מנהל העבודה השמיע אמירות גזעניות כלפי העובד על רקע ויכוח בדבר יציאתו להפסקה. בין היתר נגח בפניו בעוצמה ואמר לו: "אתיופי מסריח; לא מפותח". ביה"ד האזורי לעבודה קבע כי אמירות משפילות המתייחסות לגזעו או מוצאו של העובד הן בגדר הפליה אסורה בעבודה
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעתו של עובד בחברת דפוס, וחייב את החברה לפצותו ב-70 אלף שקל, בעקבות אירוע בו הותקף על ידי מנהל העבודה שלו על רקע מחלוקת בדבר יציאתו להפסקה, וכן הושמעו כלפיו אמירות גזעניות המתייחסות למוצאו האתיופי מצד מנהל המשמרת. נקבע, כי עדותו של התובע הותירה רושם אמין וכי שעה שגורם הממלא תפקיד ניהולי אצל המעסיק משמיע כלפי העובד אמירות משפילות המתייחסות לגזעו או למוצאו, הרי שהתנהלות זו באה בגדר הפליה ומשליכה ישירות על יצירתם של תנאי עבודה לא הולמים במקום העבודה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע הועסק במחלקת הכריכה בנתבעת, חברה שעיקר עיסוקה בענף הדפוס. באחד הימים עבד התובע במשמרת הערב והלילה, אך בשלב מסוים התגלעה מחלוקת בינו לבין הממונים עליו בקשר ליציאתו להפסקה. לגרסת התובע, בשעה 04:00 לפנות בוקר יצא להפסקה בהתאם להסכמתו של מנהל המחלקה אולם דקות ספורות לאחר מכן פנה אליו מנהל העבודה במקום והחל לצעוק עליו ועל שני עובדים אחרים והורה להם לחזור מיד לעבודה. התובע, אשר היה לדבריו מותש אחרי שעות עבודה רבות, ביקש להשלים את ההפסקה ואף ציין כי מנהל המחלקה אישר לו לצאת אך מנהל העבודה המשיך לצעוק עליו ולפתע תפס לתדהמתו את שתי ידיו ונגח בעוצמה רבה בפניו לעיני עובדים נוספים ובאופן משפיל ומבזה. עוד נטען כי לאחר מספר דקות הגיע למקום מנהל המחלקה והתובע סיפר לו על האירוע האלים וביקש להתפנות לטיפול רפואי, ובעת שהמתין למונית שהוזמנה לו זימן אותו מנהל המשמרת לחדרו ואז פנה אליו בצעקות "מי אתה חושב שאתה בכלל; אתיופי מסריח; חושב שאתה חכמולוג גדול?; עוד איזה אתיופי לא מפותח". בנוסף לכל אלה, הודיע מנהל המשמרת לתובע כי הוא יידרש לשלם את עלויות המונית בעצמו וכן את הטיפול הרפואי ואף הוסיף ואמר כי מנהל העבודה יתבע אותו וכי למחרת כבר לא יהיה שם. אחר הדברים הללו פונה התובע לבית החולים לצורך קבלת טיפול רפואי ולאחר מכן הגיש תלונה במשטרת ישראל על תקיפה כנגד מנהל העבודה. נוכח האמור, הגיש התובע את התביעה, בה עתר לפצותו בעילה של הפרת הוראות חוק שיווין הזדמנויות בעבודה, הפרת הסכם העבודה והפרת חוק איסור לשון הרע.
השופטת נטע רות קבעה כי דין התביעה להתקבל. ראשית קבע בית הדין כי יש להעדיף את גרסת התובע בכל הנוגע לאירוע הנגיחה, שכן עדותו הותירה רושם אמין ולא נמצאו בגרסתו סתירות מהותיות. מנגד, נפלו סתירות מהותיות בעדותו של מנהל העבודה המגלה על פניה מספר קשיים. כך למשל, בחקירתו הנגדית ובתשובה לשאלה מפורשת שנשאל בהקשר זה העיד מנהל העבודה כי לא היה כל מגע פיזי בינו לבין התובע, אולם גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם הדברים שמסר במשטרה, שם ציין כי היה מגע שכזה וכי הוא הוריד את ידיו של התובע. זאת ועוד, במסגרת תצהירו העיד מנהל העבודה לראשונה כי התובע זרק עליו חפצים שונים, אלא שלגרסה זו אין זכר בחקירתו במשטרה והוא אף לא ידע לתת תשובה סבירה מדוע לא הפנה את החוקר המשטרתי לסרטי מצלמות האבטחה אשר היו מלמדים בצורה הטובה ביותר על חפותו.
