העליון דחה את ערעורו של פרופ' חצרוני על החלטת המחוזי כי לפייסבוק עומדת זכות להשבית את חשבונו. נקבע כי פרסומיו מהווים "דברי שטנה" המפרים את תנאי השימוש של פייסבוק. די בשפה הבוטה, המבזה והמשפילה בה השתמש כלפי אוכלוסיות שונות כדי לסווג את פרסומיו כהתקפה ישירה כלפיהן כלשונה בכללי הקהילה
ערעור על פסק דינו של המחוזי בו נדחתה תביעתו של המערער להשיב לפעילות את חשבונו ברשת החברתית "פייסבוק" לאחר שנחסם. בחודש אפריל 2018 הודיעה פייסבוק למערער על חסימת החשבון, וזאת על רקע שורת פרסומים (פוסטים) אשר הפרו לטענתה את תנאי השימוש ואת כללי הקהילה בפייסבוק. בעקבות החסימה הגיש המערער לבית המשפט המחוזי תביעה, בה נטען בין היתר כי חסימת החשבון נעשתה מבלי שניתנה לו התראה מראש, ומבלי שניתנה לו אפשרות לתקן את דרכיו. עוד טען כי פרסומיו כלל לא הפרו את תנאי השימוש ואת כללי הקהילה; כי הוא דמות סאטירית הומוריסטית; וכי רק אוהדיו וחבריו, אשר מבינים את ההומור שלו, נחשפו לפרסומים. בית המשפט עמד על כך שתנאי השימוש וכללי הקהילה מהווים הסכם מחייב בין פייסבוק למשתמשים. תנאי השימוש אוסרים על פרסום תוכן שיש בו דברי שטנה או הפוגע בזכויות של אחר, וכללי הקהילה קובעים כי לפייסבוק עומדת זכות להסיר תוכן מפר ולהשבית חשבון. בית המשפט דחה את טענת המערער, כי יש לראות בתכניו סאטירה מורכבת וכי פייסבוק כשלה בהבנת ההקשר של התכנים שהועלו על ידו. בפוסט משנת 2017, נאמר כך: "...התמקדתי במאבק עם הפמי-נאציות. בשנים האחרונות קצת ירדתי מהן, גם כי יש זונות גדולות יותר כמו המתנחלים והחרדים... מעולם לא יצא לי לדבר עם מתנחל שהוא בן אדם ולא כובש אכזר. חוץ מזה, גם לא הכי מתאים לי להזדהות עם גברים דוסים שמטרידים מינית..." בפוסט משנת 2018 נכתב: "ישנן ערי פיתוח גרועות יותר ומזעזעות פחות, אבל קרית מלאכי יש רק אחת. אני מדבר כמובן על בירת האדולן של ישראל, שקיבצה אליה נרקומנים, אלכוהוליסטים, חבד"ניקים ועברייני מין מכל רחבי העולם השלישי...".
לטענת המערער, פסק דינו של המחוזי פגע קשות בזכות היסוד שלו לחופש הביטוי, בחן את ההסכם במסגרת החוקית הלא נכונה, ושגה בהבנת תכני הפוסטים והממד הסאטירי שלהם.
לעמדת פייסבוק, היא השביתה את חשבונו של המערער כדין לאחר שפרסם ביודעין ובכוונה דברי שטנה בניגוד לתנאי השימוש, ולאחר שהוזהר פעמים רבות כי חשבונו עלול להיחסם. הפרות המערער את תנאי השימוש היו הפרות יסודיות אשר הקימו לה זכות לסיים את ההסכם ללא התראה מוקדמת.
