט.

עוד ציינה השופטת כי עיון בפניות עצמן מעלה, כאמור, כי חלקן היו פניות בוטות ומבזות. ואולם פניות לא מעטות היו פניות תמימות למדי של גברים שונים אשר ביקשו ליצור קשר עם הנתבעת. כך, למשל, באחת הפניות רשם פלוני: "אהלן נופר, את רואה אותי טוב בין כל שאר ההודעות?", בפנייה אחרת רשם הפונה "הי נופר, אין לי כ"כ עם מה לעבוד ביחס למה שכתבת בפרופיל שלך... אז נותר לי להתחיל ב: מה קורה? נ.ב זה ישתפר בהמשך". לדעת השופטת, המגוון האמור שולל את המסקנה כי מדובר בפניות שהושמו כולן תחת כותרת בלתי כתובה ובלתי מפורשת אחת המתייגת את כולן באותו אופן. נקבע, כי הגם שהתובע נפגע עמוקות מהפרסום, מקריאת הפוסט בכללותו במשקפי הקורא הסביר, אין ניתן להסיק כי מדובר בפרסום המבזה או משפיל את התובע.

זאת ועוד, סברה השופטת כי מהתגובות שקיבלה הנתבעת בזמן הקצר שהיה הפוסט ברשת ניתן ללמוד כי גם הקוראות שנחשפו אליו הבחינו היטב בין פניות תמימות ונעימות שנכללו במסגרת הפוסט, לכאלו הראויות לכל גנאי. כך, למשל, כתבה אחת הקוראות לנתבעת: "יש שם כמה מטרידים אבל יש הרבה שבכלל לא. יש גברים חסרי ביטחון שמחפשים דרכים יצירתיות להתחיל עם נשים, ונראה לי לא מכבד לצחוק עליהם בקבוצה פומבית"; קוראת אחרת כתבה: "יש פה הודעות מאוד נחמדות מגברים שעושה רושם שהם בסה"כ מעוניינים להכיר אותך...". לדעת השופטת, מדברים אלו ניתן להסיק כי קוראות אלו סברו כי פרסום הפוסט היה לא ראוי, במובן זה שהוא עלול לפגוע בגברים שפנו לנתבעת ולא ציפו כי פנייתם תהפוך פומבית. ואולם, בניגוד לטענת התובע, לא ניתן להסיק מתגובות אלו כי הקורא הסביר מסיק מסקנה שלילית לגבי התובע ואף ההיפך הוא הנכון - מסתבר כי הקורא הסביר אכן ידע לשפוט, משהובאו הדברים בשם אומרם, מי ראוי לגנאי ומי לא.

אשר על כן, הגיעה השופטת למסקנה כי אין מדובר בפרסום לשון הרע, ומכל מקום לא כזה שראוי להטיל אחריות בגינו מכח החוק. יחד עם זאת, משהתרשמה כי אכן היה בדברים שפרסמה הנתבעת כדי לפגוע בתובע פגיעה של ממש, לא ראתה לנכון לחייב את התובע בהוצאות על אף דחיית התביעה.

ת"א 7263-02-17