ביהמ"ש לענייני משפחה התייחס לתופעה של ניכור הורי שגבולותיה פרצו את המשפחה הגרעינית וקבע כי להורים עדיפות בקבלת משמורת על הסבים והסבתות גם כאשר לילדים קשר הדוק וקרוב ביותר עמם. השופט אסף זגורי: מקרה זה משמש דוגמא מובהקת לסיכון הנשקף מהטיית שיקול דעת של עולם המבוגרים ביחס לילדים
בית המשפט לענייני משפחה בנצרת דחה תביעת אפוטרופא לדין להותיר קטין אצל סבתו ולמנוע את העברת משמורתו לידי אביו, כפי שהוסכם על ידי ההורים לאחר שהאם עזבה את הארץ. השופט אסף זגורי התייחס לתופעה של ניכור הורי שגבולותיה פרצו את המשפחה הגרעינית גם לעבר המשפחה המורחבת, וקבע כי להורים עדיפות בקבלת משמורת על הסבים והסבתות גם כאשר לילדים קשר הדוק וקרוב ביותר עמם. השופט הוסיף כי יש צורך בבחינה זהירה של עמדתם של הילדים עצמם, גם אם הם מתבגרים היודעים לבטא עצמם היטב, וזאת מחשש שרצונם אינו אותנטי ומושפע מאוד על ידי גורם אחר, במקרה זה הסבתא, והבהיר כי במקרה שבו רצון הילד אינו מתיישב עם טובתו – טובתו עדיפה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
אמו של הקטין העתיקה את מגוריה עם בן זוגה וילדיהם המשותפים לקנדה, ועזבה מאחוריה את בנה הבכור שנולד לה מקשר קודם עם אביו. טרם עזיבתה, כרתה האם הסכם עם אביו של הקטין בדבר העברת המשמורת הפיזית של הקטין, המתגורר כיום בבית אמה, אל האב, וההסכם אושר בידי בית המשפט. אלא שהקטין לא עובר לגור עם אביו, מסרב לפקוד את ספסל הלימודים באופן שוטף ומתקשה להסתגל לחיים בבית האב בעיקר נוכח המסרים המתקבלים מצד סבתו שעמה יש לו קשר קרוב מאוד.
בתביעה שהגיש לבית המשפט לענייני משפחה, טען האב כי יש לנקוט אמצעים דחופים כיוון שחרף ההסכם הקטין לא עבר לגור אצלו ושנת הלימודים בפתח. האב טען כי הסבתא מפרה את הוראות ההסכם שאושר בינו לבין האם, מסיתה את הילד נגדו ומונעת בהתנהגותה את השלמת שינוי המשמורת. האב הוסיף כי כאשר הילד בבית הסבתא הוא מסוגר ומבודד ללא תמיכה של ממש, וכי הסבתא מסרבת לטיפול ולמעורבות אנשי מקצוע, בעוד שהוא עצמו מלווה באנשי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה ומקבל ייעוץ כיצד לנהוג עם בנו. נוכח האמור, עתר האב לצמצם את הסדרי השהות שנקבעו בהסכם בין הקטין לבין סבתו עד שתחול רגיעה והתייצבות בעניינו.
לקטין מונתה אפוטרופא לדין, אשר עתרה בשמו לבית המשפט וטענה כי לאור רצונו המפורש להישאר לגור בנצרת עילית בבית סבתו, יש לתת משקל מוגבר לרצון זה אשר לשיטתה עולה בקנה אחד עם טובתו, ולשנות את ההסכם בעניין המשמורת.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את המלצת האפוטרופא והבהיר כי הקטין הוא אזרח צעיר של מדינת ישראל, וככזה חובה עליו לכבד צווים שיפוטיים ואת ההסכמות שערכו הוריו. השופט הבהיר כי רצונו של הקטין הובא בחשבון, אולם כיבוד רצונו כעת עלול לפגוע בו בטווח הארוך, נוכח הנזק המתמשך מאובדן הקשר עם אביו, אובדן סמכות, אי כיבוד רצון הוריו ולקיחת חלק שלא מרצונו בסכסוך שבין סבתו ובין האב. נוכח האמור, קבע בית המשפט כי על הקטין לעבור לאלתר למשמורתו הפיזית של אביו המתגורר בחיפה, וכי בגין כל יום שבו לא יעבור הקטין לאביו תחויב הסבתא בתשלום של 20 אלף שקל לאוצר המדינה.
בעקבות הסנקציה המותנית, עבר הקטין לגור בבית האביו אך המשיך לגלות התנגדות כלפי האב, סירב ללכת לבית הספר והביע מחאה נגד חיובו לגור עם אביו, בין היתר באמצעות פרסום סרטון ביוטיוב המתאר את השתלשלות העניינים מאז נולד ועד היום.
