חדשות

הקרב על השבת בעיר אשדוד: בצל המחלוקת על חוק המרכולים, ועל רקע המחלוקות בין התושבים שאף הובילו להפגנות סוערות בנושא, מחק בשבוע שעבר בית המשפט המחוזי בעיר עתירה נגד העירייה שהגישו בעלי עסקים שטענו כי זו אינה אוכפת את חוק העזר האוסר על פתיחת עסקים בשבת: "מי שנחזה כמגיש העתירה לא עומד מאחוריה"

בית המשפט לעניינים מנהליים מחק בשבוע שעבר עתירה מנהלית נגד עיריית אשדוד, בה נטען כי זו אינה אוכפת את חוק העזר העירוני האוסר על פתיחת עסקים בשבת. החלטת המחיקה לא כללה דיון נורמטיבי בסוגיה אלא נשאה אופי טכני, נוכח שינויים שהתבקשו בעתירה שלדעת השופטת אין להם הצדקה, ובכלל זאת הפיכתה מעתירה פרטית שהוגשה ע"י בעלי עסקים, לעתירה בעלת אופי ציבורי המנוהלת ע"י התאחדות הסוחרים.

ההחלטה מגיעה בצל המחלוקת האחרונה על אופי השבת בעיר, שנוצרה בעקבות אישור חוק המרכולים וגורמת למתחים בין התושבים בעיר המחזיקים בהשקפות עולם שונות. אתמול ערך שר הביטחון אביגדור ליברמן סיור בעיר על מנת להזדהות עם התושבים ולתמוך בבעלי העסקים במתחם הקניות "ביג" שרובו פתוח בשבת, ואמר כי החוק החדש יצר בעיר אוירה של פילוג ומתח. במקביל, נערכה אמש הפגנת ענק ברחבת העירייה, בה מחו אלפי תושבים על סגירת בתי עסק בשבת והטלת קנסות על חנויות במתחם. בהפגנה, בה נכח בין היתר גם חבר הכנסת יאיר לפיד, הונפו שלטים בסגנון "כאן לא ימי הביניים", "אשדוד חופשית נגד כפייה דתית" ו"אני בעד כבוד הדדי ושוויון בין חילונים לחרדים".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

באפריל 2016 הגישו 13 בעלי עסקים פרטיים ברחבי העיר אשדוד עתירה מנהלית נגד העירייה, בה טענו כי הם נפגעים ממדיניותה הפסולה בכל הנוגע לאי אכיפת חוק העזר העירוני, האוסר על פתיחת עסקים בשבת ומועדי ישראל. לטענת העותרים, מדיניות העירייה פוגעת בעיקרון שלטון החוק ובזכויות יסוד שלהם, ובכללם הזכות למנוחה שבועית, הזכות לשוויון, זכות הקניין, חופש העיסוק ותחרות הוגנת. המשיבים בעתירה היו עיריית אשדוד, ראש העיר והחברות המפעילות את מתחמי הקניות "ביג" ו"סטאר סנטר" בעיר, הכוללים מאות חנויות שרובן פתוחות בשבת. הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה הוא מתן צו המורה לעירייה להסביר מדוע אינה אוכפת את חוק העזר בכל האמצעים העומדים לרשותה, ובכלל זה הוצאת צווי סגירה מנהליים לכ-230 עסקים שפועלים בשבת בעיר.

בהמשך, ובהוראת בית המשפט, הוגשה עתירה מתוקנת ממנה הושמטו 5 עותרים ונוספו שני עותרים נוספים, האחד בעל עסק פרטי והשני היא התאחדות הסוחרים. לפי הנטען בעתירה, התאחדות הסוחרים היא ארגון גג כלל ארצי של סוחרים ועצמאים, שבין מטרותיה התאגדות חברתית וכלכלית לקבוצת איכות משפיעה ומכריעה, המחוללת שינוי חיובי באופן התייחסות החברה לציבור זה. השינוי בזהות העותרים נעשה ללא אישורו של בית המשפט, תוך חריגה מההוראות שניתנו לגבי תיקון העתירה.

בהמשך עברה העתירה גלגולים נוספים עד שלבסוף הוגשה מטעם העותרים בקשה למחיקת כל העותרים מלבד עותר פרטי אחד והתאחדות הסוחרים. על פי הנטען בבקשה, בעקבות הגשת העתירה, ובפרט בעקבות החלטת בית המשפט על צירוף עשרות משיבים חדשים להליך, סובלים העותרים מחרם צרכנים ומאיומים בלתי פוסקים מגורמים עלומי שם על עסקיהם. נוכח האמור, ביקשו העותרים לסגת מהעתירה וטענו כי יסתפקו בכך שהעותרת הציבורית תשמיע את קולם. בבקשה גם נכתב כי ההתנכלות ממנה סובלים העותרים היא הסיבה לאי התייצבותם לדיונים שהתקיימו בעתירה וכי זכות העמידה של התאחדות הסוחרים היא בלתי מעורערת נוכח ההלכה הפסוקה, אשר עמדה על חשיבות הרחבת דיני המעמד באופן שאין להעמידם על הצורך באינטרס אישי על מנת לקבל את יומו של העותר הציבורי בבית המשפט. כן עמדו העותרים בבקשה על חשיבות זכות העמידה של עותרת ציבורית בהליך שתכליתו להביא לשמירה על שלטון החוק. המשיבים, מנגד, התנגדו לבקשות וטענו כי דין העתירה להידחות או להימחק על הסף, בטענות שונות.

