5 שנות מאסר ופיצוי לנפגעות הושתו על צעיר שהפיץ סרטוני מין של נשים ובהן קטינות ברשת הטלגרם. נקבע כי פרסום והפצה של תכנים ברשת הווירטואלית, אינם ניתנים להגבלה, וחמור מכך – אינם הפיכים. הנאשם הפיץ תכנים מיניים והפיק רווח כלכלי תוך רמיסת כבודן ופרטיותן של נפגעות העבירה, ואף צירף לתכנים המיניים פרטי זיהוי של הנפגעות
הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות של הטרדה מינית והתנכלות לפי החוק למניעת הטרדה מינית, ופגיעה בפרטיות לפי החוק הגנת הפרטיות. החל מחודש ינואר 2021 ועד למועד מעצרו של הנאשם בחודש אוקטובר 2021, הפעיל הנאשם מספר חשבנות משתמש באפליקציית "טלגרם", וזאת על מנת להקשות על איתורו. "טלגרם" היא מערכת להעברת מסרים מידיים ולתקשורת קולית ברשת האינטרנט המאפשרת העברת המסרים באופן מוצפן. ככלל, המסרים המועברים נשמרים על גבי שרתי החברה המפוזרים ברחבי העולם. בנוסף, בהתאם להגדרות המשתמש, המסרים נשמרים גם במכשירי המשתמשים. מאפייניה העיקריים של מערכת ה"טלגרם" הם הפרטיות והאנונימיות שהיא מאפשרת למשתמשים. הנאשם יצר את ערוץ ה"טלגרם" "תוצרת כחול לבן" אשר נועד להפצה של סרטונים בהם נחזות צעירות ישראליות, בעת ביצוע אקטים מיניים או בתמונות חשופות המתמקדות במיניותן, שלא בידיעתן או בהסכמתן. הנאשם הפציר במשתמשי הערוץ לשתף את הערוץ עם משתמשי "טלגרם" אחרים על ידי שליחה של קישור. בהמשך, יצר הנאשם שני ערוצים נוספים ב"טלגרם" וגבה דמי כניסה בסך 60 ₪ בעבור כניסה אליהם וצפייה בתכנים המיניים המופיעים בהם. הנאשם שיווק את הערוצים כ-"ערוצים אקסקלוסיביים" המכילים תכנים שלא הופצו ברבים. הנאשם יצר ערוץ נוסף וגבה דמי כניסה חודשיים על סך 60 ₪ מכל משתמש שביקש לצפות בתכנים המיניים המפורסמים בערוץ. עד לחודש אוקטובר 2021, הצטרפו לכלל הערוצים אותם יצר הנאשם כ-2,900 משתמשי "טלגרם". הנאשם הפיץ בערוצים מיום הקמתם אלפי תמונות וסרטונים המכילים תוכן מיני של צעירות ושל קטינות ישראליות. בנסיבות שיש בהן כדי להשפילן או לבזותן, בין היתר כשהן מבצעות אקטים מיניים, והכל ללא הסכמתן או ידיעתן, כאשר דרך השגת התכנים אינה ידועה.
לעמדת המדינה, יש להתייחס אל מעשי הנאשם כאל מעשים של פגיעה מינית. המדינה הפנתה לדברי ההסבר של המחוקק לתיקון מספר 4 לחוק למניעת הטרדה מינית, אז נוספה החלופה בס"ק 5א, המכונה "חוק הסרטונים". על פי דברי ההסבר, יש להתייחס לתופעה של הפצת תכנים בעלי אופי מיני, ללא הסכמת המופיעות בהם, כאל פגיעה מינית. המדינה עתרה להטיל עליו עונש מאסר של 5.5 שנים, כמו גם פיצוי לנפגעות.
הנאשם טען כי למרות חומרת הפגיעה, יש להתייחס אחרת למי שיצר את התכנים והפיץ אותם, לעומת מי שקיבל תכנים שנמצאים ברשת תקופה ארוכה והמשיך בהפצתם. בהקשר זה נטען, כי מספר לא מבוטל של תמונות היו מצויות ברשת הרבה לפני שהנאשם הפיץ אותן. בנוסף, חלק ממפיצים קודמים של אותם תכנים הועמדו לדין ונשפטו. נטען, כי במקרה שבו תכנים הופצו בעבר, הדבר רלוונטי לגבי גובה הפיצוי.