פסיכולוג שמונה כמומחה מטעם בית המשפט ציין בחוות דעתו כי קיים חשש שהילד סופג את הגישה השלילית כלפי אביו מסבתו, שכינתה את האב "שטן" או "היטלר", וכי הילד נקרע בקונפליקט נאמנויות בינו לבין הסבתא. המומחה הבהיר בחוות דעתו כי גישת האב נכונה ועניינית כהורה, הוא נעזר ומסתייע באנשי מקצוע ומטפל בילד במסירות, בחום ובתבונה. המומחה שוחח בטלפון גם עם אמו של הקטין, שהבהירה כי היא מתנגדת נחרצות למגוריו של הקטין אצל הוריה, וציינה כי הסבתא אינה מציבה בפניו גבולות ועל כן הוא תופס אותה כמיטיבה ועדיפה עבורו, להבדיל מהאב שמציב גבולות ברורים.
המומחה התרשם כי הקטין היה מעדיף שאמו תשוב ארצה והוא יחזור לגור עמה, אלא שאפשרות זו אינה מציאותית. השופט אסף זגורי העיר בפסק דינו כי המומחה נמנע מכל ביקורת על בחירתה של האם לעזוב את הקטין, אך הוא עצמו בהחלט מבקר את התנהלותה, "שבסופו של יום היא זו שהציבה את הילד במצב נפשי ורגשי קשה ביותר, תוך שהיא למעשה נוטשת אותו, מנהלת מאבק מרחוק לסירוגין באמצעות אמה ולא רואה ככל הנראה את הנזקים הרבים שנגרמו לו בשל מעברה".
"בית המשפט חש חובה להדגיש כי המקרה שבפניו משמש דוגמא מובהקת לסיכון הנשקף להטיית שיקול דעת של עולם המבוגרים ביחס לילדים", כתב השופט זגורי בפסק הדין. "מצויים אנו בעידן של התחזקות תימות כגון זכויות ילדים, ייצוג ילדים, אינטרסים של ילדים, מעמד ילדים, שמיעת קולם של הילדים, שיתוף ילדים ותימות אלו משפיעות עמוקות על שיקול הדעת השיפוטי ועל ההכרעות השיפוטיות הניתנות בבתי המשפט לענייני משפחה בענייני ילדים. כאמור, בית המשפט חש חובה להזהיר עצמו ואת העוסקים במלאכה מהישאבות, האדרה, הסכמה, ופעולה אך ורק על פי קולם של ילדים או רצונם אפילו כאשר רצון זה נראה על פניו מפורש, ברור, משכנע והגיוני על פניו. האזהרה הזו חייבת להדהד היטב בעיקר במקרים של משפחות עתירות קונפליקט וקל וחומר שבעתיים, כאשר ניבטים ניצני השפעת הקונפליקט על הילדים בדמות של התנכרות למי מההורים. אין בכך לומר כי אין מקום לשמיעת ילדים או שיתופם בהליך. יש בכך לחייב זהירות כפולה ושימוש במיומנויות מתאימות של השופט לאתר סימני ניכור כאמור".
במקרה זה, קבע השופט זגורי, ייתכן בהחלט שהקטין היה מעוניין להישאר בבית סבתו, שעמה גדל מאז לידה, דבר המלמד על הקשר החזק שיש לו עמה – קשר שהוא חשוב ומשמעותי עבורו אך עלול להיות הרסני מבחינת התפתחותו הרגשית, מקום שהסבתא אינה משחררת את ברכת הדרך לקטין להתגורר עם אביו ומעמיסה עליו את הצורך בהתנכרות לאב והערמת קשיים בפניו לנרמול הקשר. "מעמד ההורים כלפי ילדיהם, אחריותם ועליונם ביחס לכל בן משפחה אחר הוא בבחינת עמדת מוצא של המשפט הישראלי", ציין השופט. "לא מדובר על כפות מאזניים שוות אלא על הטיה מוקדמת של המשפט ועל מעין אקסיומה שיפוטית שטובת הילד להיות אצל ההורה וטובה זו גוברת על טובתו להיות אצל בן משפחה אחר".
השופט מתח ביקורת על הסבתא שהודתה כי כתבי בי-דין והחלטות נשוא ההליכים בינה לבין האב נקראו על ידי הקטין כשהוא שהה אצלה, וציין כי היא אינה מבינה את חומרת הדברים. מעבר להודאה זו, ציין השופט, התקיימו נסיבות אחרות שבהן "עודכן" הקטין על ידי סבתו אודות ההליך המשפטי והנעשה בו, דבר המלמד שוב ושוב על הקושי שלה לנטרל אותו מהסכסוך.
נוכח האמור, קבע השופט כי הקטין יגור דרך קבע עם אביו ויישאר במשמורתו הפיזית עד הגיעו לגיל 18. בין הקטין לבין סבתו יתקיימו הסדרי שהות, כולל לינה, בכפוף למספר תנאים: נוכחות קבועה בבית הספר, הימנעות מכל מעשה אלימות פיזי או מילולי כלפי האב והשתתפות של הסבתא באופן פעיל בהדרכה הורית. על כל הפרה של הסדרי השהות או כל הוראה עתידית של העובדת הסוציאלית בעניין המשך דרכי טיפול תחויב הסבתא בתשלום כספי לאב בסך של 10,000 שקל.
