בית משפט השלום בת"א דחה תביעת לשון הרע של עמותת "תנו לחיות לחיות", שבמרכזה פוסט שפורסם בפייסבוק שייחס לה בזבוז כספי תרומות על משכורות והציג נתונים כספיים הקשורים בעמותה. נקבע, כי הנתונים הכספיים שהוצגו בפוסט נלקחו מדוחות כספיים שפורסמו ע"י העמותה בעצמה ואינם מהווים לשון הרע
התובעת, "תנו לחיות לחיות", היא עמותה לזכויות בעלי חיים. ביולי 2017 הגישה העמותה תביעת לשון הרע לבית משפט השלום בת"א, שבמרכזה שורת פרסומים שפורסמו בפייסבוק ושלטענתה מוציאים את דיבתה. הראשון ביניהם פורסם בדף הפייסבוק של הנתבע, והוא מייחס לעמותה בזבוז כספי תרומות על משכורות מנופחות על חשבון ביצוע פעולות לטובת בעלי החיים. כך, בין היתר, פורסם בפוסט כי שכרה של מנכ"לית העמותה עומד על קרוב ל- 300,000 שקל.
לטענת העמותה, הנתבע המשיך "לשלהב" את קוראיו בתגובות לפרסום, תוך שהוסיף קביעות שקריות, קרא שלא לתרום לעמותה והכל תוך שהוא משמיץ את התנהלותה ופוגע בשמה הטוב ולכן תבעה גם בגין פרסום זה. בפרסום השלישי, כך נטען, פרסם הנתבע כי העמותה מסתירה מידע מהציבור ולא העבירה לרשם העמותות דוח כספי. כמו כן, טען כי אין שקיפות מלאה בעמותה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
העמותה טענה כי לפרסום הראשון צירף הנתבע צילום של חלק מהדו"ח הכספי שלה, כאשר הקטע המצולם הוא חלק מביאור לדו"ח, אשר מתייחס לכלל פעילותה. העמותה טענה עוד כי הנתבע העלים את הכותרת הרלוונטית לקטע המצולם - "עלות טיפול בבעלי חיים וקיום מטרות העמותה". לשיטתה, ההוצאות בגין פעילות זו, שהכנסותיה הן מעל 11 מיליון שקלים, כוללות, בין היתר, שכר לכל העוסקים במלאכה בעלות של כ- 4 מיליון שקלים. בנוסף טענה העמותה כי כלל השכר בהנהלה ובכלליות עומד על סך של 918,204 שקל בלבד, כאשר מחזור הפעילות של העמותה עולה על 10 מיליון שקלים. לעניין שכר המנכ"לית, העמותה טענה כי עלות שכרה ברוטו עומד על סך של 223,000 שקלים בלבד לשנה.
בעניין הפרסום השני, טענה העמותה כי כאשר הנתבע נתקל בתגובות שנתפשות לדעתו כתגובות המצדדות בעמדת העמותה - הוא מסיר אותן, ובכך יוצר שיח מעוות. לעניין הפרסום השלישי ציינה העמותה כי הטענה לפיה היא אינה מעבירה "דוח כספי" מהווה לשון הרע בפני עצמה, וכי הדו"ח הכספי שלה מפורסם באתר רשם העמותות ופתוח לכל אחד. לשיטתה, אין ספק כי משהפרסומים כאמור קוראים להפסיק לתרום לעמותה, והועלו טענות בדבר הסתרת מידע מהציבור - יש בהם כדי לפגוע בה.
הנתבע מצדו טען כי התביעה נועדה לגרום לו לחדול מביקורת לגיטימית שהטיח בעמותה בשל אי סדרים חמורים בהתנהלותה מזה שנים ארוכות, קל וחומר כאשר מדובר בעמותה ציבורית שאמורה לפעול לרווחת בעלי חיים והצלתם. עוד טען כי הוא אחד ממייסדי העמותה וכי שימש יו"ר העמותה עד שעזב אותה בשנת 2008 לאור אי סדרים כספיים שהתגלו בה. בנוסף ציין כי הנתונים אשר הובאו בפוסט שפרסם הוצגו כפי שהם, מתוך הדוחות הכספיים, ללא פרשנות והרחבות כפי שנטען על ידי העמותה. עוד הוסיף כי בניגוד לנטען על ידי העמותה הוא לא "חתך" את כותרת הטבלה שאת צילומה צירף לפוסט וכי הפרסומים הם בבחינת פרסומים מותרים בהתאם לחוק איסור לשון הרע. כן סבר שעומדת לו הגנת אמת בפרסום, הואיל ומדובר בנתונים מתוך דו"חות ותיאור עובדתי של אי מסירת מסמכים לידי חבר עמותה, שעל כך הגיב רשם העמותות, כי על העמותה להתנהל בשקיפות.