כב' השופטת ע' חולתא פסקה כי למעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי על פי הלכת ג'אבר (ע"פ 4910/13), מדובר באירוע אחד שלו פריטים רבים ובגינו יש לקבוע מתחם עונש אחד, אשר ייתן ביטוי גם לערכים המוגנים שנפגעו, למספר הקורבנות ושיקולים מהותיים מוסריים נוספים. מתחם העונש ההולם למעשה העבירה נקבע בהתאם לעיקרון ההלימה ולפיו נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. ביישום עיקרון ההלימה וקביעת מתחם העונש במקרה קונקרטי, בית המשפט יתחשב בשלושת אלה: הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו; מדיניות הענישה הנוהגת; ונסיבות הקשורות בביצוע העבירה. הנאשם הורשע בביצוע עבירות לפי החוק למניעת הטרדה מינית, עבירה שהוספה לחוק במסגרת תיקון אשר זכה לכינוי "חוק הסרטונים". בתיקון זה, קבע המחוקק כי הפצת תיעוד מבזה או משפיל המתמקד במיניותו של אדם מהווה עבירה של הטרדה מינית. בכך נתן המחוקק ביטוי מפורש המגנה תופעה פסולה אך שכיחה של הפצת תכנים מיניים לעיתים קרובות ללא ידיעתו והסכמתו של המצולם. תופעה זו מתאפשרת על ידי ניצול לרעה של ההתפתחות הטכנולוגית, של נוכחותם המרכזית של טלפונים חכמים בחיי היום-יום ושל השימוש הנרחב בתוכנות להעברת מסרים ורשתות חברתיות.
בהמשך לאמור, נקבע כי סיווג העבירה על ידי המחוקק כעבירת מין, מתיישב עם הוראת סעיף 40ג לחוק העונשין, ולפיה עיקרון ההלימה בא לידי ביטוי בין היתר בשים לב לערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירה. במעשי ההפצה של תכנים מיניים, נפגעים ערכים מוגנים ברורים הקשורים במיניותו של אדם: בזכותו לפרטיות, לאוטונומיה על גופו, לכבוד ולחירות מינית. בנוסף לכך, גם הנזקים אשר נגרמים לקורבנות העבירה, מתאפיינים בנזקים ובפגיעות המוכרות ושכיחות אצל קורבנות עבירות מין אחרות. יש לדחות את טענת הנאשם כי לא עבר עבירת מין וכי המניע הינו כלכלי בלבד ולא מניע מיני. מעבר לעובדה שסיווג העבירה כעבירת מין נקבע על ידי המחוקק, קביעה זו נטועה גם בעקרונות החקיקה הכללית בעניין הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה. המניע של הנאשם במעשיו, כמו גם הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, הן "נסיבות הקשורות בביצוע העבירה", אשר הוכרו על ידי המחוקק בסעיף 40ט לחוק העונשין כרלוונטיות בעת קביעת מתחם העונש ההולם. אין במניע כשלעצמו כדי להשליך על סיווג העבירה כעבירת מין. ה"עיקרון המנחה" הקבוע בחקיקה נגזר מהערכים המוגנים שנפגעו, מידת הפגיעה בהם ומידת אשמו של הנאשם. הנאשם הקים רשת באמצעותה ביצע עבירות מין מתוך מניע כלכלי. העבירות אותן ביצע נועדו לספק את ה"צרכים המיניים" של לקוחותיו. השאלה האם הנאשם בעצמו הפיק "הנאה" או "גירוי" מיניים מצפייה בתכנים או מהפצתם, איננה רלוונטית אפוא לשאלת סיווג העבירה. יש לדחות את טיעון ההגנה המנסה להפריד הפרדה מלאכותית בין המטרות המיניות אותן שירתה ההפצה הפסולה של התכנים המיניים ובין מטרתו של הנאשם להפיק מכך כסף. סיווג התופעה של הפצת תכנים מיניים באופן מבזה או משפיל, כעבירת מין, נעשית במנותק משאלת היצר המיני של המפיץ.
