נסיעה מבני ברק לצפת במוצאי חג החנוכה הפכה לסיוט, והתובע נאלץ להמתין עם ילדיו במשך שלוש שעות ברחוב סואן, כשבזה אחר זה מגיעים אוטובוסים עמוסים שלא עוצרים בתחנה. ביהמ"ש מתח ביקורת על טענת החברה כי היא נתונה לסחטנות מצד נוסעים המבקשים להתעשר בקלות וקבע כי היא הפרה בגסות את תנאי הזיכיון
בית המשפט לתביעות קטנות בצפת קיבל את תביעתו של נוסע נגד חברת התחבורה הציבורית "נתיב אקספרס", וחייב אותה לפצותו ב-7,500 שקל, לאחר שנאלץ להמתין למעלה משלוש שעות לאוטובוס מבני ברק לצפת במוצאי חג החנוכה. בית המשפט מתח ביקורת על טענותיה של החברה לפיהן היא נתונה ל"סחטנות" מצד נוסעים המבקשים להתעשר בקלות וקבע כי זו הפרה באופן גס את תנאי הזיכיון שלה בכך שלא תגברה את הקו, וכי הגיע הזמן שבית המשפט יגיד "לא עוד" לתופעות של המון מתוסכל של חרדים התלויים בתחבורה הציבורית וחוסמים בגופם אוטובוסים של הנתבעת בכבישי הארץ.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לטענת התובע, במוצאי חג החנוכה תשע"ז ביקש לנסוע מבני ברק לצפת, אלא שאוטובוס של נתיב אקספרס שעבר בשעה 17:50 לא עצר מאחר שהיה מלא עד אפס מקום. בעקבות האמור, חייג התובע למוקד הנתבעת על מנת לברר אם יש תגבור ומסר לנציג כי בתחנה ממתינים מעל עשרים אנשים. נציגי החברה השיבו לתובע כי אין תגבור ושעליו לנסוע בקו 984 שאמור להגיע כחצי שעה מאוחר יותר. התובע השיב כי ברור שגם קו זה יהיה עמוס, על סמך ניסיון השנה שעברה, והוסיף כי אם לא ישלחו לאלתר תגבור תהיה לבטח קריסה.
בשעה 18:45 לערך קיבל התובע תשובה כי אכן קו 984 התמלא בתחנה הראשונה וכי תוך 20 דקות יגיעו שני אוטובוסים, והתובע הודיע לנציג כי ממתינים עכשיו כבר 60 אנשים בתחנה זו בלבד. כחצי שעה מאוחר יותר הגיע תגבור אחד, אך גם הפעם האוטובוס היה מלא ועקב כך נאלץ התובע להמתין עד השעה 21:00 - שלוש וחצי שעות מעל הזמן המקורי. לטענתו, כל הזמן הזה הוא המתין בקור עם ארבעה ילדים קטנים ומזוודות גדולות ברחוב סואן, ואם לא די בכך בתו כמעט נדרסה באותן שעות. בצר לו, נאלץ התובע לטענתו לוותר על הנסיעה ולהישאר בבני ברק תוך הפסד יום לימודים לילדיו ויום עבודה שלו. עוד טען התובע כי למקום הוזמנה גם משטרה מספר פעמים לאחר שהמון זועם של נוסעים חסמו בגופם את האוטובוסים.
הנתבעת מצדה הדגישה מספר פעמים בכתב התביעה כי "רק אם יקרה נס" יוכל התובע להוכיח תביעתו. לשיטתה, על בית המשפט "לשים סוף לסאגה בה חברות התחבורה הציבורית נתונות לסחיטה של ממש המבוצעת מדי יום", בין באמצעות תביעות מוצדקות ובין באמצעות תביעות סרק כגון תביעה זו. הנתבעת הוסיפה כי נראה שאזרחי ותושבי המדינה מצאו להם "דרך קלה להתעשרות והכנסה אגבית נקייה ממס" באמצעות הגשת תביעות מסוג זה ודרישות אלפי שקלים בטענות שווא או בגין נזקים פעוטים וחוסר נוחות רגעי ומינורי.
