בית המשפט המחוזי קיבל תביעה שהגישו "אספנים מקצועיים" נגד החלטתו של תאגיד המחזור "אל"ה" שלא לקבל עוד בקבוקי פלסטיק "מעוכים" למחזור. נקבע, כי הדבר מהווה חריגה מהוראות חוק הפיקדון על מכלי משקה וכי התנהלות התאגיד בהפעלת המדיניות החדשה הייתה בלתי סבירה ובלתי מידתית
התובעים עוסקים באיסוף מכלי משקה ריקים לצרכי מחזור מכוח חוק הפיקדון על מכלי משקה, ומגדירים עצמם כ"אספנים מקצועיים" האוספים בממוצע כ-200 מיליון בקבוקים בשנה. מדובר בכ-35% מכלל הבקבוקים הנאספים מדי שנה ע"י הנתבעת, תאגיד איסוף מכלי המשקה אל"ה. החוק מחייב תשלום דמי פיקדון בסך 30 אגורות על כל מכל משקה מסומן המכיל משקה והמשווק בישראל. עוד מחייב החוק סימון על כל בקבוק של המילים "חייב בפיקדון" ואת סכום הפיקדון. את תשלום הפיקדון הטיל המחוקק על רוכש מיכל המשקה יחד עם התשלום על המשקה ואת גביית הפיקדון הטיל על היצרן, היבואן או בית העסק. עוד קובע החוק כי צרכן שיש בידיו מיכל משקה ריק שהוא מסומן, רשאי להחזירו לבית העסק בו מוכרים מכלי משקה מלאים מסוג כלשהו של היצרן או היבואן וזה יקבלו וישלם לו את דמי הפיקדון.
מערכת היחסים בין התובעים לבין התאגיד מוסדרת באמצעות נוהל שכותרתו "נוהל אספנים ולקוחות פרטיים", בגדרו מתחייב התאגיד לשלם לאספן את שיעור דמי הפיקדון. מעבר לכך, רשאי התאגיד לשלם לאספן המקצועי "דמי עידוד מינימליים" וכן "דמי עידוד משתנים" ככל שעמד במכסה מינימלית של 60,000 מכלי משקה בחודש. עוד מציין הנוהל כי על האספנים להקפיד שהמכלים הנארזים יהיו שלמים וריקים וכן יהיו כאלה ששווקו ושמסומנים בכיתוב "חייב בפיקדון". כמו כן, נדרשים האספנים לסגור כל שק בחבק ולרשום עליו באופן ברור את פרטי האספן ומספרו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בחודש ספטמבר 2016 שלח התאגיד הודעה לכלל האספנים בדבר החזרת מכלי פלסטיק מעוכים, ובה נכתב כי על מנת למנוע שימוש חוזר בבקבוקים לא יתקבלו החל מאוקטובר בקבוקי פלסטיק אשר נפחם שונה מהותית (בקבוקים מעוכים). נוכח האמור, הגישו האספנים תביעה לבית המשפט המחוזי בת"א, למתן צו מניעה קבוע שיאסור על אל"ה להמשיך במדיניות חדשה זו. לטענתם, התאגיד מחויב עפ"י דין לקבל לידיו כל משקה שנאסף ונמסר על ידם ולשלם בגינו את דמי הפיקדון. בנוסף, נטען כי מכלי פלסטיק מעוכים מהווים כ-30-40% מכלל בקבוקי הפלסטיק הנאספים ולפיכך החלטת התאגיד בדבר אי קבלתם היא בניגוד לאינטרס החברות היצרניות ובניגוד לאינטרס הציבור.
עוד הוסיפו האספנים כי התנהלות זו משנה באופן מובהק ובולט את ההתנהלות הקיימת בין הצדדים מזה כ- 15 שנה באופן שיביא לריסוקם, שכן לאורך השנים נמסרו לידי התאגיד מכלי משקה מעוכים והוא לא ערך כל אבחנה בין מיכל פלסטיק מעוך לכזה שאינו מעוך. עוד נטען בנוסף כי לתאגיד אלטרנטיבות זולות ופוגעניות פחות למניעת שימוש חוזר, לרבות שימוש במכונות מחזור המסמנות את הבקבוק בצבע או מנקבות אותו.