כב' השופט ד' מינץ פסק כי יש לדחות את הערעור. הטענה העיקרית עליה התבססה תביעתו של המערער הייתה כי חסימת חשבונו מהווה הפרה יסודית של החוזה עמו. גבולות הפרשנות של החוזה תחומות על ידי לשונו. ככל שהלשון מצביעה באופן בהיר על אומד דעת הצדדים בעת כריתתו, שמורה לה הבכורה בהליך הפרשני. תנאי השימוש, עליהם חותם כל משתמש בעת יצירת חשבון, קובעים את התנאים והמדיניות של פייסבוק ביחס לשימוש בה. במסגרת סעיף 3 לתנאים האמורים, שכותרתו "בטיחות", מתבקשים המשתמשים לקחת על עצמם התחייבויות שונות על מנת לשמור על הבטיחות בפייסבוק. המשתמשים מתבקשים ליטול על עצמם את ההתחייבות שלא לפרסם תוכן אשר "יש בו משום דברי שטנה, איום או תוכן פורנוגרפי; מסית לאלימות; או מכיל עירום או אלימות גרפית או לא מוצדקת". תוצאותיה של הפרת ההוראות קבועה בסעיף 5.2 שכותרתו "הגנה על זכויותיהם של אנשים אחרים", המקנה לפייסבוק סמכות להסיר תכנים מפרים. כמו כן, סעיף 14 לתנאי השימוש מקנה לפייסבוק סמכות להפסיק את פעילותו של חשבון. תנאי השימוש גם מפנים לכללי הקהילה, בהם נאמר: "אנחנו אוסרים פרסום דברי שטנה בפייסבוק מפני שהדבר יוצר סביבה של הפחדה ואי-הכללה ובמקרים מסוימים הדבר עלול לקדם אלימות ממשית.". הפסקת פעילות חשבונו של המערער בפייסבוק נבעה כאמור מכך שהיא ראתה בפרסומיו משום "דברי שטנה" שהיא אסרה על פרסומם. המערער מצדו טען לפני בית המשפט המחוזי כי לא היה מקום לסווג את תוכן פרסומיו כדברי שטנה, וזאת משני טעמים עיקריים: האחד, כי פרסומיו אינם מהווים "התקפה ישירה", שכן אין בדבריו כל קריאה ישירה לפעולה נגד אוכלוסיות מוגנות; השני, כי הוא מייצג דמות הומוריסטית סאטירית המבקשת להפנות אצבע מאשימה כלפי הגזענות בחברה הישראלית, וממילא אין לראות בתכניו משום תוכן "שנאה" של ממש. טענות אלה נדחו על ידי בית המשפט המחוזי, ובדין נדחו.
בהמשך לאמור, נקבע כי מקריאה של התכנים שפרסם המערער, אין כל מקום לספק כי הם עונים להגדרת "דברי שטנה" בכללי הקהילה. המערער נקט בפרסומיו בלשון אלימה ומשפילה כלפי קבוצות אוכלוסייה שונות על בסיס גזען, מוצאן האתני, שיוכן הדתי, מגדרן ועוד. המערער גם פרסם אמירות רבות ובוטות המביעות נחיתות של אותן קבוצות. הוא לא בחל בשימוש בביטויים משפילים ומבזים, בלשון בוטה ומעוררת סלידה, כשהוא משווה את אותן קבוצת לבעלי חיים; מייחס להן מחלות שונות ושאר פגעים; ומאחל לסילוקם מישראל. די בשפה הבוטה, המבזה והמשפילה של המערער כלפי אוכלוסיות שונות כדי לסווג את פרסומיו כהתקפה ישירה כלפיהן כלשונה בכללי הקהילה. אכן, כטענת המערער, משנה אידיאולוגית של אדם ניתנת להפצה גם באמצעות סאטירה. ברם, אף אם יונח כי כוונתו הייתה סאטירית, לא די בכך כדי להימנע מסיווג דבריו כ"התקפה ישירה" כלשונה בכללי הקהילה של פייסבוק. המערער הודה כי לא בנקל יכול הקורא להבין שדבריו מהווים סאטירה. גם המומחה מטעמו העיד כי לא תמיד פשוט לקורא להבין שמדובר בסאטירה. בהינתן הקושי, שאינו שנוי במחלוקת, בהבנה כי דבריו של המערער סאטיריים, ובשים לב לאופן הבוטה, המשתלח והקיצוני בו נוסחו הדברים – לא נמצא כל פגם בסיווג הפרסומים כדברי שטנה המפרים את תנאי השימוש. פרסומיו של המערער רחוקים מלהיות סאטיריים כמרחק מזרח ממערב. אף אם יונח כי המערער ניחן בחוש הומור פורץ גבולות, ישנם גבולות שאסור לעבור. פייסבוק אינה עוצמת עיניה כלפי האפשרות שתכנים מסוימים המכילים על פניו דברי שטנה יהיו סאטיריים, הומוריסטיים או כאלה המיועדים להעלאת מודעות לנושא מסוים. ואולם, על מנת לאפשר זאת היא מבקשת ממשתמשיה להבהיר את כוונתם בפרסומיהם