הרשם הבכיר מוהנד חליאלה מתח ביקורת על כתב ההגנה שהגישה הנתבעת וציין כי דובר בכתב הגנה "ארוך ומתיש" שחלקו הארי מוכן מראש ומוגש לבית המשפט בכל פעם שמוגשת תביעה נגד הנתבעת. עוד ציין הרשם כי מעבר להתייחסות למקרה הקונקרטי, הנתבעת פורסת בכתב ההגנה את השקפת עולמה לפיה עומדת לה כביכול זכות להפר את תנאי הזיכיון שבו זכתה על פי מכרז של משרד התחבורה מבלי שתהיה מחויבת בפיצוי הולם בגין הנזק שנגרם לציבור הנוסעים.
הרשם הבהיר כי אלמלא היה מדובר בתביעה קטנה היה מקום להשית על הנתבעת הוצאות משפט לדוגמא והוצאות לטובת אוצר המדינה. זאת, שכן בעוד הנתבעת מתארת בהכללה לא מכובדת את "אזרחי ותושבי המדינה" כמגישי תביעות סרק נגדה במטרה להתעשר על חשבונה שלא כדין ואת התובע כאדם שקרן, רודף בצע וסחטן, ההתרשמות מעדותו ומעדות נוסע שהעיד לטובתו הייתה חיובית, והעדויות נתמכו גם בראיות נוספות.
בקביעת הפיצוי ההולם התייחס הרשם לטענת הנתבעת בדבר התביעות הרבות המוגשות נגדה וציין כי התחבורה הציבורית היא בראש וראשונה נחלתו של מי שאינו בין האמידים והעשירים וזכותו שהחברה המפעילה את הקו תעשה כל מאמץ, אף מעבר לסביר, כדי לעמוד בחובה שהמחוקק הטיל עליה כתנאי להפעלה זו. הרשם דחה את טענת הנתבעת כי התובע היה צריך לקחת מונית "ספיישל" ובכך להקטין את נזקו, וקבע כי אין מדובר בנזק ממוני אלא בנזק המתבטא בסבל שבהמתנה מתמשכת לאוטובוס שלא מגיע עם ארבעה ילדים קטנים, ובאותו שלב שבו הנוסע מתייאש ומבין שאין ברירה אלא לקחת מונית, הנזק כבר נגרם. בנוסף, לא הוכח שלתובע היו האמצעים הכספיים לקחת מונית ספיישל מבני ברק לצפת במוצאי החג.
הרשם הבהיר עוד כי בנוסף על עשיית צדק עם התובע, פסיקת פיצוי הולם תגרום לצמצום התופעה החמורה של אי סדרים בקווים שמפעילה הנתבעת. גם קיומו של פיקוח מצד הרגולטור לא מצדיק אי פסיקת פיצוי או פסיקת פיצוי סמלי כפי שמבקשת הנתבעת.
אשר לחשש שהביעה הנתבעת מפני תביעות שווא, ציין בית המשפט כי חרף ה"סחטנות" שייחסה הנתבעת לציבור הנוסעים שמגישים נגדה תביעות, הרי שרובן המכריע של התביעות שהוגשו נגדה עד כה נמצאו מוצדקות. כמו כן, כולן למעט אחת הוגשו על ידי אנשים מהציבור החרדי שתלותם בתחבורה הציבורית מפקידה בידי הנתבעת במידה רבה את טיב זכותם לחופש התנועה. הרשם העיר לסיום כי אין זה המקרה הראשון שבו מוכח כי נוסעים מתוסכלים חסמו בגופם אוטובוסים של הנתבעת לפרקי זמן ממושכים, וכי הגיע הזמן שבית המשפט יגיד "לא עוד" לתופעות של המון מתוסכל של חרדים התלויים בתחבורה הציבורית החוסמים בגופם אוטובוסים של הנתבעת בכבישי הארץ. לדעת הרשם, מחזה זה צריך לסלקו מחוצותיהן של ירושלים, בני ברק וצפת וכי מדינה מתקדמת אינה יכולה להרשות לעצמה תופעה זו שקיימת בחלק ממדינות העולם השלישי.