השופט עזריה אלקלעי דחה את התביעה וקבע כי אין חולק שמטרותיה של העמותה הן נעלות ונאצלות, ואין ספק שלצורך מימוש מטרות אלו מעסיקה העמותה עובדים ומשלמת את שכרם. יחד עם זאת, אין בכך לשיטתו כדי לשלול את העובדה שאינה שנויה במחלוקת לפיה הוצאות השכר של אותם עובדים העוסקים במטרות החשובות של העמותה הן כפי שפורסם בפרסום הראשון, המבוסס על נתון הלקוח מהדוח הכספי של העמותה. לפיכך, נקבע כי נתון זה הינו בבחינת אמת.
עוד נקבע כי גם האמור בפרסום הראשון ביחס לשכר המנכ"לית הוא אמת וכי למרות שנכתב ששכר המנכ"לית קרוב ל-300 אלף שקל - נתון זה הוא אמת בעיקרו ואינו רחוק מהנתון האמיתי (284,057 שקל). עוד קבע השופט כי "החלק העובדתי" בפרסום הראשון נעשה בלא כל דברי פרשנות או תיאור, וכל שפורסם היו עובדות כהווייתן על נתוני השכר, כפי שהם עולים מדוחו"ת העמותה. לפיכך, אין בחלק עובדתי זה כדי להוות לשון הרע. עוד הוסיף השופט כי הדברים האמורים בחלקו השני של הפרסום הראשון מהווים ביקורת והבעת דעה של הנתבע על גובה השכר שמשלמת העמותה, כאשר לדעתו יש להפנות תרומות לגופים אחרים שאינם משלמים סכומים כאלה לשכר.
בעניין הפרסום השני, קבע השופט אלקלעי כי פרסום זה מהווה כולו ביקורת והבעת דעה מצד הנתבע. בעניין הפרסום השלישי, נקבע כי בפרסום זה יש תערובת של עובדה והבעת דעה, כאשר החלק העובדתי הוא זה לפיו העמותה מסתירה לכאורה מידע מהציבור. עם זאת, להתנהלות זו התייחס רשם העמותות וחייב את העמותה להעביר דוח כספי לפעיל שביקש את הדוח. אשר לדעתו של הנתבע לפיה "חייבים להפסיק לתרום להם" או "כי צריך לתרום למסכנים באמת ולא לעמותה עשירה" או כי "חשוב לתרום לפעילים ולעמותות שלא מבזבזות מיליוני שקלים על משכורות" – קבע השופט כי זו אינה מהווה לשון הרע. לדעת השופט, מדובר בהבעת דעה ובביקורת לגיטימית הבאה במסגרת חופש הביטוי. השופט הבהיר כי כאשר המדובר בעמותה ציבורית המעוררת עניין לציבור, וכאשר מדובר בהבעת דעה של הנתבע על אופן פעילותה, וגם זאת בלשון שאינה בוטה או מתלהמת - יש להעדיף את חופש הביטוי.
לבסוף התייחס השופט לשאלה האם לנתבע עומדות ההגנות שבחוק, אילו היה נקבע שהפרסומים או חלקם מהווים לשון הרע, לדעת השופט, הפרסום העובדתי בפוסט המתייחס להוצאות השכר מהווה נתון הלקוח מתוך דוחות רשמיים ומאזנים של העמותה, המתנהלים על פי חוק ופתוחים לעיון לכל דורש. לפיכך, פרסום נתוני השכר בפוסט הוא "פרסום מותר" ואינו מהווה עילה לתביעה. בנוסף, הפרסומים הם פוסט ותגובות לו, שבהם הוצגו נתונים מתוך דוחות כספיים של העמותה ביחס להוצאות השכר בעמותה, קרי - המדובר בפרסומים שבהם מצוטטים נתונים שפרסמה העמותה עצמה. נוכח האמור, ובהינתן העובדה לפיה מדובר בגוף ציבורי שיש ביחס אליו עניין ציבורי, נקבע כי התקיימו היסודות להגנת אמת הפרסום בכל האמור לנתונים הכספיים שפורסמו.
כן נקבע כי לא הוכח שמתקיימים בנתבע התנאים לשלילת חזקת תום הלב הקבועה בחוק, וזאת מאחר שהנתבע הסתמך על דוחות כספיים של העמותה והיה משוכנע באמתותם של הדברים ומשמעותם. כמו כן, הוא לא התכוון לפגוע ע"י הפרסום במידה גדולה יותר משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים בחוק. נוכח דחיית התביעה, תשלם העמותה לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 שקל. העמותה יוצגה בהליך ע"י עו"ד אמיר רוזנברג. הנתבע יוצג ע"י עו"ד הילה סמורזיק.
