הרכב מורחב של בית המשפט העליון נדרש בדיון נוסף לשאלה מהו שיעור דמי הביטול אותם ניתן לגבות בגין ביטול עסקה הכוללת מספר רכיבים, ובפרט מספר כרטיסי טיסה – האם עבור כרטיס אחד או עבור כל הכרטיסים יחדיו
הרכב מורחב של 7 שופטי בית המשפט העליון פסק היום (ג') בדיון נוסף בשאלה האם מקום שבו הזמנה אחת כוללת מספר רכיבים, יש לחשב את דמי הביטול עבור העסקה כולה ללא התייחסות לרכיבים המרכיבים אותה, או שמא יש לפרק את העסקה לתת-עסקאות בהתאם למהות רכיביה, ואזי יש לחשב את דמי הביטול ביחס לכל רכיב בנפרד. בפרט התעוררה השאלה ביחס לביטולם של מספר כרטיסי טיסה שנרכשו במסגרת עסקה צרכנית מקוונת עבור מספר נוסעים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בשנת 2012 הזמין המבקש, ליאור צמח, כרטיסי טיסה לו ולרעייתו לברלין באתר האינטרנט של חברת "אל-על". בהמשך התברר לו כי מועד הטיסה אינו מתאים לצרכיו ולכן ביקש לבטל את ההזמנה, אולם אז השיבה לו אל-על את הכספים ששילם בניכוי סכום של 27$ (קרוב ל 100 ₪) עבור כל אחד מהכרטיסים. על רקע זה, הגיש צמח בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד החברה בעילות של עשיית עושר והפרת הוראות חוק הגנת הצרכן, ובפרט סעיף 14ה(ב) הקובע כי דמי ביטול עסקה יהיו בשיעור שלא יעלה על 5% ממחיר העסקה הכולל, או 100 ₪, לפי הנמוך מביניהם. בבקשתו טען המערער כי פיצול רכישת הכרטיסים למספר עסקאות הוא מלאכותי, שכן כל עוד הם נרכשו במסגרת הזמנה אחת, במועד אחד ובאמצעי תשלום אחד - אלו מהווים עסקה אחת וניתן לחייב את הלקוח לשלם דמי ביטול פעם אחת בלבד ולא עבור כל כרטיס שרכש.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, וקבע כי אל-על הייתה רשאית לפעול באופן האמור, הן בשל מטרת דמי הביטול לפצותה על הפסדים אפשריים והן משום אופיו המיוחד של כרטיס הטיסה כחוזה למתן שירות אישי. בערעור שהגיש לבית המשפט העליון קבע השופט רובינשטיין, בניגוד לקביעה קודמת שניתנה מספר חודשים קודם לכן, כי פרשנות תכליתית של חוק הגנת הצרכן מובילה למסקנה שניתן לראות בכל כרטיס "חוזה" נפרד שבגינו יש לשלם דמי ביטול, כשמסקנה זו נתמכת גם במטרת דמי הביטול לפצות את העוסק על הפסדים אפשריים. אלא שהדבר לא הסתיים בנקודה זו והגיע לדיון נוסף בהרכב של שבעה שופטים.
כאמור, היום קבע בית המשפט כי דמי הביטול המרביים שיכול העוסק לגבות עבור ביטולן של עסקאות צרכניות לשירותי תעופה הם 5% משוויו של כל כרטיס טיסה או 100 ש"ח עבור כל כרטיס, וכך למעשה אישר את קביעתן של הערכאות הקודמות. המשנה לנשיאה הפורש ג'ובראן ציין תחילה כי יש מקום לפרש את ההגנות שחוקקו על מנת להתמודד עם עסקאות מכר מרחוק שעניינן טכנולוגיה טלפונית, לאור אתגרי עידן הצרכנות המקוונת.
מכאן, פנה ג'ובראן לדון בפרשנות ההוראות העוסקות בזכות הביטול בעסקה צרכנית מקוונת ודמי הביטול הכרוכים בה. לדבריו, לא ניתן לדלות משמעות אחת מלשון הסעיף נוכח אי-אחידות מושגית, אולם מניתוח התכלית הסובייקטיבית והאובייקטיבית של סוגיית הביטול עולה כי התכליות העומדות בבסיסה הן יצירת איזון שוויוני יותר של הכוח בין העוסק לצרכן; שימור שוק צרכני יעיל בו עסקאות צרכניות רבות וביטחון לצרכנים; יצירת כלל צרכני פשוט ליישום בעל וודאות גבוהה; מניעת ניצול לרעה של זכות הביטול על ידי יצירת סנקציה על הצרכנים; ותכלית נלווית של החזר הוצאות מנהליות של העוסק. עוד קבע השופט כי צרכן שירותי התעופה הוא ייחודי ביחס לצרכן בדיני הצרכנות הכלליים, ייחודיות המתבטאת הן בכך שכרטיס הטיסה מבטא את העסקה הצרכנית בין צרכן שירותי התעופה למפעילת שירותי התעופה; והן בהגנות הצרכניות המוקנות לו ובהן זכות הביטול ודמי הביטול. עוד עלה כי הקשר שבין צרכן שירותי התעופה לבין מפעילת שירותי התעופה הוא קשר אישי הבא לידי ביטוי בכרטיס הטיסה.
נוכח האמור, סבר ג'ובראן כי יש ליישם באופן ייחודי את ההגנה הצרכנית של ביטול עסקה עבור צרכן שירותי התעופה כך שיקבע כי ניתן לגבות דמי ביטול עבור כל כרטיס טיסה אישי בנפרד. דמי הביטול המרביים שיכול העוסק לגבות הם 5% משוויו של כל כרטיס או 100 ש"ח עבור כל כרטיס.
אשר לאפשרות פירוקה של עסקה מסוימת למספר תתי-עסקאות בהתאם למהות רכיביה לעניין חישוב דמי הביטול, סבר ג'ובראן כי אין לעשות כן. לשיטתו, פירוק העסקה לתת-עסקאות עלול ליצור התדיינויות משפטיות שאינן הכרחיות, בהן העוסקים, המהווים "שחקנים חוזרים", יוכלו לפגוע באינטרסים של הצרכנים. יתר על כן, יש בפירוק העסקה כדי לפגוע בפשטותם של הכללים הצרכניים, להביא להכבדה משמעותית ביכולת של הצרכן לבטל עסקאות וכך לפגוע בקיומן של עסקאות צרכניות. מלבד זאת, אפשרות פירוק העסקה לתת-עסקאות אינה הולמת את תכליות זכות הביטול ודמי הביטול. עניין נוסף בו דן ג'ובראן הוא ביטול מוצר אחד מתוך עסקה לרכישת מספר מוצרים, כאשר לשיטתו בביטול עסקה צרכנית רגילה אין להידרש לרכיביה השונים של העסקה אלא לבחון את פעולת ביטול העסקה כמכלול. לפיכך, בביטולם של חלק מהמוצרים שרכש הצרכן בעסקה מסוימת – יכול העוסק לגבות דמי ביטול מרביים בשווי 5% מסך פעולת הביטול או 100 ש"ח (לפי הנמוך).