ובכך להימנע מהסרתם. המערער ציין בחשבונו כי חלק מהתכנים הם סאטיריים מבלי שניתנו על ידו הבהרות ברורות לצד פרסומיו השונים. לא מן הנמנע כי הערפול ביחס לכוונותיו אף משרת אותו ואת הדמות אותה הוא מבקש להציג, כטענתו. אף אם הייתה מתקבלת טענת המערער לפיה עוקביו וחבריו המעורים בתכנים שלו מבינים כי מדובר בסאטירה, לא היה בכך כדי לסייע לו. חשבון הפייסבוק של המערער אינו נגיש רק לחבריו או לעוקביו. מאחר שחשבונו על תכניו המפורסמים בו מוגדר כ"פומבי", מנגנון שיתוף הפוסטים של פייסבוק מאפשר הפצה של התכנים גם למשתמשים שאינם חברים של המערער או עוקבים אחריו. מדובר במשתמשים אשר אינם חשופים לכלל התכנים של המערער ולעיתים נחשפים רק לפרסום בודד, ואין חולק כאמור כי הם עשויים שלא "להבין" כי מדובר בסאטירה. משכך, נפסק כי קביעת המחוזי שהפרסומים מהווים "דברי שטנה" המפרים את תנאי השימוש של פייסבוק בדין יסודה, ואינה מגלה כל עילה להתערבות.
יתרה מזו, נקבע כי באשר לתוצאות ההפרה, אין לקבל את טענת המערער, כי היה על פייסבוק להעביר לו התראה מראש על כך שהוא הפר את תנאי השימוש, וליתן לו אפשרות לתיקון ההפרה. פייסבוק נקטה לאורך תקופה ארוכה בגישה של הסרה ממוקדת של התכנים המפרים, תוך מתן הודעה למערער על כל הסרה והסרה. בחלק מהמקרים כללה ההודעה גם התראה לפיה הפרות נוספות של המדיניות יגררו השבתה של החשבון. אלא שחרף העובדה שהמערער היה ער לכך שפרסומיו מפרים את תנאי השימוש, וחרף העובדה שהיה ער לכך שפייסבוק עלולה להפסיק את פעילות חשבונו, הוא לא תיקן את אורחותיו והמשיך בפרסומים המפרים. המערער הפר את תנאי השימוש פעם אחר פעם באופן אשר הקים זכות להפסיק את חשבונו, ולא נפל פגם באופן בו הדבר נעשה. המערער טען בשולי ההליך כי יש בתנאי השימוש כללים שיש בהם משום הגבלה על חופש הביטוי. בית המשפט ציין שטענה זו אין מקומה להתברר באכסניה זו, אולם העיר שאין צורך להכביר מילים על חשיבותו הרבה של חופש הביטוי בשיטתנו המשפטית ובתפיסתנו החברתית והערכית. חופש הביטוי נתפש כאחד מהערכים המרכזיים במשטר דמוקרטי, והוא נועד להבטיח את זכותו של הפרט לבטא בחופשיות את השקפותיו ודעותיו. חיוניותו הרבה של חופש הביטוי הקנתה לו את מעמדו הרם במארג זכויות היסוד. אכן המערער צודק כי חופש הביטוי אינו חולש רק על ביטויים "נעימים לאוזן". ביטויים אלה מטבעם אינם זקוקים להגנה של חופש הביטוי. חופש הביטוי חולש ככלל גם על ביטויים קשים לשמיעה ולקריאה, מכעיסים, בוטים ומעוררי תחושות שליליות. אולם חופש הביטוי אינו "שרביט קסם" אשר יש בכוחו כדי לגבור על כל הגבלה, של כל ביטוי, על כל במה באשר היא. בדיני החוזים הכלליים, זכויות האדם מוזרמות לתוך מערכת היחסים בין הצדדים להסכם דרך עיקרון "תקנת הציבור" המעוגן בסעיף 30 לחוק החוזים. התערבות בהסכמות החוזיות בין הצדדים יש בה כשלעצמה משום פגיעה בזכות יסוד - חופש החוזים. ההתערבות בחופש החוזי בשל תקנת הציבור שמורה אפוא למקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם הפגיעה בה היא במידה כזו המצדיקה התערבות חרף חשיבותו של חופש החוזים. גם בדיני החוזים האחידים לא כל תניה הכוללת הגבלה של זכות יסוד תצדיק ביטול מטעמים של תקנת הציבור. תקנת הציבור שולחת זרועותיה לתוך החוזה האחיד באמצעות סמכותו של בית המשפט לשנות או לבטל תנאי מקפח בחוזה. בפסיקה נקבע כי המבחן שלפיו יש להכריע בשאלה אם תנאי מסוים הוא מקפח אם לאו, הוא מבחן ההגינות והסבירות. הגם שבמערכות יחסים בין פרטים זכויות היסוד לא נזנחות, לא כל הגבלה שלהן תביא בהכרח להתערבות שיפוטית בהתקשרות החוזית.