זאת ועוד, נקבע כי כתוצאה ממעשי הנאשם נפגעו ערכים חברתיים מוגנים, הן במישור הפרטני של הפגיעה בכל אחת ואחת מקורבנות העבירה והן במישור החברתי הכללי. בית המשפט העליון נדרש בעבר להיבטים הפרטניים הקשורים בפגיעה בקורבנות העבירה של הטרדה מינית על ידי פרסום משפיל: "הפצת תמונות עירום של אדם ללא הסכמתו מהווה פגיעה בצנעת הפרט שלו, בפרטיותו, הלבנת פניו וביזויו ברבים, וכן פגיעה בזכויותיו הבסיסיות לפרטיות, לכבודו ולשמו הטוב [...] על רקע זה, נחקק סעיף 3(א)(5א) לחוק למניעת הטרדה מינית, הקובע הטרדה מינית כפרסום צילום משפיל או מבזה, המתמקד במיניותו של קורבן העבירה. חקיקה זו מבטאת את ההכרה בכך שהמרחב הווירטואלי מהווה כר פורה לפגיעה מינית, המאפשר הפצת תמונות פוגעניות בתפוצה בלתי מוגבלת, אשר יש בה כדי להסב פגיעה מתמשכת ובלתי הפיכה לקורבן [...] לאור הפגיעה הקשה בקורבן הנלווית לביצוע העבירה, ובשים לב לכך שלא פעם האפשרות לאתר את העבריין מוגבלת ביותר, נחוצה לגישתי מדיניות ענישה מחמירה אשר תרתיע עבריינים פוטנציאליים מלבצע את מעשיהם" (רע"פ 1024/21 בעניין פלוני). בנוסף להיבטים הפרטניים ולנזקים הקונקרטיים לנפגעות העבירה, הפצה שיטתית ומסחרית של תכנים מיניים היא חלק בלתי נפרד מ"תעשיית המין". מדובר ב"תעשייה" שלה פנים רבות ומגוונות והיא פונה למגוון "צרכנים" ו"לקוחות". "תעשייה" זו בכללותה תורמת להחפצתן של נשים, להשחתת המיניות ולזיהום המרחב הווירטואלי. לא כל ביטוייה של "תעשיית המין" אסורים על פי החוק הפלילי, אך היבטים מסוימים שלה ובכלל זאת עבירות זנות ותועבה שבסימן י' לפרק ח' בחוק העונשין. העבירה של הפצת פרסום מבזה ומשפיל, בעל אופי מיני, לפי החוק למניעת הטרדה מינית, ודאי בהקשרה ה"מסחרי", היא חלק בלתי נפרד מה"תעשייה" וביטוי נוסף של אלימות מינית שלה השלכות פרטניות וכלליות. נדבך נוסף של העבירות המבוצעות במרחב הווירטואלי, הוא האינטרס הציבורי שבקיום מרחב וירטואלי "נקי" ובטוח לכלל המשתמשים בו ומניעת חשיפה לא רצונית לתכנים פוגעניים, גם על ידי משתמשים או גולשים תמימים או מזדמנים, ולרבות קטינים. "שיווק" תכנים מיניים והפצתם לכל דורש או לכל מי שמוכן לשלם בעבורם פוגע באינטרס חברתי זה. הדבר נכון הן ביחס לקורבנות פוטנציאליים, כאשר יש בתופעה להעיב ולהגביל את יכולתם לעשות שימוש אוטונומי וחופשי ברשת הווירטואלית ובפלטפורמות החבריות והן ביחס לגולשים תמימים ומזדמנים, הנחשפים לתכנים אלה. הרשת הווירטואלית אמנם איננה מרחב פיזי, אך מדובר ב"מרחב" שכלל הציבור שוהה בו. מרחב זה מן הראוי שיהיה בטוח בדומה לרחוב הפיזי בסביבת המגורים ועל בתי המשפט לתרום את חלקם במשימה זו. הדברים נאמרו בעבר באופן ממוקד ביחס לעבירות שנעברו בקטינים, אך הם נכונים ביחס לציבור בכללותו. מרחב וירטואלי שאיננו בטוח פוגע בציבור כולו, ומביא גם אם באופן עקיף, להגבלת הנגישות החופשית לשימוש בו מתוך חשש לחשיפה לא רצונית לתכנים לא ראויים, או לפגיעה בפרטיות ובמידע מוגן של המשתמשים.
