חדשות

בית המשפט העליון של ארצות הברית פסק אמש לטובת בעל מאפיה מקולורדו, שסירב ליצור עוגת חתונה עבור זוג גברים בשל התנגדותו הדתית לנישואי גאים. עו"ד ארתור שני, לשעבר מנהל המחלקה המשפטית של אגודת הלהט"ב: "לדעתי מדובר בפסיקה מוצדקת, יש להבחין בין גרעין קשה של שירותים ומוצרים בעלי אופי ציבורי מובהק לבין מוצרים ושירותים בעלי אופי פרטי"

אופה ממדינת קולורדו שסירב להכין עוגת חתונה עבור זוג גברים בשל אמונתו הנוצרית האדוקה – לא ביצע אפליה אסורה. כך קבע אתמול (ב') בית המשפט העליון של ארצות הברית. ברוב של 7 מול 2 שופטים קבע בית המשפט כי התנגדותו הדתית של האופה לנישואי גאים היא ביטוי מוגן על פי החוקה האמריקאית.

תחילתה של הפרשה בשנת 2012, אז פנו בני הזוג דיויד מולינס וצ'ארלי קרייג למאפיית "מאסטרפיס" בעיר לייקווד שבקולורדו, על מנת להזמין שם עוגה לחתונתם הקרבה. בשלב זה נתקלו בני הזוג בסירובו של בעל המקום, ג'ק פיליפס, שהציע להם לקנות עוגת יומולדת או מוצרים אחרים אך טען כי בשל אמונתו הנוצרית הוא אינו מוכן להכין עוגה לחתונה חד-מינית, דבר שבאותו מועד אף לא היה מותר במדינת קולורדו עצמה.

בני הזוג פנו בתלונה לוועדת זכויות האדם של קולורדו שפסקה כי פיליפס הפר את החוק המדינתי האוסר על הפליה במוצרים ושירותים, ובית המשפט לערעורים בקולורדו אישר את פסיקתה. אתמול, כאמור, הפך בית המשפט העליון האמריקאי את פסיקת הערכאות הקודמות ופסק לטובתו של פיליפס כי החוקים והחוקה יכולים, ובמקרים מסוימים אף חייבים, להגן על גאים וזוגות גאים במימוש זכויות האזרח שלהם, אולם התנגדות מטעמים דתיים ופילוסופיים לנישואי גאים היא השקפה מוגנת ובמובנים מסוימים גם צורה מוגנת של ביטוי.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

הפסיקה מעוררת כמובן שאלות עקרוניות מסקרנות ובכלל זאת האם אין כאן פתח מסוכן ל"מדרון חלקלק" שיאפשר לבעלי עסקים להדיר את בני הקהילה הלהט"בית. "מדובר בפסיקה צרה למדי שמתמקדת בנסיבות המקרה", אומר מתן גולדבלט, בעל הבלוג "de iuribus" שעוסק בפסיקה זרה. "בית המשפט החיל עקרונות רגילים של הגנה על חופש הדת: אסור לפעול מתוך עוינות לדת. מנגד, הוא ציין שמותר להגן על להט"בים מפני הפליה. נראה שמותר להגן על להט"בים מפני הפליה, גם הפליה מטעמי דת, כל עוד ההגנה אינה מערבת עוינות לדת".

ומה בישראל? חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים שנחקק בשנת 2000 אוסר על מי שעיסוקו בהספקת מוצר או "שירות ציבורי" או בהפעלת "מקום ציבורי", להפלות בהספקתם מחמת גזע, דת, גיל, נטייה מינית ועוד. לצד זאת קובע החוק כי אין רואים הפליה כאשר הדבר "מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי".

