בית המשפט לעניינים מנהליים דחה עתירה שהגיש מתמחה נגד לשכת עורכי הדין, שהחליטה לעכב עד שנת 2023 את רישומו כמתמחה נוכח הרשעתו בעבירה של פטור משירות ביטחון במרמה. השופט: הנסיבות הקונקרטיות בהן בוצעה העבירה משליכות על מידת חומרתה ויש בהן כדי להוות אינדיקציה מסוימת בדבר מידת התאמתו של העותר לשמש כעורך דין
במרץ 2017 פנה העותר ללשכת עורכי הדין על מנת שזו תרשום אותו כמתמחה. במסגרת תצהיר שצירף לפנייתו, הצהיר העותר על העדר הרשעות קודמות. בהתאם לסמכותה לפי חוק המרשם הפלילי, ביקשה הלשכה לקבל מידע מהמשטרה בנוגע לעותר, אז נודע לה כי קיימת לחובתו הרשעה פלילית בבית הדין הצבאי המחוזי בגין עבירה של פטור משירות ביטחון במרמה, עבירה לפי חוק השיפוט הצבאי. בגין עבירה זו נידון העותר בשנת 2006 לעונש מאסר בפועל בן חמישה חודשים ולעונש מאסר על תנאי של שנה, למשך שלוש שנים. הרשעתו של העותר התיישנה והיא צפויה להימחק בחודש מרץ 2024.
בעקבות קבלת המידע האמור, זומן העותר לשימוע בפני הממונה על ההתמחות מטעם הלשכה, והתבקש להמציא את כתב האישום ואת פסק הדין בעניינו. עם זאת, העותר סרב למסור את המידע המבוקש שכן לשיטתו הלשכה אינה זכאית לקבל לעיונה את החומר הנוגע להרשעה. לאחר שהוועד המרכזי של הלשכה דן בעניינו, החליט לעכב את רישומו של העותר כמתמחה עד לשנת 2023, אז תימחק הרשעתו. בהחלטתו, ציין הוועד המרכזי כי העותר מסרב לשתף פעולה עם הלשכה בנוגע להמצאת המסמכים בעניין הרשעתו, וכי הגרסה שמסר בדבר נסיבות הרשעתו אינה מתיישבת עם העונש החמור שהושת עליו. בעקבות ההחלטה האמורה דרש העותר מהלשכה למסור לעיונו את הפרוטוקולים של ישיבות השימוע ולאחר שאלו נמסרו לו דרש לקבל את הקלטת ישיבת השימוע וכן את פרוטוקול הדיון הפנימי שנערך בעניינו. בתגובה הודיעה לו הלשכה כי תיעוד האודיו לא נשמר לאחר שההקלטה תומללה וכי לא מוטלת עליה חובה להמציא לעיונו את פרוטוקול הישיבה הפנימית בעניינו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
אשר על כן, הגיש העותר, באמצעות עורך דינו יצחק הלוי, עתירה מנהלית בה עתר להורות על רישומו כמתמחה החל מחודש מרץ 2017 וכן להורות ללשכה למסור לו את תיעוד האודיו (ההקלטה) של פרוטוקול ישיבת השימוע ואת פרוטוקול הדיון הפנימי שנערך בעניינו. העותר טען כי השימועים שנערכו לו היו בלתי חוקיים, משום שהרשעתו הפלילית התיישנה זה מכבר ולכן לא היה מקום לדרוש ממנו מידע בקשר אליה, או להביאה בחשבון לצורך רישומו כמתמחה. בעניין זה, הפנה העותר להוראת סעיף 19 לחוק המרשם לפיה מידע על הרשעה שהתיישנה לא יובא בחשבון בין שיקוליו של מי שהיה זכאי לקבלו אילולא ההתיישנות. העותר טען בנוסף כי ההחלטה בעניינו אינה מנומקת ואין בה התייחסות לכלל טענותיו. לשיטתו, הלשכה אינה מוסמכת לעכב את רישומו כמתמחה אלא לכל היותר לדחות את בקשתו כליל.
הלשכה טענה כי דין העתירה להידחות, משום שעל פי דין היא הייתה זכאית לקבל את המידע בעניין הרשעתו של העותר, הגם שזו התיישנה, ולהביאה בחשבון במניין שיקוליה האם לרשום אותו כמתמחה. לדבריה, עברו הפלילי של אדם עשוי להעיד על מידת התאמתו לעיסוק בתפקיד המבוסס על יושר ואמינות, כדוגמת העיסוק בעריכת דין, במיוחד כאשר אופי העבירה, חומרתה ונסיבות ביצועה מעידים על פגם מוסרי. הלשכה טענה בנוסף כי היא ביקשה מן העותר פעם אחר פעם, להמציא לה מידע בדבר נסיבות הרשעתו, שיאשש את גרסתו הסלקטיבית שאינה מתיישבת עם העונש החמור שהוטל עליו, אלא שהעותר סירב למסור את המידע. בנוגע לאי המצאת תיעוד האודיו של ישיבת השימוע טענה הלשכה כי תיעוד זה אינו מצוי בידה לאחר שקלטת הישיבה כבר תומללה. בעניין סירובה להמציא לעותר את פרוטוקול הדיון הפנימי טענה הלשכה כי אין כל חובה להמציאו משום שמדובר בדיון פנימי.
