בית המשפט המחוזי השית עונש הכולל 18 חודשי מאסר על נאשמת בעבירות אלימות שדקרה את בן זוגה במספריים. נקבע כי התהליך השיקומי שעברה הנאשמת, חשוב ככל שיהא, אינו יכול למחוק כליל את המעשה שביצעה, שעה שבצוהרי יום בהיר, לקחה היא מספריים וחבלה באמצעותם בבן זוגה, אשר הובהל בשל החבלות שנגרמו לו לבית החולים, ואושפז למשך שלושה ימים, ולפיכך לא ניתן להימנע מענישה בפועל, מאחורי סורג ובריח.
על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, במועד הרלוונטי לכתב-האישום היו הנאשמת ו-א', יליד 1963 (להלן: "המתלונן") נשואים, והתגוררו יחדיו ברחוב אשל 24, בקרית-ביאליק (להלן: "הבית") במאי 2020 בשעות הבוקר, יצא המתלונן לעבודה והנאשמת נשארה בבית. במהלך שעות הבוקר והצהריים, כך על-פי כתב-האישום המתוקן, שתתה הנאשמת שתייה חריפה. בשעות הצהריים, חזר המתלונן מן העבודה אל הבית, שעה שהנאשמת הייתה באותה עת בחצר הבית (להלן: "החצר"). בשעה 15:45 או סמוך לשעה זו, נכנסה הנאשמת מן החצר אל הבית, ובשלב מסוים, בעת ששהו המתלונן והנאשמת יחדיו בבית, לקחה הנאשמת מספריים וחבלה באמצעותם במתלונן, שלא כדין.
ב"כ המאשימה טען כי על אף שבכתב-האישום המתוקן מצוין, שעובר לביצוע העבירה שתתה הנאשמת אלכוהול, אין הוא קושר בין השתייה לבין המעשה עצמו, ולפיכך, אף אין מקום להתחשב בעניין זה בעת קביעת העונש, מה גם שלא נמצא קשר בין השכרות לבין העבירה מושא כתב-האישום המתוקן.יתרה מכך, אליבא דמאשימה, עולה בבירור מתסקיר שירות-המבחן, שלנאשמת קיימים חלקים אישיותיים תוקפניים ואלימים. עוד נטען, כי גם אם שירות-המבחן מבקש לבחור בדרך השיקומית, אין זה מסמכותו להמליץ על הענישה, כפי שעשה, וזאת בשים-לב להעדר היכרותו עם הפסיקה, אשר נוטה להחמיר בעבירות אלימות במשפחה בלא הבדלי מגדר. שילוב הערכים שנפגעו, עם נסיבות ביצוע העבירה, כך לטענת המאשימה, מצביע על כך שעל מתחם העונש ההולם לנוע בין שלוש שנות מאסר בפועל לבין חמש שנות מאסר בפועל, כאשר את מאמצי הנאשמת לשיקום וטיפול יש לקחת בחשבון בתוך המתחם.
ב"כ הנאשמת עתר לאימוץ מסקנות והמלצות תסקיר שירות-המבחן, לרבות הטלת צו- מבחן, וריצוי שלושה חודשי מאסר בפועל, בדרך של עבודות שירות, על-מנת לאפשר לנאשמת את המשך השיקום והמעקב של הגורמים הטיפוליים, וזאת אף בשים-לב להצלחת הליך הטיפול, כפי שמצוין בכלל הדו"חות שהוגשו בעניינה. מרבית המשתתפים בהליכים הטיפוליים, כך נטען, נושרים ממנו ואינם מצליחים לסיימו, ולפיכך, יש ליתן את הדעת לכך שהצלחת הליך זה אצל הנאשמת הוא נדיר.
כב' השופט ס' ג'יוסי פסק כי פסיקה עקבית וארוכת-שנים של בית המשפט העליון, הכירה בחומרה היתרה שיש לייחס לעבירות של אלימות, בכלל, ועבירות של אלימות במשפחה, בפרט. בענייננו, הורשעה הנאשמת בעבירה האמורה, לאחר שעל-פי עובדות כתב-האישום המתוקן, בשעות הצהריים, לאחר שהמתלונן-בעלה, חזר הביתה מן העבודה, ובעת ששהו המתלונן והנאשמת יחדיו בבית, לקחה הנאשמת מספריים וחבלה באמצעותם במתלונן. היינו, הנאשמת הורשעה בביצוע מעשה אלימות במסגרת ובתוככי התא-המשפחתי, תוך שימוש מספריים. כאמור כבר לעיל, פסיקת בית המשפט העליון קבעה נחרצות, כי קיים צורך למגר את התופעה האמורה, ולנקוט מדיניות ענישה מחמירה אשר תהדהד מסר ברור וחד-משמעי, לפיו כל הנוהג בדרכי אלימות כלפי בן-משפחתו ייענש בחומרה.
