ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את תביעתו של אב נגד שני בניו בטענה שאלו נטלו כספים מחשבון הבנק שלו בשווייץ, ולאחר מכן הגיש תלונה נגד אחד הבנים ללשכת עוה"ד. העליון דחה את התנגדותו של המבקש להצגת הראיות מההליך בביה"ד המשמעתי והבהיר: איסור פרסום של הליכים אין פירושו כי ההליכים אינם קבילים כראיה
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על ההחלטה לקבל כראיה בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין ראיות שונות ששימשו בהליך משפטי בבית המשפט לענייני משפחה. השופט מני מזוז הבהיר כי איסור פרסום של הליכים אין פירושו כי ההליכים אינם קבילים כראיה, וממילא גם בית הדין המשמעתי הורה לנהל את ההליך בדלתיים סגורות, כך שלא מתעורר כל קושי בעניין זה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
אביו של המבקש הגיש תביעה להשבת כספים נגד המבקש ונגד אחיו, בטענה כי השניים נטלו כספים מחשבון הבנק שלו בשווייץ. תביעת האב התקבלה, ובמסגרת פסק הדין נקבעו ממצאים לחובת המבקש. ערעור ובקשת רשות ערעור שהגישו האחים נדחו, ולאחר שפסק הדין הפך חלוט, פנה האב בתלונה ללשכת עורכי הדין, וועדת האתיקה של הלשכה הגישה קובלנה נגד המבקש.
במסגרת ההליך המשמעתי, ביקשה הוועדה להציג את פסקי הדין וכן ראיות שונות ששימשו בתביעת ההשבה כראיות מטעמה. בית הדין המשמעתי קבע כי הדיון יתנהל בפניו בדלתיים סגורות, וכי הראיות הקשורות בהליכים השיפוטיים יוגשו רק לאחר שיינתן אישור של בית המשפט להשתמש בהן.
בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשה, חרף התנגדותו של המבקש, וקבע כי אמנם ענייני משפחה אסורים בפרסום, אך אין בכך כדי למנוע מבית הדין המשמעתי לעיין במסמכים השונים, משום שגם הדיונים בבית הדין יכולים להתנהל בדלתיים סגורות וכך נקבע גם במקרה זה. המבקש ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, ולאחר שערעורו נדחה עתר למתן רשות ערעור לבית המשפט העליון.
לטענת המבקש, לא היה מקום לתת "הכשר בדיעבד" להתנהלותה של ועדת האתיקה, שלא פנתה מראש לקבל את אישורו של בית המשפט לשימוש במסמכים השונים טרם הגשת הקובלנה, ועניין זה הוא כשלעצמו בעל חשיבות עקרונית בשאלה של כיבוד החוק על ידי רשות מנהלית.
השופט מני מזוז דחה את הבקשה והבהיר כי בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין רשאי להידרש למסמכים ששמשו בהליך בבית המשפט לענייני משפחה. השופט ציין כי על פי חוק לשכת עורכי הדין, בית הדין המשמעתי רשאי לקבל כראיה קביעות שנקבעו בפסק דין סופי של בית משפט בהליכים אזרחיים. "העובדה כי ההליכים בענייננו מקורם בענייני משפחה ולפיכך חל עליהם ככלל איסור פרסום אינה משנה לעניין זה", קבע השופט מזוז, "שכן כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה – גם בית הדין המשמעתי יכול לדון בדלתיים סגורות ולאסור פרסום, כפי שאף נעשה בענייננו ועל כן לא מתעורר כל קושי".
"ספק בעיניי אם כלל נכון היה לבחון את הסוגיה מלכתחילה מנקודת המבט של איסור פרסום", הוסיף מזוז. "איסור פרסום של הליכים אין פירושו כי ההליכים אינם קבילים כראיה, וברי כי השימוש שנעשה בהליכים אסורים בפרסום במסגרת הליכים משפטיים אחרים אינו מחייב את פרסומם ברבים... אני ער להחלטת ועדת האתיקה מס' 273/12 לפיה 'מסירת תלונה לוועדת האתיקה היא בגדר פרסום ולפיכך, אם חל על הדברים איסור פרסום עלולה מסירת הדברים לוועדת האתיקה להיות הפרה של איסור הפרסום'. החלטה זו, כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, סויגה בהחלטה מאוחרת יותר (את/171/15), ולטעמי בדין סויגה. ועדת האתיקה המחוזית אליה מוגשות תלונות היא ועדה סטטוטורית המוסמכת לברר תלונות על עבירות משמעת (באמצעות פרקליט הפועל ליד הוועדה, סעיף 18ג לחוק) וכן להגיש קובלנה (סעיף 63 לחוק). לפיכך, קשה להלום את הטענה כי תלונות המוגשות לוועדה – שבהליך המשמעתי היא משמשת כגוף תביעתי ממש – הן בבחינת פרסום החותר תחת אסור הפרסום, ובהתאם ספק בעיניי אם הוועדה פעלה שלא כדין בעת הגשת הקובלנה רק משום שלא פנתה קודם לכן או במקביל לבית המשפט לענייני משפחה".
נוכח האמור, נדחתה טענתו העיקרית של המבקש והובהר כי אין בה גם עניין עקרוני המצדיק כשלעצמו מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". באשר ליתר הטענות הנוגעות לשיהוי והיעדר אינטרס ציבורי, הבהיר מזוז כי מקומן הנכון הוא להתברר בפני בית הדין המשמעתי.