כב' השופט חגי ברנר דחה את העתירה וחייב את העותר בהוצאות הלשכה בסך 10,000 שקל. תחילה ציין השופט כי חוק המרשם הפלילי קובע שהמשטרה תמסור מידע מן המרשם הפלילי לרשויות ולבעלי תפקידים המפורטים בתוספת הראשונה לחוק, עמם נמנה החל משנת 2012 גם הממונה על ענייני ההתמחות בלשכה, לצורך קבלת החלטה בדבר רישום מתמחה ובדבר חברות בלשכה. סעיף 14 לחוק המרשם דן בהרשעות שהתיישנו, וקובע כי לא יימסר מידע אם עברו מיום ההרשעה פרקי זמן מסוימים, המהווים את תקופת ההתיישנות ביחס לאותן עבירות. עם זאת, במקרה זה סמכותה של הלשכה לקבל את המידע מן המרשם נסמכת על סעיף שהוראת ההתיישנות כלל אינה חלה לגביו, ואשר מתיר מסירת מידע לגופים המפורטים בתוספת הראשונה לחוק, ובהם הלשכה, גם בנוגע לעבירות שהתיישנו.
עוד נקבע כי הלשכה הייתה רשאית לקבל ממשטרת ישראל מידע אודות הרשעתו של העותר וכי יש לדון בשאלה האם סירובה לרשום את העותר כמתמחה כל זמן שלא ימציא לה את המידע המבוקש על ידו בנוגע לנסיבות הרשעתו, הוא מידתי וסביר. הוזכר, כי העותר הורשע בעבירה שעניינה בחייל שהשיג לעצמו פטור משירות בטחון בטענות שווא, בהעלמת פרטים חשובים או באמצעי הונאה אחרים. לדעת השופט, הנסיבות הקונקרטיות בהן בוצעה העבירה משליכות על מידת חומרתה ויש בהן כדי להוות אינדיקציה מסוימת בדבר מידת התאמתו של העותר לשמש כעורך דין.
בעניין זה ציין השופט כי העותר טען להגנתו שהרשעתו יסודה בטעות, שכן לאחר גיוסו נאמר לו בבסיס הקליטה והמיון שעליו לשוב לביתו ולהמתין לקבלת פטור משרות צבאי מחמת אי התאמה, עקב נכות שנגרמה לו בתאונת דרכים. ברם, משום מה הוא הוכרז כעריק, לדבריו ללא כל הצדקה, ולאחר מכן נעצר והוגש נגדו כתב אישום. לדעת השופט, טענות אלה של העותר נועדו לרכך את חומרת הרושם של ההרשעה וליטול ממנה את עוקצה ואת הקלון המשתמע ממנה ובמהלך השימוע הובהר לו כי אם אכן תיאור הדברים כפי שהובא על ידו הוא נכון ומדויק, סביר להניח כי הלשכה לא תסרב לרשום אותו כמתמחה. בנסיבות אלה, נקבע, ניתן היה לצפות מן העותר כי לא יערים מכשולים על הלשכה, וכי ימסור בחפץ לב את המידע המבוקש, על מנת להוכיח שאמת בפיו, אלא שבאופן תמוה ביותר העותר בחר לנהל מלחמת חורמה נגד הלשכה. משכך, נקבע, אין לתמוה על כך שהלשכה הטילה ספק בכנות גרסתו של העותר בדבר נסיבות הרשעתו וסירובה לרשום אותו כמתמחה עד אשר ימסור לה מידע אמת נראה על פניו סביר ומידתי.
בהקשר זה הזכיר השופט כי הלשכה היא הגוף המקצועי המופקד על שמירת רמתם המקצועית והאישית של עורכי הדין, והיא זו שקובעת את הרף הנורמטיבי המצופה ממי שמבקש להצטרף לשורותיה. על כן, בית המשפט לא יתערב בשיקול דעתה זה אלא אם נפל בו דופי חמור, כגון שרירות לב, חריגה מסמכות, חוסר סבירות, אפליה אסורה וכיוצא בזה פגמים היורשים לשורשו של עניין. במקרה דנן, לא התרשם השופט ברנר שנפל בהתנהלותה של הלשכה איזה מבין הפגמים הללו והוסיף כי אין בידיה כל דרך סבירה אחרת לקבל את המידע, אלא באמצעות הסירוב לרשום את העותר כמתמחה עד אשר ימסור את המידע. במובן זה, מדובר בהחלטה מידתית. עוד נקבע כי מפתח הכניסה לשורותיה של הלשכה מצוי בידיו של העותר עצמו - ברצותו ימסור את המסמכים המלאים, שאם אכן הם תומכים בגרסתו תיפתח בפניו דלת הכניסה.
כמו כן, נדחתה טענתו של העותר בכל הנוגע לאופן בו נימקה הלשכה את החלטתה שלא לרשום אותו כמתמחה. לאחר עיון בנוסח ההחלטה שנשלחה לעותר מצא השופט כי לא מדובר בהחלטה בלתי מנומקת, או שהנמקתה לוקה בחסר. בהחלטה פורט הרקע העובדתי הרלוונטי, נמסר תיאור תמציתי של הליך השימוע וצוינו נימוקי הוועד המרכזי של הלשכה המבהירים מדוע החליט הוועד כי העותר לא יירשם כמתמחה עד אשר ימציא את כתב האישום ופסק הדין שניתן בעניינו. אכן, מדובר במכתב תמציתי, אך מצויים בו כל הפרטים הנדרשים על מנת שהעותר יוכל להבין את טעמי ההחלטה, ועל מנת שיוכל לנסות ולהעמידה לביקורת שיפוטית.
לסיום, נדחו טענותיו של העותר גם בכל הנוגע לאי מסירת הקלטת ופרוטוקול הדיון הפנימי, ונקבע כי מדובר בדיון פנימי של חברי הוועד המרכזי של הלשכה ובתור שכזה לא מוטלת על הלשכה החובה להמציא לעותר את פרוטוקול הדיון.