זאת ועוד, נקבע כי למרות שרוממות חופש הביטוי מצויה עתה בגרונו של המערער, זולת אמירות כלליות לעניין הגבלת חופש הביטוי, הוא לא הניח לפני בית המשפט המחוזי ולוּ קצה קצהו של טיעון המצדיק התערבות בהתקשרות החוזית בין הצדדים. בכלל זאת, המערער לא התמודד עם השאלה האם התניה המקנה לפייסבוק זכות להסיר פרסומים או להפסיק פעילות של חשבון נועדה להגן על אינטרס לגיטימי וסביר שלה, או שמא יש בה הגנה על אינטרס מעבר לנתפס כראוי. המערער אף לא התמודד עם מאפייניה של פייסבוק כרשת חברתית שנועדה, להעניק לאנשים את הכוח לבנות קהילה תוך שמירה על תקשורת פתוחה ושמירה על סביבה בטוחה. המערער גם לא התמודד עם השאלה כיצד פרסום דברי שטנה ישפיע על מאפייניה האמורים של פייסבוק, כמו גם על קבוצות האוכלוסיה השונות כלפיהם מופנים דברי השטנה אשר חבריהן פעילים בפייסבוק. בשולי הדברים, הוער כי המערער נסה לזקוף לזכותו את העובדה שלא נפתחו הליכים פליליים נגדו בגין הפרסומים, אלא שהעובדה שלא נפתחה חקירה פלילית נגדו, אינה מהווה ראיה לדבר כלשהו. הליכים פליליים לחוד והליכים אזרחיים לחוד. כב' השופטת ר' רונן, הוסיפה כי לא ניתן "לכבס" כל פרסום מבזה, משפיל, מאיים או מסית באמצעות הכתרתו כ"סאטירה". אילו אלה היו פני הדברים, יכול היה כל מי שמפרסם פרסומים אסורים, לטעון בדיעבד כי מדובר בסאטירה מתוחכמת שלא הובנה על ידי חלק מהקוראים, או בהלצה שמי שנפגע ממנה הוא נעדר חוש הומור ולא השכיל להבינה. כאשר מדובר בפרסומים כל כך בוטים וחד משמעיים כמו הפרסומים שפרסם המערער - הטענה המיתממת לפיה מדובר בהתבטאות הומוריסטית שחלק מהקוראים "לא הבינו כי חלק מהתכנים הם סאטיריים במהותם", צריכה להידחות. אכן, חופש הביטוי, כמו חירויות אחרות, איננו מוחלט, והוא מוגבל במספר הגבלות שנקבעו בחוק איסור לשון הרע, וחוק העונשין. איסור על פרסומים שאינם חוקיים הוא כמובן איסור לגיטימי והסרתם היא מחויבת המציאות. מי שמפעיל פלטפורמה לפרסום רשאי לקבוע כללי פרסום שונים ביחס לסוג התכנים שיתפרסמו בו. סנקציה כזו המפסיקה לצמיתות, את השירותים של פייסבוק, שאין ממנה "חנינה" היא כמובן מרחיקת לכת, ובמסגרת דיון עתידי עשוי להתעורר הצורך להידרש לה ולבחון אותה.
לסיכום, הערעור נדחה.
המערער יוצג ע"י: עו"ד איתן להמן :המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד שי כגן