התאגיד מאידך, טען כי החלטתו בדבר אי קבלת בקבוקים מעוכים נבעה ממעשי הונאה שבוצעו בהיקפים של מיליוני שקלים בשנה. עוד טען בנוסף כי הוא מסרב לקבל למחזור אך ורק בקבוקים שנמסרו לו כבר בעבר, ששולמו לאספנים דמי הפיקדון ודמי העידוד בגינם, והם עברו תהליך של מעיכה וכיווץ מכניים במרכזי האיסוף שלו. בעניין זה טען התאגיד כי לא ניתן לטעות בבקבוקים המעוכים שעברו כבר את טיפול התאגיד ושולמה תמורתם במלואה. לבסוף טען התאגיד כי אין כל חשש לפגיעה כלכלית באספנים לאור עמידתם בכמויות דומות של איסוף כמו בשנים קודמות, למרות הוראות הנוהל החדש.
השופט אליהו בכר קיבל את התביעה וקבע כי התנהלות התאגיד בהפעלת המדיניות החדשה הייתה בלתי סבירה ובלתי מידתית ולפיכך יש לבטלה. ראשית בחן השופט האם התאגיד אמנם הוכיח כי התובעים כולם, בפעילותם כאספנים מקצועיים, מעבירים אליו בקבוקי פלסטיק שכבר התקבלו אצלו בעבר ודמי הפיקדון שולמו בגינם, בשיטת "דלת מסתובבת". צוין, כי על מנת לחלט מיכלים או להפסיק לתת שירותים לפי הנוהל, על התאגיד להוכיח חשד סביר להטעיה או לרמייה מצד האספן. עם זאת, הוא לא הוכיח קשר סיבתי בין התנהלות האספנים לבין חשד סביר או חשש לביצוע עבירות פליליות באופן מובהק בנוגע למרבית התובעים וביחס לאחת התובעות העלה רק חשד לקיומו של קשר סיבתי אך לא כזה שאמור להביא לפסילת בקבוקים גורפת כפי שבוצע בפועל. עוד נקבע כי התאגיד אף נזהר מיצירת קשר שכזה בין האספנים למעשים הפליליים הנובעים מהדלת המסתובבת, אלא טען כי נעשה בהם שימוש ליישום השיטה.
בנוסף קבע השופט כי שיטת התאגיד לבחינת בקבוקים מעוכים אינה שיטה המבססת באופן סביר את הקביעה כי אותם בקבוקים כבר היו פעם בחצרי התאגיד וזכו לתשלום דמי הפיקדון. צוין, כי לתאגיד קם אמנם חשש שבקבוקי פלסטיק שעברו דרכו וזכו בדמי הפיקדון חזרו אליו בשיטת הדלת המסתובבת, אלא שאופן בחינת הבקבוקים, כעולה מהמדיניות החדשה שפורסמה, אינו מאפשר בחינה מדוקדקת של כלל הבקבוקים המעוכים שעברו בשערי התאגיד ופוסל יותר בקבוקים משאפשר לקבוע ביחס אליהם כי אמנם עברו בחצרי התאגיד.
עוד נקבע, כי ממדי תופעת הדלת המסתובבת לא הוכחו בשיעורים כפי שהבין אותה התאגיד. לפיכך, משעלה החשד לקיומה של דלת מסתובבת, טוב עשה התאגיד עת ביצע בדיקה מקדימה. יחד עם זאת, היה עליו לבצע גם מהלכים משלו ובהם העברת חומרי החקירה למשטרה, במקביל ובשיתוף פעולה עם האספנים המקצועיים, אליהם דווקא כיוון את חיציו.
לאור האמור קבע השופט כי אופן הפעלת המדיניות החדשה היה פוגעני בצורה בלתי סביר ובלתי מידתי ולפיכך אופן הפעלת מדיניות זו כשלעצמה הוא בלתי סביר ויש לבטלו. התאגיד ישא בהוצאות התובעים בסך 20,000 שקל.