השופטת גאולה לוין מחקה את העתירה וקבעה כי אין מקום לאפשר את תיקונה. לדבריה, כבר מראשיתה העתירה לא הוגשה באופן ראוי ולקתה בפגמים, ובראשם פגמים וחסרים הנוגעים לעותרים. כך, העתירה המקורית הוגשה ללא תצהירים וללא יפוי כוח של העותרים וגם לאחר שבית המשפט הורה על תיקון הפגמים והוגשו שני כתבי עתירה מתוקנים, התיקונים עליהם הורתה השופטת לא בוצעו במלואם. יתרה מכך, נערכו שינויים בזהות העותרים ללא הגשת בקשה מתאימה, ללא החלטה המתירה תיקון זה וללא הסבר לזניחת העתירה מצד חמישה עותרים ולכך שהתאחדות הסוחרים בחרה להצטרף להליך לאחר שלא נכללה בו מלכתחילה.

עוד הוסיפה השופטת כי כעת מתברר שלא מדובר בפגמים טכניים בלבד, אלא מתחוור כי העתירה, שבמקור הוגשה כעתירה של עותרים פרטיים, בעלי עניין אישי כבעלי עסקים באשדוד, היא למעשה עתירה ציבורית שמובלת על ידי "עותרת ציבורית", שכאמור הצטרפה לעתירה ללא אישור. בעניין זה, הבהירה השופטת כי עקרונית אין כל פסול בעתירות ציבוריות אלא הקושי במקרה זה נעוץ בהתנהלות מצד העותרים ובאופן בו הציגו את עניינם בעתירה. לדברי השופטת, יש לזכור כי הוגשו שלושה כתבי עתירה, שבכולם הוצג מצג לפיו העתירה מוגשת מטעם עותרים פרטיים ונועדה להגן על זכויותיהם והאינטרסים האישיים שלהם בשמירת שלטון החוק.

מלבד האמור ציינה השופטת כי מתוך בחינה כוללת מתקבל הרושם שהעותרים שצוינו בעתירה מלכתחילה לא גילו בה עניין ממשי וספק אם היה להם אי פעם רצון ליטול חלק בהליך. לדבריה, איש מהם לא התייצב לאף אחד מהדיונים בעתירה וחרף ההוראה כי יוגשו תצהירים המסבירים התנהלות זו, ניתנו הסברים קלושים רק מפי שלושה מהם שגם הם לא הניחו את הדעת והותירו רושם כי לעותרים אלה לא היה מלכתחילה עניין ממשי בעתירה.

עוד התייחסה השופטת לטענות לפיהן העותרים שביקשו להימחק מהעתירה סבלו מאיומים, חרם והתנכלות וקבעה כי אלו הובאו ללא שום פירוט וביסוס ולוו בתצהירים לקוניים שאינם מפרטים מאילו מעשי התנכלות נפגעו העותרים בגינם הם מבקשים לזנוח את העתירה. לדעת השופטת לוין, הרושם המתקבל ממכלול הדברים הוא שהמצב שהוצג בשלושת כתבי העתירה בדבר העותרים לא היה מדויק, ומי שנחזה כמגיש העתירה לא עומד מאחוריה. לדבריה, כחלק מהחובה לפעול בניקיון כפיים, מי שמגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים מחויב להציג לפני בית המשפט תמונה אמיתית ומדויקת בשאלה האם מגיש העתירה פונה בשם אינטרס אישי או בשם אינטרס ציבורי וחרדה גרידא לשלטון החוק.

בנושא זה הבהירה השופטת כי השאלה אינה האם יש מקום לפתוח את שערי בית המשפט בפני התאחדות הסוחרים כ"עותרת ציבורית", אלא האם יש מקום לאפשר את תיקון העתירה תוך הפיכתה מעתירה פרטית לעתירה ציבורית, לאחר שבמשך שנה וחצי הוצג מצג מטעם העותרים כי עסקינן בעתירה פרטית והיא נוסחה ונומקה כעתירה פרטית. לשיטתה, ככל שהתאחדות הסוחרים רוצה לנהל עתירה ציבורית עליה להתכבד ולהגיש עתירה חדשה וערוכה כדין, ואין הצדקה לתיקון העתירה הנוכחית, "טלאי על טלאי", לאחר שכבר עברה כמה גלגולים.

בנוסף לאמור, סברה השופטת כי דומה שבשל חלוף הזמן ראוי לפרוש תשתית עדכנית בדבר האכיפה של חוקי העזר, נוכח השינויים הנורמטיביים שחלו במהלך התקופה מאז הגשת העתירה ועד היום – הן מבחינת החקיקה ומהן מבחינת ההלכה הפסוקה. לבסוף ציינה השופטת כי מחיקת העתירה מבלי לחסום את האפשרות להגיש עתירה חדשה, אין בה כדי לפגוע במי מהעותרים המעוניין בהליך.

לאור האמור, מחקה השופטת את העתירה וחייבה את העותרים בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין למשיבים בסך כולל של 23 אלף שקל.

עת"מ 37164-04-16