עוד צוין כי מגרסת החברה עולה כי מנהל העבודה הושעה מעבודתו למשך 4 ימים בהם גם לא שולם לו שכר, עובדה התומכת אף היא במסקנה כי אין מדובר באדם אשר היה חף מכל אשמה. תמיכה נוספת למסקנה זו ניתן לדלות מהעובדה שמנהל העבודה אף היה נכון לדבריו לבקש סליחה מהתובע אולם התובע לא הסכים למחול לו. מעבר לכך, ציין בית הדין כי עלה שהחברה אף לא טיפלה בתלונה של התובע ביחס למעשה זה באופן המתחייב מחובת תום הלב כלפי התובע ובאופן שיש בו באמת לנסות ולשרש התנהגות אלימה מצד מי מעובדיה, במיוחד עובד הממונה על עובדים אחרים.
כך למשל עלה כי מנכ"ל החברה מיהר "לזכות" את מנהל העבודה מכל אשמה באופן שממנו משתמע כי תלונת התובע הייתה תלונת שווא, וזאת בלא ששמע כלל את גרסת התובע. מעבר לכך מצא בית הדין קושי בכך שבמסגרת "התחקיר" שערך המנכ"ל לא הייתה כל התייחסות לסרטים שצולמו במצלמות האבטחה, למרות שבמהלך עדותו בבית הדין טען המנכ"ל לראשונה כי הוא צפה בעצמו בכל הסרטים ולא ראה בהם שום ביטוי של אלימות. מכאן, שהיה מתבקש כי עובדה זו תצוין במסגרת התחקיר וכי יתאפשר גם לתובע לחזות בסרטי הצילום ולהגיב עליהם במועד קרוב ככל הניתן למועד האירוע. לסיכום נקודה זו קבע בית הדין כי לא זו בלבד שגורם ניהולי האחראי על עובדים בחברה התנהג באופן אלים כלפי עובד שהיה כפוף למרותו, אלא שהחברה לא חקרה את האירוע באופן אחראי ובתום לב.
לבסוף התייחס בית הדין לטענה בדבר אמירותיו של מנהל המשמרת כלפי מוצאו של התובע, וציין כי גם בנקודה זו עדותו של התובע עשתה רושם אמין. בנוסף, התובע אזכר אמירות אלה בזמן אמת, כבר במועד חקירתו במשטרה סמוך לאירוע ואילו הכחשתו הגורפת של מנהל המשמרת מעוררת קשיים. נוכח האמור קבע בית הדין כי מנהל המשמרת היה מסויג מאוד מהתובע בלשון המעטה ועדותו ביחס לאופן שבו הוא התנהל מול התובע ביום התקרית עשתה רושם בלתי אמין.
מאחר שלא הוכח שאיש מבין העובדים שמע את הדברים שאמר מנהל המשמרת לתובע, דחה בית המשפט את התביעה ככל שהיא מתייחסת לעוולת לשון הרע. מנגד, שעה שגורם הממלא תפקיד ניהולי אצל המעסיק משמיע כלפי העובד אמירות משפילות המתייחסות לגזעו או למוצאו, הרי שהתנהלות זו באה בגדר הפליה ומשליכה ישירות על יצירתם של תנאי עבודה לא הולמים במקום העבודה. משכך, יש לפסוק לתובע פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
החברה תפצה את התובע בסך כולל של 70 אלף שקל בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות, הפרת חוזה עבודה וחובת תום הלב וכפיצוי בגין עוגמת נפש.
