העליון קיבל את ערעורה של פאינה קירשנבאום והפחית את עונשה ל 7.5 שנות מאסר. נקבע כי לא ניתן להתעלם מהתחושה, לפיה בימים בהם היא ביצעה את המעשים בהם הורשעה, הלך הרוח היה כי המפלגות רשאיות לעשות בכספים הקואליציוניים כרצונן. המערערת יכלה להקצות כספים בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי, בבחינת פרצה קוראת לגנב
שלושה ערעורים שעניינם בהכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי. המערערת בע"פ 5829/21 פאינה קירשנבאום, מי שכיהנה כסגנית שר הפנים, כחברת כנסת, וכמזכ"לית מפלגת ישראל ביתנו הורשעה בלקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים, ובעבירות מס ודינה נגזר ל-10 שנות מאסר בפועל, קנס כספי של 900,000 ₪, וחילוט בסך של מיליון ₪. המערער בע"פ 5405/21 הורשע במסגרת פסק הדין בעבירות של מתן שוחד, בתיווך לשוחד, בניסיון לתיווך לשוחד, בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד, והלבנת הון. דינו של המערער נגזר ל-30 חודשי מאסר לריצוי בפועל, קנס כספי בסך של 180,000 ₪ וחילוט בסך של 250,000 ₪. הערעורים של המערערת והמערער, אשר תחילה נסבו גם על הכרעת הדין, מופנים כנגד גזר הדין בלבד.
המערערת טענה כי העונשים שהוטלו עליה הם חמורים, ואינם מידתיים או סבירים ביחס לעונשים שניתנים בעבירות דומות. בית המשפט המחוזי שגה כשקבע כי קיימים בעניינה תשעה אירועים שונים ונפרדים זה מזה, ומדובר באירוע אחד או לכל היותר שני אירועים.
מנגד, טענה המדינה כי הגם שמדובר בעונש חמור, העונש שהושת על המערערת הוא ראוי, ויש בו כדי לשקף את חומרת המעשים, התחכום וההיקף שבו נעשו.
המערער אף הוא מצמצם את ערעורו לעניין חומרת העונש בלבד, לוקח אחריות על מעשיו ומביע חרטה בקשר עמם.
המדינה מצידה, מלינה על קולת העונש שנגזר על המערער, לרבות רכיב הקנס, ועל גובה החילוט שנקבע בפסק הדין.
כב' השופט י' עמית פסק כי גבוה, מעל מגוון העבירות בפרק ט' לחוק העונשין, מרחפת-דואה עבירת השוחד, פורסת את אברותיה הרחבות ומטילה את צלה הכבד על סוגים שונים של התנהגויות; על סוגים שונים של מצבים; על סוגים שונים של מעשים; על סוגים שונים של מתת; ואפילו דיני הראיות אינם חומקים ממצודתה. לא בכדי התרחבה עבירת השוחד במהלך השנים. פעם, הדברים היו פשוטים והשוחד התבטא ב"בקשיש" במעטפה שהחליקה מיד ליד במחשכים. עם חלוף השנים ושינויי העיתים, השוחד ואופן העברתו שינה את פניו, ודרכי השוחד הפכו רבות ומגוונות. התיק דנן מאפשר היכרות קרובה של עבירת השוחד על פניה וגווניה ורכיביה השונים. המערערת – כמי שלקחה שוחד וביקשה שוחד, והמערער – כמי שנתן שוחד ותיווך בשוחד. ואם בסוגי מתת עסקינן, הרי שהתיק מזמן לנו מתת בכסף, מתת בשווה כסף (כמו מחשב, טלפונים סלולריים, מצלמה, מימון יחסי ציבור); ומתת בטובות הנאה למיניהן ולסוגיהן השונים (כמו העסקת קרובי משפחה או סיקור חיובי באתר אינטרנט). לקיחת שוחד גובה מחירים כבדים מהסביבה ומהחברה, ובראשם פגיעה בשלטון החוק ובפעילותו התקינה של המנהל הציבורי. עבירת השוחד גורמת להשחתת מידות במנהל הציבורי, ויש בה כדי לסכל את העקרונות העומדים ביסודות הדמוקרטיה, כאשר כספי ציבור אינם מנותבים למטרה שבהגשמתה הציבור חפץ, ושלשמה העניק לנציג ציבור פלוני את קולו, אלא למטרה בה חפץ נותן השוחד. מדובר באחת מפרשיות השחיתות השלטונית המורכבות והמסועפות שידעה המדינה. המערערת, שהייתה אמונה על חלוקת הכספים הקואליציוניים של המפלגה משך כשש שנים, נטלה מתוכם, בשיטה סדורה ומתוחכמת ובדרכי עקיפין, שוחד בסך של כשני מיליון ₪ עבורה, עבור מקורביה, ועבור המפלגה. המדובר בפרשה חריגה בהיקפה, עתירת פרטים, מורכבת וסבוכה, עם "שחקנים חוזרים", שהתחקות אחר פעילותם בצל המערערת היה כרוך בקשיים. לא בכדי הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי התפרסה על פני למעלה מ-1000 עמודים. שופט הערכאה הדיונית בילה שעות ארוכות במחיצת המערערת, אשר בניגוד בולט לשתיקתה בחקירותיה במשטרה, כפרה בכל תג ותג בכתב האישום, והעלתה טענות רבות, חלקן טענות סרק על פניהן וחלקן עומדות בסתירה-רבתי לראיות. התנהלות זו חייבה את בית המשפט לבחון כל ראיה וראיה וכל מסמך ומסמך שהונחו לפתחו, ולהידרש לכלל טענות המערערת, גם אלו שעל פניהן לא היה בהן ממש. בכל אחד ואחד מהאישומים קבע בית המשפט קביעות נחרצות בנוגע למהימנותה, וליתר דיוק, אי מהימנותה של גרסת המערערת.