אחד המקרים הידועים שהגיעו לפתחו של בית המשפט בישראל היה עניינן של טל יעקובוביץ' ויעל בירן, בנות זוג שביקשו לערוך מסיבת חתונה בגן האירועים "יד השמונה", אלא שאז נאמר להן כי במקום לא ניתן לערוך אירוע "מסוג זה" על פי הנחיות מפורשות של הנהלת המקום. בית משפט השלום פסק להן פיצוי של 60 אלף שקל תוך שדחה את טענת האולם כי הסירוב לערוך חתונה חד מינית מתחייב מאופיו של המקום ולכן אינו מהווה הפליה. בשנת 2014 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של האולם וקבע כי מדובר בהפרה של החוק לאיסור הפליה במקומות ציבוריים וכי אין לקבל את הטענה שקיום אירוע כאמור תפגע באמונתם הדתית של בעלי המקום בשל העובדה שמדובר ברשות הרבים ולא ברשות היחיד, ונוכח היותו מקום ללא זיקה דתית כלשהי.

מקרה נוסף נגע לסירובו של העיתון "מקור ראשון" לפרסם מודעה של האגודה לשמירת זכויות הפרט על קו קשב ומידע הפונה לקהילה הגאה. לאחר שבית משפט השלום דחה את תביעת האגודה הפך בית המשפט המחוזי את ההחלטה וקבע כי לא רק שבין הצדדים נכרת הסכם מחייב, אלא שאי-פרסום המודעה היווה הפליה אסורה בהתחשב בהיותה צנועה ולא פרובוקטיבית וכן נוכח אופייה הציבורי והחשיבות בפרסומה דווקא בעיתון הפונה אל המגזר הדתי-לאומי.

בכל הנוגע להפליה בהספקת מוצרים, להבדיל ממתן שירות או כניסה למקום ציבורי, אין פסיקה הנוגעת לקהילה הגאה. גם החוק עצמו מגדיר מהו "שירות ציבורי" ו"מקום ציבורי" אך אינו מגדיר מה ייחשב ל"מוצר" ולכן עולה השאלה האם במידה שמקרה דומה היה מגיע לבית המשפט בישראל  - מה היה נפסק? האם עוגה היא "מוצר" והאם סירוב להכין עוגה מטעמים דתיים הוא הפליה אסורה? עו"ד ארתור שני, לשעבר מנהל המחלקה המשפטית של אגודת הלהט"ב ושותף במשרד א. זיסמן שני ושות' העוסק בדיני משפחה וירושה, טוען שבעניין זה יש לערוך הבחנה בין "מוצר מדף" הזמין לרכישה לעיני כל, לבין מוצר המוכן בהזמנה אישית. "לעניות דעתי פסיקת בית המשפט העליון האמריקאי מוצדקת", אומר עו"ד שני. "כמובן שיש לדחות כל סוג של אפליה, אך יש להבחין בין גרעין קשה של שירותים ומוצרים בעלי אופי מובהק, כגון חינוך, בריאות וביטחון אישי לבין שירותים ומוצרים בעלי אופי פרטי. ספציפית לגבי עוגה, היה הבדל אם הזוג היה מגיע ורוצה לקנות ממוצר מדף ואומרים לו שהוא לא יכול להיכנס כי הוא הומו/לסבית וכו', לבין משהו שהוא יותר אישי. כמות העבודה שיש על עוגת חתונה היא מאד גדולה ויש בה מימד רחב של אמון אישי. הדבר דומה לייצוג של עו"ד, אם מישהו ינסה להכריח אותי לייצג במשהו שאני לא מאמין בו, הייצוג יהיה לא טוב".

עוד מוסיף עו"ד שני "בשני המקרים של יד השמונה ומקור ראשון חויבו הנתבעים בדין, אך מדובר בשני מקרים של שירות ציבורי, שאמנם אינו מובהק - אך קרוב לכך. להבדיל, לא ניתן להכריח מישהו לעשות שימוש בקניין היצירתיות שלו כנגד אמונותיו האישיות, ואני אישית מתנגד לחקיקה שכזאת - כי היא גורמת רק לצביעות חברתית ועטיפת האפליה במילים יפות, כמו שאנו רואים אצל מעסיקים שאינם מעסיקים נשים ודוחים אותן לאחר שמתברר, בשיטות שונות ומשונות, שהן אימהות. בסופו של דבר, אין תחליף לחינוך לשוויון וכבוד האדם באשר הוא אדם. ולגבי העוגה אני אישית - וכך רוב חבריי - נעדיף לקבל עוגה ממי שנותן מכל הלב".