חדשות

בית משפט השלום קיבל את תביעתו של תושב היישוב עלי שבשומרון, וחייב את ועד הישוב ויו"ר הועד לפצותו ב-20 אלף שקל בעקבות הפצת פרוטוקול ישיבה סגורה של הועד בה נידונו פרסומים שייחסו לו פגיעה מינית בילדים. השופט קבע כי הפרוטוקול עצמו חוסה תחת הגנת חוק איסור לשון הרע, אך לא כך לגבי הפצתו בעיתון מקומי בו פורסמו החשדות בעבר

הישוב עלי הוא ישוב קהילתי הממוקם בדרום השומרון בתחומי המועצה האזורית מטה בנימין. בישוב גרות כ-800 משפחות והוא מנוהל על ידי ועד יישוב הנבחר מבין תושביו. התובע הגיע להתגורר בישוב לאחר שהקשר בינו לבין משפחתו נותק, ובשנים הראשונות התגורר במבנה שהועמד לרשותו על ידי המכינה הקדם צבאית בישוב. נוכח מצבו האישי וניתוקו ממשפחתו, קיבל התובע סיוע ממשפחות רבות ביישוב, שבין השאר נהגו להזמינו להתארח בביתן בארוחות חג ושבת ואף במהלך השבוע. במהלך השנים האחרונות, בחר התובע לגור בפאתי היישוב במבנה המצוי מחוץ לתחומיו, כשאין חולק שילדי היישוב נהגו לבוא לבקרו והוא מוכר כמי שמתחבר לילדים ומשחק עמם. כן אין מחלוקת שהתובע נעצר ונחקר מספר פעמים על רקע חשדות לפגיעה ברכוש של פלסטינים, ואף הורחק משטח הישוב למשך כחצי שנה.

בעקבות סדרת פרסומים אודותיו, הגיש התובע תביעת לשון הרע באמצעות עו"ד אייל אבידן. התביעה עסקה בשלושה פרסומים שנעשו בעיתון המקומי "עליתון", המופץ מדי שבוע לכל תושבי עלי, אשר לטענת התובע הוציאו את דיבתו והציגו אותו כמי שמבצע מעשים מגונים בילדי היישוב. כן הוגשה התביעה בגין פרסום נוסף, שנעשה לטענת התובע לאחר הפרסום הראשון בעיתון, על ידי תושבת שהתקשרה אל תושבים רבים ביישוב וסיפרה כי הכתבה התייחסה אל התובע וכי יש להיזהר ממנו. בפסק דין מינואר 2016 קבעה השופטת תמר בר אשר צבן כי יש לחייב את הנתבעים בפיצוי התובע ואף בפרסום התנצלות, אך דחתה את התביעה בכל הנוגע לפרסום בעל פה וקבעה כי התובע לא הביא כל ראיה להוכחת פרסום זה ולא הזמין אף לא עד אחד שיתמוך בטענתו בדבר אותן שיחות טלפון. בעקבות האמור, נפסק לתובע פיצוי בסך 150 אלף שקל בתוספת 30 אלף שקל הוצאות משפט.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, שקיבל את הערעור בחלקו וקבע כי לנתבעים עומדת הגנה מפני הפרסום הראשון אך לא מפני הפרסומים השני והשלישי. עם זאת נקבע לגבי הפרסום השני כי מדובר בלשון הרע בעוצמה נמוכה ולכן הפיצוי הופחת ל-20 אלף שקל. בהתאם, עמד סך הפיצוי לטובת התובע על סך של 70 אלף שקל.

לאחר מתן פסק הדין, הגיש התובע תביעה נוספת שעסקה בפרסום שנעשה במסגרת פרוטוקול ישיבה של ועד הישוב. בפרוטוקול נרשם כי "פורום הרווחה" של הישוב התכנס והחליט ליידע את הציבור לגבי אירועים שאירעו עם התובע בעבר ושפורסמו גם בעיתון: "חשוב לנו להשכיר לציבור כל הזמן שגם בישוב צריכה להיות מודעות לכללי התנהגות שימנעו מקרים של פגיעה בילדים", נכתב בפרוטוקול, "גם אם אין מידע קונקרטי על אדם ספציפי. אלה כללים בסיסיים לחיים ומודעות מונעת פגיעות".