יתרה מזו, נקבע כי עבירות מין המבוצעות במרחב הווירטואלי קלות לביצוע וקשות לחשיפה. האפשרות לביצוע עבירות "מהבית", ההסתתרות מאחורי מסך ומקלדת, טשטוש והסתרת הזהות האמיתית – כל אלה מקלים על ביצוע העבירה ומקשים על חשיפתה. בנוסף, המציאות מלמדת, כי קלות זו מגדילה את פוטנציאל העבריינים ומאפשרת גם למי שאחרת לא היה מעז "לחצות את הקווים" ולבצע עבירות מחוץ למרחב הווירטואלי, לעשות כן בחסות האנונימיות. גם העובדה שהקורבנות אינם מוחשיים ואינם מוכרים לעבריין, מאפשרת לו להדחיק את משמעות מעשיו ואת עצמת הפגיעה שמעשיו גורמים לקורבנות. הפער שבין קלות ביצוע העבירה ובין סיכוי החשיפה, בצירוף הניכור שהמרחב הווירטואלי מאפשר, מלמדים על צורך מוגבר בהרתעת הרבים בעבירות מסוג זה. מידת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה זה היא גבוהה. הנאשם ביצע עבירות בהיקף נרחב, הן מבחינת מספר הקורבנות, הן מבחינת כמות התכנים, הן מבחינת משך הפעילות והן מבחינת מידת החשיפה. הנאשם פגעו ב-123 נפגעות עבירה בגירות ו-29 נפגעות עבירה קטינות (כגילן בעת הגשת כתב האישום), מהן 11 מתחת לגיל 16. התכנים – תמונות וסרטונים – מציגים את נפגעות העבירה במצבים אינטימיים שונים, חלקם כוללים עירום מלא או חלקי ובחלקם נפגעות העבירה מבצעות אקטים מיניים. אכן, לא מיוחסת לנאשם יצירה של התכנים המיניים ודרך השגתם אינה ידועה. הנאשם הורשע בעבירה המתמקדת בפרסום ובהפצה בלבד ואף לא בהפצה הראשונית של התכנים המיניים. אך בכך מתחדדת החומרה שבעבירה זו: פרסום והפצה של תכנים ברשת הווירטואלית, אינם ניתנים להגבלה, וחמור מכך – אינם הפיכים. תכנים אלה מרגע שהופצו ברשת הווירטואלית כמעט שאינם ניתנים למחיקה או להעלמה. גם אם יעלה בידי מי מנפגעות העבירה להסיר פרסום מסוים, אין אפשרות לשלוט בהמשך ההפצה על ידי מי שקיבל לידיו ושמר את התיעוד קודם לכן. הפצת התכנים נעשית במקביל למשתמשים רבים והם מצדם יכולים להמשיך ולעשות בתכנים אלה ככל העולה על רוחם. למעשה, מעגל ההפצה וכפועל יוצא מכך מעגל הפגיעה הוא בלתי נגמר ונמשך בעתיד, גם לאחר שהמיזם הכלכלי של הנאשם הופסק. הנאשם לא הסתפק בהפצת התכנים המיניים ובהפקת הרווח הכלכלי תוך רמיסת כבודן ופרטיותן של נפגעות העבירה, אלא הוא הגדיל לעשות וכדי להוכיח את אמינות ה"מוצר" שאותו הוא משווק, צירף לתכנים המיניים שהפיץ גם פרטי זיהוי של נפגעות העבירה. פרטי זיהוי אלה, לרבות שמות מלאים, כתובות התקשרות ומספרי טלפון, הפכו את הפגיעה בנפגעות העבירה למוחשית הרבה יותר, לא רק דמותן הפיזית הוצגה סחורה לכל דורש, אלא גם האפשרות לקשר את הדימוי הוויזואלי לזהות האותנטית של הנפגעות ואף איפשר ל"צרכנים" שהיו מעוניינים בכך, לעשות מעשים נוספים ביצירת הקשר עם אותן נפגעות עבירה. בכך פגע הנאשם בפרטיותן של נפגעות העבירה פגיעה חמורה ונוספת מעבר לעצם הפצת התכנים המיניים.
לסיכום, על הנאשם הוטלו 5 שנות מאסר בפועל ופיצוי לנפגעות.
המאשימה יוצגה ע"י: עו"ד איתי גוהר ; הנאשם יוצג ע"י: עו"ד אמיר נבון
