ביהמ"ש דחה את התביעה שהגיש חצרוני וקבע כי החוק אוסר על הפליה בשירות ולא על תגובה להתנהגות בוטה ופוגענית. עוד נקבע כי גם לו היתה מוכחת הפליה, היה מקום להפחית את הפיצוי בשל הפוסט הפוגעני שפרסם חצרוני טרם האירוע שבו כינה את לוד "עיר הכספומטים", שבה משכנים "עודפי יצור של רוסים, ערבים ויהודים ממוצא אפריקאי"
בית משפט השלום בכפר סבא דחה את תביעתו של פרופ' אמיר חצרוני נגד חנות פיצוחים בעיר לוד, בטענה כי הופלה בקבלת שירות בגלל דעותיו הפוליטיות. השופטת מרב בן ארי קבעה כי יש להעדיף את גרסתם של המוכר ועובד נוסף שהיו במקום בעת האירוע וכי אף לו היה ניתן היה לקבל את גרסתו של חצרוני במלואה הרי שפוסטים פוגעניים ומכלילים שפרסם אודות העיר לוד ואודות האירוע עצמו היו משליכים על גובה הפיצוי.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
חצרוני הוא פרופסור לתקשורת המונים ופובליציסט המעיד על עצמו כי הוא מפרסם "עמדות פוליטיות אנטי פטריוטיות". ביולי 2015 פרסם חצרוני פוסט שהתייחס לעיר לוד ולתושביה שבו כינה את העיר "עיר הרכבות והכספומטים" והוסיף כי "מדובר בעיר עודפים. כשיש עודפי ייצור של בגדים מוכרים אותם בחנויות outlet. כשיש עודפי יצור של רוסים, ערבים ויהודים ממוצא אפריקאי – משכנים אותם בלוד". בהמשך רשם חצרוני כי תושבים עמם שוחח התגאו להצטלם עמו, שכן "לא בכל יום מגיע בן אדם שלא מזריק ללוד".
זמן מה לאחר מכן נכנס חצרוני לחנות פיצוחים בלוד שממנה נהג לקנות פולי קפה מפעם לפעם. את שאירע בחנות באותה עת תיאר חצרוני בפוסט שהעלה לאחר מכן: "אני נאלץ לספר לכם על מקרה מזעזע שקרה לי ממש עכשיו בחנות 'פיצוחי כהן' אשר בקניון רמלוד. ברגע זה מר כהן סירב למכור לי פולי קפה אך ורק בגלל עמדותיי הפוליטיות האנטי ציוניות והתנגדותי לחוק השבות, למרות שהסכמתי לשלם במזומן ואפילו לוותר על קבלה למקרה שמה שמטריד אותו זה המע"מ". עוד המשיך חצרוני וכתב "כמה חבל שבן גוריון הביא את מר כהן ואנשים דומים לו לישראל במקום להשאיר אותם במולדתם, היכן שאין אנטי ציונים חובבי קפה שבאים לעשות קניות. מחר תוגש נגד מר כהן תלונה במשטרה. נאחל שהצדק ייצא לאור והעבריינות תבוא על עונשה". למחרת היום, שב חצרוני אל החנות כשהוא מצויד במכשיר הקלטה, קנה פולי קפה והקליט את שיחתו עם המוכרת שהייתה אמו של אחד העובדים. לאחר מכן הגיש תביעה נגד החנות לבית משפט השלום בכפר סבא שבה תבע לפצותו ב-50 אלף שקל בגין הפרת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים.
לפי עדותו של חצרוני, לאחר שאישר את זהותו בפני המוכר אמר לו זה בתגובה כי הוא מסרב למכור לו בשל דעותיו ודרש ממנו לצאת מהחנות. לדבריו, מיד לאחר האירוע נסע לביתו בתחושות קשות מאוד ואף נאלץ לבטל פגישה מאחר שהיה נסער, ובהמשך ישב וכתב את הפוסט על האירוע. המוכר מנגד, טען כי שאל את חצרוני האם "יש לו בעיה עם הלודאים", ולאחר שזה השיב שיש לו "בעיות עם לודאים ועם קופים צפון אפריקאים כמוך" והוסיף "חבל שהביאו אתכם לארץ" – התפתח דין ודברים סוער שכלל ניבולי פה מצד המוכר שלאחריהם יצא חצרוני מהחנות תוך הבטחה כי יכתוב עליו פוסט.