לטענת התובע, קיימת זהות כמעט מוחלטת בין הפרסום הרביעי לפרסום השלישי, שנעשה במקומון ועסק בטענות נגד התנהלותו לכאורה של התובע עם קטינות, ולכן מה שנקבע לגבי הפרסום השלישי ע"י בתי משפט השלום והמחוזי – חל מקל וחומר גם על הפרסום מושא התביעה הנוכחית. עוד הוסיף התובע כי הנתבעים שמו עצמם לשופטים וחרצו את דינו כאשר הפנו בפרסום ל"אירועים שאירעו בעבר" עמו, ואשר כבר פורסם לגביהם שמדובר באירועים של פגיעה מינית בילדות ביישוב, המהווה עלילת שווא. בנוסף נטען כי הפרסום כולל "דרמטיזציה" כדי ללבות את ההסתה נגד התובע, ע"י שימוש במונחים דמגוגיים כגון "כללים בסיסיים לחיים" וכן "מודעות מונעת פגיעות", כאילו התובע מהווה סכנת חיים לילדי הישוב.

הנתבעים מאידך טענו כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בהליך הקודם, התקבל עיקר הערעור ונקבע כי הוכח שהתובע נעצר ונחקר במשטרה בחשד לפגיעה מינית בקטינות. עוד טענו כי מטרתם בעשיית הפרסום הייתה חברתית, על מנת להגן על הקטינות בישוב ולהגביר את מודעות הוריהם, וכי פעלו למען ציבור התושבים שנפגעו ולא מתוך כוונה לפגוע בתובע. עוד הוסיפו הנתבעים כי הפרסום מושא התביעה מתייחס לדברים שנאמרו במסגרת ישיבה רשמית של הוועד המקומי ונרשמו בפרוטוקול הישיבה, וכי בנסיבות המקרה עומדות להם ההגנות הקבועות בחוק.

השופט עבאס עאסי קיבל את התביעה ופסק לתובע פיצוי בסך 20 אלף שקל. נקבע, כי בשים לב לקביעות בית המשפט המחוזי בהליך הקודם, אין חולק שהפרסום הרביעי מהווה לשון הרע כלפי התובע, שכן הוא מזכיר במפורש את שמו ומפנה לפרסומים הקודמים שנעשו בעניינו בהקשר של פגיעה בילדים שנדונו בהליך הקודם. לשיטת השופט, דומה כי הקורא הסביר שקורא פרסום זה מקשר בין התובע לבין הפגיעה המינית בקטינות, בייחוד כשמדובר ביישוב קהילתי קטן שכל תושביו מכירים אחד את השני.

מכאן, פנה השופט לבחון האם מתקיימת בנסיבות המקרה ההגנה הקבועה בסעיף 13(9) לחוק, המתייחסת לפרסום שנעשה על פי היתר או הוראה של רשות מוסמכת או מכוח חובה על פי דין. בעניין זה, ציין השופט כי לפי הפסיקה, הוראת הסעיף חלה בעיקרון גם על דברים המופיעים בפרוטוקול של ישיבת מועצה של רשות מקומית, כאשר ועד מקומי הוא רשות מקומית לכל דבר ועניין. לפיכך, יו"ר הועד היה רשאי ומוסמך להעלות נושאים על סדר היום ולדון בהם, ובתור שכזה הוא נכנס ככלל להגנה הקבועה בסעיף 13(9) לחוק. עוד נקבע, כי העלאה לסדר היום של נושא חשדות וחששות לפגיעה מינית בקטינים והגברת המודעות בעניין זה בקרב ההורים הוא נושא חברתי, תרבותי וחינוכי שהוועד רשאי ומוסמך להעלותו ולדון בו במסגרת סמכותו. זאת, גם אם הפרסום במסגרת זו אינו נכון, או אפילו שקרי או זדוני.

מנגד, סבר השופט כי הגנה זו לא חלה על הפצת הפרוטוקול בעיתון "עליתון", שכן הדברים הנוגעים לתובע שצוינו בפרוטוקול נאמרו במסגרת דיון סגור שלפי צו המועצות האזוריות תושב אינו רשאי לעיין בפרוטוקול. אשר על כן, אין מדובר לדעת השופט בפרסום הוגן ולכן הוא לא נכנס לגדר ההגנה הקבועה בחוק. אשר להגנת האמת בפרסום, קבע השופט כי הדברים שנקבעו בהליך הקודם נפים גם לעניין הפרסום מושא הליך זה. בעניין זה קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בהאשמות חמורות שהוטחו ללא בסיס כלפי התובע, ומשום כך לא חלה לגביהם הגנת אמת בפרסום ותום הלב.

נוכח האמור, יפצו ועד הישוב ויו"ר הועד את התובע בסך 20 אלף שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20.34%. התביעה נגד יתר הנתבעים נדחתה, שכן הם לא נטלו חלק בפרסום בישיבת הועד והם לא אחראים על הפרסום שנעשה ב"עליתון". נוכח האמור, ישא התובע בהוצאות נתבעים אלו בגובה 5,000 שקל. התובע יוצג בהליך ע"י עו"ד אייל אבידן. הנתבעים יוצגו ע"י עו"ד תום נוימן.

ת"א 59604-03-16