בהמשך לאמור נקבע כי המערערת החזיקה בידיה כוח שלטוני נחשק ורב עוצמה – היכולת להקצות כספים קואליציוניים לפי שיקול דעתה הבלעדי, בין 80 ל-200 מיליון ₪ בשנה, ובסך הכול כ-1.2 מיליארד ₪ במשך שנות כהונתה. סמכות כה רחבה כרוכה באחריות גדולה, והמערערת – כשלה. בהתאם לקביעת בית המשפט המחוזי, המערערת לקחה שוחד "באופן שיטתי, ערמומי ומתוחכם, משך שש שנים, משמונה גורמים שאינם קשורים זה לזה". בשנים בהן החזיקה המערערת בכוח הקצאת הכספים הקואליציוניים של המפלגה, היא פיתחה שלל דרכים לעקוף את כללי המנהל התקין ולעשות בכספי הציבור עליהם הופקדה כבשלה, במיומנות וביצירתיות. לכל דרך ייחודיות משלה, אך מכנה משותף לכולן – שיטת ה"קח ותן חלק מסוים בחזרה". בתמורה לסיוע שהעניקה לגורמים שונים בהשגת תקציבים קואליציוניים, תרומות או אפיקי הכנסה, במסגרת תפקידה הציבורי, דרשה המערערת לקבל נתח מהכספים שיועברו או מהרווח שהתקבל הודות לסיועה. יש להצר על כך שהמערערת חטאה והחטיאה אחרים, ושיטתה הסדורה הפכה אותה ל"מחולל השחיתות". גופים ועמותות להם הוקצו כספים קואליציוניים, התבקשו להחזיר למערערת "עמלה" בין במישרין ובין בעקיפין באמצעות צדדים שלישיים או עבורם. מאפייניה של שיטה זו עוברים כחוט השני בין כל תשעת האישומים שבהם הורשעה המערערת, אישומים שמדגימים את פניה הרבות והמגוונות של עבירת השוחד. נקבע כי מדובר באירועים נפרדים, אשר לא היו חלק מאותה תוכנית עבריינית, אשר טווחי הזמן בין חלקם ארוכים, ואשר לכל אחד מהם נסיבות קונקרטיות משלו. עיון בפסיקה מעלה כי קיימת מגמה של החמרה בענישה בגין עבירות שוחד. נסיבות ביצוע העבירות על ידי המערערת מחייבות ענישה מחמירה. המערערת ביצעה מעשים חמורים שפגעו באמון הציבור, תוך יצירת שיטה מתוחכמת לקבלת השוחד, ולכן יש מקום לענישה משמעותית. סכומי השוחד, מעמדה הרם של המערערת כנציגת ציבור, הרעפת כספים קואליציוניים לקידום יחסי ציבור ולקבלת סיקור אוהד, ובכלל, השיטה המתוחכמת שפיתחה המערערת לעקיפת כללי המנהל התקין – כל אלה מחייבים ענישה משמעותית מאחורי סורג ובריח.