השופטת מרב בן ארי דחתה את התביעה וקבעה שבגרסתו של חצרוני לאירועים, שהייתה אף גרסה יחידה של בעל דין, התגלו תמיהות התומכות בכך שיש להעדיף על פניה את גרסתם של המוכר ועובד נוסף שהיה במקום. כך, הזכירה השופטת כי בפוסט אודות האירוע ציין חצרוני כי המוכר כהן סירב למכור לו פולי קפה למרות ש"הסכים לשלם במזומן ואפילו לוותר על קבלה", אולם בתצהירו לא נזכר עניין הקבלה ואף לא עלתה ממנו שום נקודת זמן שבה ניתן היה לומר את הדברים באופן הגיוני שכן לפי תיאורו המוכר אמר מיד כי הוא לא מוכר בגלל "דעות", וחצרוני עצמו הבין מיד כי סיבת הסירוב היא דעותיו. מכאן, שלא הייתה כלל שיחה על קבלה או על קופה סגורה. זאת ועוד, אין ספק שלפי גרסאות שני הצדדים הרוחות התלהטו בן רגע, ולכן אין שום סבירות שהשניים עצרו את חילופי הדברים ביניהם כדי לעסוק בשאלה האם אפשר לוותר על קבלה.
תמיהה נוספת עולה לדעת השופטת מגרסתו של חצרוני ביחס למעשיו לאחר התקרית, בה טען כי נסע לביתו בתחושות קשות ומאוחר יותר העלה את הפוסט. לשיטתה, גרסתם של העובד והמוכר הייתה מסתברת יותר ואף נתמכה בעובדה שהפוסט כלל תמונה של החנות ובכך שחצרוני השתמש בביטוי "ברגע זה", באופן המתיישב יותר עם הגרסה לפיה מיד לאחר התקרית עמד מחוץ לחנות וכתב את הדברים.
גם גרסתו של חצרוני לפיה לא ייתכן שאמר למוכר דברים פוגעניים נסתרה, כמו גם טענתו שאינו נוהג להשתמש בביטויים כאלה או שאינו נוהג לעשות זאת פנים מול פנים. לדעת השופטת, לא ברורה ההבחנה הדקיקה שעשה חצרוני בין "קוף אפריקאי" או ביטוי דומה לבין ביטויים שהודה בהם כגון "עודפי ייצור של רוסים, ערבים ויהודים ממוצא אפריקאי", "חבל שבן גוריון העלה אתכם" או "חבל שלא נשארת במרוקו". לדבריה, כל הביטויים אינם מסוג הביטויים שבריות המכבדות את עצמן או את זולתן יאמרו, בין אם פנים מול פנים ובין אם בפורום אחר ולכן הסברו של חצרוני אודות "חריגה ממנהגו" אינו משכנע. לכך, יש להוסיף את העובדה שחלק מהדברים הפוגעניים נכתב בזמן אמת, דקות ספורות לאחר האירוע, באופן המחזק את הגרסה כי הדברים אכן נאמרו. מלבד האמור ציינה השופטת בן ארי את התרשמותה מעדויות המוכר והעובד אשר הותירו רושם אמין, לא נסתרו וניכר כי לא תואמו. כמו כן, העובדה שהמוכר לא הכחיש שניבל את פיו מעידה בעצמה על אותות האמת בעדותו ואף תומכת בעובדה שהקללות מצדו הגיעו על רקע של עלבון, דבר המתיישב עם גרסתו כי קודם לכן חצרוני אמר כלפיו דברים פוגעניים.
עוד התייחסה השופטת לנושא הקלטת השיחה עם אמו של אחד העובדים ביום שלמחרת האירוע וקבעה כי אין בה כדי לחזק את גרסתו של חצרוני. בעניין זה, סברה השופטת כי התמליל אינו תורם דבר לנושא שבמחלוקת שכן הדוברת אינה עובדת החנות ועובדות ההתרחשות מיום האתמול לא היו ידועות לה, מה גם שעל פניו ברור שההקלטה הייתה חלקית. מעבר לכך ציינה השופטת כי ויכוח על דעות הוא לגיטימי בחברה דמוקרטית ויש להניח כי חצרוני עצמו מפרסם עמדות כאלו ואחרות כדי להזמין תגובות ולנהל שיח, אלא שהחוק אוסר על הפליה במתן שירות ולא על הבעת דעה או על תגובה. לכן, גם לו הוכח סירוב לתת שירות הוא לא היה קשור לשיוך מגזרי או לדעות אלא כתגובה להתנהגות בלתי ראויה, בוטה ופוגענית ואין הדבר נופל לגדר החוק.
לבסוף, ציינה השופטת בן ארי כי אף לו היה נקבע שיש לקבל את גרסתו של חצרוני במלואה, הרי שבקביעת סכום הפיצוי היה מקום לקחת בחשבון את העובדה שהוא פרסם פוסט פוגעני שהתייחס לאוכלוסיית לוד בצורה מכלילה ומעליבה ותרם לסערת הרוחות שהתחוללה במקום, וכן את הפוסט שהעלה אודות האירוע אשר כלל התייחסות פוגענית למוכר. לשיטתה, דברים אלו כמובן אינם מתירים הפרה של החוק לו הייתה כזו, אך וודאי שהיה בהם כדי להשליך על גובה הפיצוי לפי חוק שעניינו כבוד האדם והתייחסות לאדם באשר הוא אדם ללא הדבקת תוויות מכלילות ופוגעניות. התביעה נדחתה תוך חיובו של חצרוני בהוצאות הנתבעים בסך כולל של 6,000 שקל.
