בית משפט השלום בקריות חייב את מועדון "נתב"ג" בחיפה ובעליו לפצות ערבי-ישראלי שלא הוכנס למקום בשל מוצאו בשתי הזדמנויות. לצד האמור, מתחה השופטת ביקורת על התובע, הנוהג להגיש תביעות רבות בעילה דומה נגד מועדונים, וקבעה כי עולה הרושם שמדובר בתובע שמטרתו לייצר עילת תביעה ולא אדם מן היישוב שנפגע בשל התנהלות לקויה והפליה כלפיו
התובע הוא ערבי מוסלמי ישראלי תושב פ"ת. במאי 2013 הגיע התובע למועדון "נתב"ג" בחיפה, לאחר שנרשם לטענתו מבעוד מועד אצל יחצ"נית המועדון. לדבריו, עם הגעתו למקום לקחו שתי סלקטוריות את תעודת הזהות שלו, התרחקו ממנו בעודו נותר בחוץ עם המאבטח ורק לאחר שביקש להשיב לו את תעודת הזהות בחזרה הודיעה לו הסלקטורית כי אינו רשום ברשימות ולכן לא יוכל להיכנס.
בנקודה זו פנה התובע, לגרסתו, ליחצ"נית, וזו טענה בפניו כי ככל הנראה שכחה לרשום אותו ברשימת הכניסה ולכן לא יוכל לכנס למועדון באותו לילה. כל אותה עת, לגרסת התובע, הבחין כי למועדון נכנסים בליינים אחרים מבלי שנתבקשו כלל להראות כי נרשמו ברשימת המוזמנים וכל אשר הציגו היה תעודת זהות בלבד.
בפברואר 2015 הגיע התובע למועדון פעם נוספת, אך גם אז הודיעו לו המאבטחים והסלקטוריות כי אינו יכול להיכנס מאחר שמדובר במסיבה למוזמנים בלבד. גם הפעם ראה התובע מבלים אחרים המגיעים למועדון ונכנסים אליו בהצגת תעודת זהות בלבד וללא כל בדיקה ברשימת מוזמנים. התובע נותר עומד נבוך סמוך לכניסה בתקווה שאולי בכל זאת ייאותו הסלקטוריות להכניסו למועדון, אך למרות שפנה אליהן מעת לעת אלה עמדו על סירובן לאפשר לו להיכנס.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בעקבות האמור, הגיש התובע תביעה כספית בסך 80 אלף שקלים לבית משפט השלום בקריות לפי החוק לאיסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. לטענתו, נגרמה לו עוגמת נפש ופגיעה קשה, כמו גם פגיעה בכבוד האדם שלו ובערך השוויון. התובע צירף גם הקלטות ותיעוד של שהייתו מחוץ למועדון, בין היתר הקלטות של שיחות שונות.
הנתבעים מאידך, טענו כי המועדון פועל על פי הוראות הדין ולא מתקיימת בו "סלקציה" בכלל, וכנגד מבלים ערבים -ישראלים בפרט. לדבריהם, המועדון דוגל בערכי שוויון ואינו מפלה אף אורח, והתובע העלה את טיעוניו בעלמא ולא הוכיח כי הוא הופלה בשל מוצאו. לגופו של עניין טענו כי המועדון רשאי להכניס לשעריו 550 אנשים בערב בלבד, ובהתאם הוא מקיים, כמקובל בסצנת מועדוני הלילה, רשימות כניסה מוקדמות על מנת להבטיח את כניסתם של המבלים אשר נרשמו. לגרסתם, בליינים המעוניינים לבלות במועדון נרשמים באמצעות יחצ"נים או באמצעות דף הפייסבוק של המועדון וכי רשימת המוזמנים אינה חסינה מפני טעויות ולפעמים יש תקלות גם במקרים בהם אנשים נרשמו מראש.
השופטת אלואז זערורה עבדאלחלים קבעה כי הנתבעים לא הציגו רשימות של מוזמנים בתאריכים הרלבנטיים ללא נימוק המניח את הדעת, לא הוצגו דוגמאות של רשימות בכלל ולא הציגו סרטונים מהמקום במועדים הרלבנטיים. בנוסף, הסלקטוריות שנכחו במקום לא הוזמנו למתן עדות והעדים אשר הגיעו לא תרמו להבהרת העובדות, מאחר שלא זכרו את התובע באופן אישי או את האירוע וזאת על אף כי לגרסת חלק מהם נכחו במקום במועד האירוע. כפועל יוצא, נקבע, הנתבעים לא סתרו את החזקה לפיה התובע הופלה בשל מוצאו.