עוד נקבע כי במעשיה פגעה הנאשמת בערכים החברתיים המוגנים ביותר, ובהם שמירה על החיים ועל שלמות הגוף והנפש. נסיבות המקרה חמורות ומידת הפגיעה בערך החברתי המוגן היא לא מבוטלת, שעה שהנאשמת נטלה מספריים ודקרה בהם את בעלה, תוך שהיא גורמת לו לחתך צווארי עמוק סאב-מנדיבולארי משמאל באזור ZONE 2 החודר את הפלטיזמה ושרירי הסרט ומגיע עד לסחוסי הלרינקס (בית הקול), לדקירה באזור המצח מימין, לדקירה באוזן שמאל ולשני חתכים תת עוריים באזור שורש כף יד שמאל. כתוצאה ממעשים אלו, הובהל המתלונן לבית החולים, ואושפז למשך שלושה ימים. החתך והדקירות נתפרו תחת סדציה עמוקה והרדמה מקומית, והחתכים ביד נסגרו בסיכות, כאשר רק בנס אותן פגיעות לא הובילו לתוצאות חמורות יותר.
זאת ועוד נפסק כי הגם, כי כטענת בא-כוחהּ של הנאשמת, לא קדם לביצוע העבירה מושא כתב-האישום המתוקן כל תכנון מוקדם של הנאשמת, יש לזכור, כי הייתה זו היא שיזמה מעשה זה. גם אם במבחן התוצאה לא נגרמה למתלונן נכות, כטענת הסניגור, הרי שאין לתוצאה מבורכת זו כל קשר למעשיה של הנאשמת. "בישראל של המאה העשרים ואחת", כלשונו של כב' השופט עמית, יש להוקיע ולעקור מן השורש כל סוג של אלימות במשפחה בין אם אלימות זו מבוצעת על-ידי בן הזוג נגד זוגתו, ובין אם היא מבוצעות על-ידי בת-הזוג נגד בן-זוגהּ. קיימת חשיבות מובהקת ליישום ממשי של עקרון ההרתעה בכל הנוגע לעבירות אלימות, בכלל, ועבירות של אלימות במשפחה, בפרט, ובצורך ההולך וגובר למגרן, שעה שתופעה זו צוברת תאוצה והופכת ל"מכת מדינה". גדיעת תופעה זו, באמצעות ענישה מחמירה, עשויה להיות הפסע הראשון במסע הארוך להחזרת התחושה, כי ביתו של אדם הוא מבצרו.
מן הפסיקה עולה, כי קיים מנעד רחב ביותר של פסיקה באשר לענישה בעבירה מושא כתב-האישום המתוקן. מחד-גיסא, קיימת פסיקה שבה הסתפקו בתי המשפט בהטלת עונשים בני חודשים ספורים, לרבות בדרך של עבודות שירות, ומאידך גיסא, קיימת פסיקה, שבה עמדו בתי המשפט על-כך שלא ניתן להימנע בעבירה מסוג זה מלהטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח למשך מספר שנים. בהתחשב במכלול הנסיבות לעיל הקשורות לביצוע העבירה, חומרת העבירה, והערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצועה ולאחר שנבחנה מדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות דומות, מתחם הענישה הראוי, בנסיבות המקרה דנן, הוא מאסר בפועל לתקופה שנעה בין 28-44 חודשי מאסר בפועל, זאת לצד עונשים נלווים.
מן הכלל אל הפרט נקבע כי הגם כי יש לסטות ממתחם הענישה שקבעתי אין בידי לקבל את המלצת שירות-המבחן בעניינה של הנאשמת, ככתבה וכלשונה, ואפרט. אין-ולא יכול להיות חולק על כברת הדרך המשמעותית שעשתה הנאשמת בתהליך השיקומי, לצד זאת בענייננו קיימים גם שיקולים נוספים מלבד אלו שעמדו לנגד עיניו של שירות-המבחן. התהליך השיקומי שעברה הנאשמת, חשוב ככל שיהא, אינו יכול למחוק כליל את המעשה שביצעה, שעה שבצהרי יום בהיר, לקחה היא מספריים וחבלה באמצעותם במתלונן, אשר הובהל בשל החבלות שנגרמו לו לבית החולים, ואושפז למשך שלושה ימים, ולפיכך לא ניתן להימנע מענישה בפועל, מאחורי סורג ובריח. אין לקבל את טענות בא-כוח הנאשמת, לפיהן, אם לא תתקבל המלצת שירות-המבחן, ירד כל התהליך הטיפולי שעברה הנאשמת לטמיון - נהפוך הוא. הנאשמת קיבלה כלים משמעותיים בהליך הטיפולי, אשר בטוחני, כי ישמשו אותה בהמשך חייה, וכי היא תשכיל ליישם כלים אלו בחייה היומיומיים. יתרה מכך, יודגש, כי הנאשמת תוכל להשתלב במסגרות הטיפוליות והשיקומיות, ששירות בתי הסוהר מקיימים, במשך תקופת מאסרהּ. בנוסף הובהר לנאשמת החל מתחילת ההליך, כי אין בתהליך השיקומי שהיא עוברת, כדי לטעת מסמרות בתוצאת ההליך או לטעת ציפיות אצל הנאשמת.
לסיכום, בשקלול הנסיבות והנתונים השונים, נקבע כי העונש הראוי בנסיבות הוא עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר בהם נשאה הנאשמת ומאסר על תנאי לתקופה של עשרה חודשים.
המאשימה יוצגה ע"י פרקליטות מחוז חיפה -פלילי; הנאשמת יוצגה ע"י עוה"ד ל. פרחובניק מטעם הסניגוריה הציבורית
