ביהמ"ש קבע כי הרשת לא הטעתה את התובעים בתיאור החדר כחדר המותאם לאנשים עם מוגבלות ולא הפרה את חובתה על פי החוק, שכן טרם הגיע המועד שבו חלה חובה להשלמת ההנגשה על פי הקריטריונים שנקבעו בתקנות וכל גורם הנגיש כרצונו וכראות עיניו
בית משפט השלום בחיפה דחה תביעה נגד רשת מלונות "פתאל", שבמרכזה טענות להפרת חובות והטעיה באי אספקת חדר המותאם לאנשים עם מוגבלות במלון "לאונרדו" באשקלון. השופטת סיגלית מצא קבעה כי כי בשים לב ללוחות הזמנים שנקבעו בתקנות, במועד הרלוונטי לתביעה (2015) טרם הגיע המועד להשלמת ההנגשה בכלל מלונות הרשת ולכן לא ניתן לומר כי הנתבעת הפרה את חובתה החוקית בכך שהמלון טרם הונגש במלואו בהתאם להוראות התקנות.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בשנת 2015 הזמינה התובעת שני חדרים במלון "לאונרדו" באשקלון דרך סוכנות – האחד עבור הוריה והשני עבורה ועבור בתה. מאחר שאמה של התובעת מתקשה בניידות ומסתייעת בכיסא גלגלים, הזמינה התובעת להוריה חדר מותאם לשימוש על ידי אנשים עם מוגבלות. לטענתה, בעת ביצוע ההזמנה בירר נציג הסוכנות עם המלון אם קיים מעלון בבריכה ונענה בחיוב. עוד טענה התובעת כי ביום בו ביצעה את ההזמנה היא עיינה באתר האינטרנט של המלון ווידאה כי קיים בו חדר מונגש לאנשים עם מוגבלות וכי הבריכה במלון מונגשת אף היא באמצעות מעלון מיוחד. עם זאת, עם קבלת החדר נוכחה התובעת לטענתה כי החדר שהוקצה להוריה אינו מותאם לשימוש על ידי אנשים עם מוגבלות וגם לאחר שביקרו בבריכה התגלה כי המעלון תקול ולא ניתן לעשות בו שימוש. בעקבות האמור ניגשה התובעת ללובי המלון וביקשה להחליף את החדר שהוקצה להוריה, אולם נענתה כי המלון בתפוסה מלאה.
בתום החופשה פנתה התובעת לנתבעת בדרישה להשבת הכסף ששילמו עבור החופשה אולם הנתבעת סירבה והציעה לתובעים פיצוי בצורת יום כיף במלון. בתביעה שהגישו טענו התובעים כי הם זכאים לפיצויים בשל הפרת חובה חוקית הקבועה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ופקודת הנזיקין, וכי הנתבעת הטעתה ולפיכך הם זכאים לפיצוי לפי חוק הגנת הצרכן ופקודת הנזיקין. לבסוף, טענו כי הנתבעת הפרה את ההסכם שנכרת בין הצדדים ולפיכך הם זכאים לפיצוי לפי חוק החוזים.
השופטת סיגלית מצא ציינה כי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שנחקק בשנת 1998 היווה נקודת מפנה לרבים אשר חיי היום יום היוו עבורם עד אותה עת סדרה מתמשכת של אתגרים בלתי אפשריים. עם זאת, בשים לב ללוחות הזמנים שנקבעו בתקנות, במועד הרלוונטי לתביעה (2015) טרם הגיע המועד להשלמת ההנגשה בכלל מלונות הרשת (ה-1 בנובמבר 2017). בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי הנתבעת הפרה את חובתה החוקית בכך שהמלון טרם הונגש במלואו בהתאם להוראות התקנות. כך הדבר הן לפי תקנות נגישות בשירות והן לפי לתקנות התאמת נגישות במקום ציבורי שהוא בניין קיים. כפועל יוצא, לא הפרה הנתבעת חובה חוקית שחלה עליה ואין התובעים זכאים לפיצויים לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
השופטת הוסיפה כי התובעים אף לא זכאים לפיצויים לפי פקודת הנזיקין, שכן סטנדרט ההתנהגות הנדרש על פי חיקוקים רלוונטיים, ובמקרה זה חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, יכול לשמש סמן לסטנדרט ההתנהגות הנדרש על מנת לקיים את חובת הזהירות על פי עוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה.
השופטת הבהירה כי בנסיבות בהן לא חלה חובה חוקית להתאים את החדר בהתאם להוראות החוק והתקנות, אין בהצגת החדר כחדר מותאם לאנשים עם מוגבלות משום הצהרה (כוזבת). זאת, שכן גם לפני כניסת החוק לתוקף היו אנשים עם מוגבלות והיו במלונות חדרים ייעודיים לשימושם, אולם לא הייתה מסגרת נורמטיבית אשר קבעה הוראות ביחס לריהוט, מרחקים, גבהים, שטחים וכד', וכל איש "הנגיש" כרצונו וכראות עיניו. בשנת 2015 היו במלון שני חדרים שיועדו לשיכון אנשים עם מוגבלות שכללו בין היתר שידה ניידת, ספסל בשפת האמבטיה ומאחז יד, אפשרות גישה עם כיסא גלגלים מתחת לכיור ועוד. השופטת ציינה עוד כי יישום החוק מחייב הוצאה תקציבית ניכרת ומשכך ברי כי ניתן היה לכלול בו הוראות רבות נוספות אשר היו מקלות על אנשים עם מוגבלות, אולם הדבר לא נעשה משיקולים תקציביים. במילים אחרות, החוק אינו ממצה את אפשרות הנגשת החדר לאנשים עם מוגבלות והוא קבע תקן הנגשה מסוים המהווה איזון בין השיקולים השונים ששקל המחוקק. משכך, בתיאור החדר כחדר המותאם לאנשים עם מוגבלות לא הטעתה הנתבעת את התובעים.
עוד צוין כי גם אם עיינה התובעת באתר האינטרנט של הנתבעת לפני או לאחר ביצוע ההזמנה, וגם אם נאמר לה כי קיים בבריכה מעלון – לא ניתן לומר כי הנתבעת הטעתה את התובעים. זאת, מאחר שאין מחלוקת כי במועד הרלוונטי היה בבריכה מעלון, אולם בעת ביקור התובעים הוא היה תקול. עוד נקבע כי גם לו היה נקבע שהנתבעת הטעתה את התובעים, לא עמדו התובעים בנטל ההוכחה ביחס לשאר רכיבי עוולת ההטעיה, והם נזק וקשר סיבתי בין ההטעיה לבין הנזק.
לבסוף נקבע כי הנתבעת סיפקה לתובעים חדר מותאם לאנשים עם מוגבלות כפי שהוסכם אולם לא הוסכם כי החדר יהיה מותאם בהתאם להוראות החוק. משכך, לא הפרה הנתבעת את ההסכם ואין התובעים זכאים לפיצויים בעילה זו.