יחד עם זאת, נקבע כי יש להקל במידת מה בעונש שהושת על המערערת. כיום, הכול מבינים ויודעים כי כספים קואליציוניים ניתנים אמנם לשליטת גורם פוליטי, אך עליהם להיות מוקצים בהתאם למדיניות הממשלה ובהתאם לתקנות תקציביות, בהליך שוויוני, סדור ומפוקח. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהתחושה העולה מהכתובים, לפיה בעבר, בימים בהם המערערת ביצעה את המעשים בהם הורשעה, הלך הרוח היה כי המפלגות רשאיות לעשות בכספים הקואליציוניים כרצונן, לכל מטרה שהמפלגה חפצה בקידומה. ואם לא די בכך, מתברר כי במפלגת ישראל ביתנו לא היה בזמנו כל מנגנון או ועדה או הליך מוסדר לקביעת אופן חלוקת הכספים הקואליציוניים, וכך מצאה עצמה המערערת "יושבת על הקופה" עם סמכות להקצות כספים בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי, בבחינת פרצה קוראת לגנב. היעדר מנגנון סדור להקצאת כספים קואליציוניים, כגון קיומה של ועדה פנים מפלגתית שתאשר הקצאת כספים, כמו גם היעדר נוהל או הנחיות כתובות וברורות בכל הנוגע לאופן הקצאת כספים באותם הימים – כל אלה תרמו להיווצרות השיטה ולהיקפה של הפרשיה דנן. בחודש מרץ 2015 פרסם היועץ המשפטי לממשלה הנחיה סדורה שמטרתה להגביר את הפיקוח על נתיב כספים קואליציוניים והקצאתם – הנחיה 1.1801. העובדה כי באותה העת הכספים הקואליציוניים היו מעין "תחום פרוץ", ולא היו אמות מידה קונקרטיות וסדורות על פיהן יפעל נציג ציבור המבקש להקצות חלק מהם לגוף כלשהו, תוך התחשבות בכך שהמקרה דנן הוא מקרה תקדימי, מהווה שיקול לקולא בעניינה של המערערת. נקבע כי בהינתן גילה המתקדם של המערערת (בת 67) ומצב בריאותה דהיום, יש להקל בעונשה במידה מסוימת. באשר לקנס נקבע כי בהתחשב גם בסכום החילוט ובהתחשב בכך שהמערערת איבדה את עולמה גם בהיבט הכלכלי, באשר היא ומשפחתה ירדו מנכסיהם בעקבות ההליך הפלילי. נפסק להקל בעונשה של המערערת כך שיוטלו עליה שבע וחצי שנות מאסר בפועל חלף עשר שנות מאסר, והקנס שהושת עליה יעמוד על הסך של 500,000 ₪. כב' השופטת ע' ברון הוסיפה כי ממרום מעמדה כבעלת שררה, החולשת על הקופה הציבורית בדמות הכספים הקואליציוניים של מפלגתה, טוותה המערערת רשת של יחסי "תן וקח", אשר כרסמה בפעילותו התקינה של המינהל הציבורי ובאמון הציבור בו. זאת עשתה לאורך 6 שנים תמימות, תוך שהיא מנתבת כספי ציבור לאנשי שלומה תמורת שוחד בשלמונים ובטובות הנאה לעצמה, לבני משפחתה ולמקורביה. בנצלה לרעה את המנדט שניתן לה, בערמומיות ובשיטתיות, תרמה לתרבות של שחיתות ושוחד שפשתה למרבה הצער במקומותינו ומאיימת לחתור תחת סדרי השלטון במדינה.
כב' השופט א' שטיין פסק כי המערער הורשע בשורה ארוכה של עבירות חמורות, ברובן עבירות שחיתות שלטונית ומרמה אשר מקורן במערכת היחסים של "תן וקח" בינו לבין המערערת, גב' פאינה קירשנבאום, ובניצול מעמדו וקשריו במפלגת ישראל ביתנו. ברי הוא כי העבירות שביצע המערער מפליגות בחומרתן. עם זאת, ישנם טעמים מיוחדים מוצקים אשר מצדיקים הקלה בעונש שנגזר על המערער חלף מיצוי הדין – זאת, מבלי להתעלם מחומרתן היתרה של העבירות שהלה ביצע. המערער כפר במיוחס לו וניהל את משפטו בערכאה הדיונית, אולם בשלב הערעור הוא שינה את עמדתו, לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה לגביהם. שינוי עמדה זה ראוי לזקוף לזכותו. עוד יש לזקוף לזכותו של המערער את תרומתו המשמעותית ביותר לביטחונה של מדינת ישראל במשך 24 שנות שירותו בצה"ל בתפקידים שונים, ביניהם התפקידים של קצין אג"ם בסיירת מטכ"ל ומפקד יחידת 669. בחומרת העבירות שהמערער ביצע אין להקל ראש, לצד זאת, אין לשכוח את השנים הרבות במהלכן נרתם לקידום ביטחון המדינה. כמו כן גילו המבוגר של המערער (72) ורצונו לעמוד לצד רעייתו אשר סובלת מבעיות בריאות. נקבע כי מכלול הנסיבות מצדיק הפחתה של שנת מאסר אחת מהעונש הכולל שהושת על המערער. יחד עם כך, חומרת המעשים שביצע והעובדה שהוא השהה את לקיחת האחריות עליהם מציבים גבול למידת ההתחשבות במצבו ובסיפור חייו. בשים לב לכך, נכון יהיה אם המערער ירצה את מאסרו מאחורי סורג ובריח ואין מקום לדבר על המרת המאסר בעבודות שירות כפי שנתבקש. העונשים הנלווים אשר הושתו על המערער, שבמרכזם סנקציות כלכליות, יוותרו על כנם – הקלה בעונשים אלו תפגע בהכרח במימושו של עיקרון הגמול ובהרתעה כאחד. נפסק כי יש לדחות את ערעור המדינה, לקבל באופן חלקי את ערעור המערער ולקצר את תקופת מאסרו מאחורי סורג ובריח ל-18 חודשים. שאר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם.
לסיכום, הערעורים התקבלו בחלקם, ערעור המדינה נדחה.
המערערים יוצגו ע"י: עו"ד אבי חימי; עו"ד משה וייס; עו"ד ז'ק חן; עו"ד שי אילון; עו"ד גיורא אדרת; עו"ד אורן אדרת; עו"ד עודד גזית ; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד מאור אבן-חן; עו"ד יעל שחף; עו"ד רונה וולק