יצר פרובוקציה יזומה
לצד האמור, ציינה השופטת כי התנהלות התובע בסרטונים ובהקלטות, וגרסתו כפי שהובאה במסגרת חקירתו, מעלות ספק באשר לתום לבו וכן מעלות ספק לעניין העובדה כי מדובר באדם תמים אשר נפגע עקב כך כי כניסתו למועדון סורבה בשל מוצאו. לדעת השופטת, התנהלותו בשני המקרים מעלה חשש כי הוא לא ביקש להיכנס למועדון אלא ביקש לבחון את נציגי המועדון על ידי יצירת פרובוקציות, בכדי למנוע את כניסתו.
כך למשל, בהקלטות התובע שהגיש לגבי האירועים עולה הרושם כי הוא ביקש להיכנס וכניסתו לא נמנעה, ואז התקרב לסלקטורית והחל לדבר בשפה הערבית ללא שהטלפון שלו צלצל. בעניין זה, התקשתה השופטת לקבל את גרסתו לפיה שלח הודעה קולית לחברתו בוואטסאפ, וקבעה כי מההקלטה ניתן ללמוד בבירור כי מועד העלאת דבריו בשפה הערבית נועד בדיוק כי לסמן לסלקטורית אודות מוצאו. עם זאת, העובדה כי כניסתו סורבה בשל כך שדיבר בשפה הערבית היא פסולה, למרות שכאמור, קשה להתעלם מן הרושם כי הוא יזם בכוונה את הנסיבות אשר הובילו לסירוב כניסתו.
עוד ציינה השופטת כי המסקנה האמורה מתחזקת למקרא הפסיקה בתיקים רבים דומים אותם הגיש התובע, מהם עולה התנהלות דומה שבה יצר פרובוקציה מכוונת כדי ליידע על מוצאו בדיוק בסמוך לנקודת הכניסה. "איני סבורה כי החוק נועד להגן על מקרים כמו המקרה המתואר לעיל", קבעה השופטת. "תכלית החוק הייתה למנוע קיומה של הפליה בשל מוצא, דת וכו'. החוק לא נועד להגן על מי שפועל באופן אקטיבי כדי ליצור את ההפליה. עולה הרושם כי בעניינינו בתובע אשר מטרתו לייצר עילת תביעה ולא אדם מן היישוב אשר נפגע בשל התנהלות לקויה ואפליה כלפיו".
השופטת הדגישה עוד כי אין כל ציפייה כי התובע יסתיר את זהותו, וככל שהיא גלויה או "מטעה" אין כל נימוק מדוע יש לסרב את כניסתו על בסיס גזע דת או מין. עם זאת, לשיטתה, התובע לא נהג כפי שכל אדם אחר סביר, ללא קשר למוצאו, היה נוהג כשבכוונתו להיכנס למקום ולקבל את שירותיו, ולו היה נוהג כמבקש לקבל שירות ללא כל פרובוקציה יתכן כי ההפליה לא הייתה מתרחשת. "ההפליה" כביכול, לדעתה, התרחשה רק בשל כך שהתובע היה מעונין בה ויצר את הנסיבות לכך ויזם את התגובות.
אשר לגובה הפיצוי, הבהירה השופטת כי אין בעובדה שמדובר ב"תובע סדרתי" בכדי להוות נימוק לדחות את התביעה על הסף. עם זאת, לדבריה, קיימת חשיבות לשאלה האם מדובר באדם הנחשף להפליה ללא עוול בכפו והוא סובל ונפגע בכנות מאותה התנהלות כלפיו ובין אם מדובר באדם היוזם באופן מכוון או מחפש ומאתר מצבים בהם תתקיים הפליה, או יוצר נסיבות מיוחדות שגורמות להתרחשותה. "בית המשפט לא ייתן יד להפוך את ה"אכיפה האזרחית" אותה מעודד החוק, למשלח יד של תובע כלשהו", כתבה השופטת. "כאשר דבר זה מתרחש, הפיצוי שייקבע יהיה על הרף הנמוך, שהוא הסביר והמידתי בנסיבות, תוך שפיצוי זה עדיין מקיים אחר התכלית בדבר הרתעת הנתבע".
נוכח כל האמור, העמידה השופטת את סכום הפיצוי על 3,000 שקלים. בסכום זה, קבעה, יישאו גם בעלי המועדון ביחד ולחוד, משלא הוכח כי נקטו אמצעים סבירים כדי למנוע את העוולה ולא הביאו ראיה לגבי הנחיות שניתנו לעובדי המועדון לגבי מניעת הישנות מקרים מעין אלה בעתיד. בנסיבות העניין, לא נעשה צו להוצאות.
