חדשות

בית משפט השלום בנצרת דחה את תביעתו של לקוח נגד עו"ד שטיפל עבורו בהגשת בקשת חנינה לנשיא המדינה, בטענה כי עורך הדין הציג בפניו מצג שווא לפיו ביכולתו להשיג את החנינה האמורה והטעה אותו בחוסר תום לב. נקבע, כי עוה"ד עמד בהתחייבותו לפי ההסכם ולא הוכח כי הלקוח שילם כספים מעבר למה שהוסכם בהסכם שכר הטרחה בין השניים

התובע נדון לעונש מאסר בפועל בן 14 חודשים לאחר שהורשע על פי הודאתו בעבירות תעבורה ועבירות נוספות. ערעור שהגיש התובע באמצעות עורך דינו דאז נדחה ונקבע לו תאריך התייצבות לריצוי עונשו. בשלב זה פנה התובע לנתבע, עו"ד במקצועו, שלטענת התובע הציג בפניו מצג לפיו ביכולתו לבטל את גזר הדין באמצעות חנינה מנשיא המדינה. לגרסת התובע, עוה"ד טען בפניו כי יש לו קשרים מיוחדים בלשכת נשיא המדינה וכי בקשות רבות דומות התקבלו. בעקבות ההבטחות הללו ונוכח המצג שהוצג, שילם התובע לעורך הדין 40 אלף שקל עבור הגשת הבקשה לחנינה.

לטענת התובע, לאחר שהחל בריצוי המאסר שוחח עם עורך הדין מספר פעמים בטלפון בנוגע להבטחתו לקבלת חנינה, וזה השיב לו כי הוא ממתין למענה אשר לבטח יהיה חיובי וכי תשובה חיובית לפניה שלו תתקבל לכל היותר לאחר 90 ימים. עם זאת, בסופו של יום לא התקבלה תשובה חיובית ולא נמסרה לתובע תשובה כלשהי. בעקבות האמור, פנה התובע לעורך הדין בבקשה להחזרת התשלום ששילם לו וביקש לקבל חשבוניות המס שהוצאו בגינו. בתשובה למכתב השיב עוה"ד כי ניתנו על ידו שירותים משפטיים נוספים למכתב החנינה שטרם שולמה תמורתם, מבלי לפרט מה הם אותם שירותים ומה עלותם וכן טען כי עובר להגשת הבקשה לחנינה הוא הסביר לתובע כי הסיכוי לקבלת החנינה אפסי. לפיכך, הגיש התובע תביעה נגד עורך הדין להשבת הסכומים ששילם, בטענה כי הציג בפניו מצג שווא, התנהג בחוסר תום לב והטעה אותו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בכתב ההגנה טען עורך הדין כי הוא מעולם לא הציג מצג לפיו ביכולתו לבטל את גזר הדין באמצעות חנינה וממילא לא ניתן לבטל גזר דין באמצעות חנינה אלא רק לחון נאשם שנגזר דינו. כן טען כי הסביר לתובע כי רק במקרים נדירים מאוד חונן נשיא המדינה בנסיבות אלה ובמקרים נדירים פחות מקל באופן זה או אחר על העונש, בנסיבות מיוחדות. לטענת עורך הדין, התובע דבק בכך שכל עוד קיים הליך שניתן לפעול לפיו הוא מבקש לעשות כן, הגם שעוה"ד הסביר לו מלכתחילה את סיכוייה הקלושים של הבקשה.    עוד הוסיף כי שכר הטרחה עליו הוסכם היה בסך של 10,000 שקלים בתוספת מע"מ וזה הסכום ששולם בלבד.

הרשמת הבכירה שרונה צור גינור דחתה את התביעה וקבעה כי אין בסיס לחייב את עורך הדין בהשבת כספים. בפתח הדברים הזכירה הרשמת צור את הכלל הידוע "המוציא מחברו – עליו הראיה" וציינה כי הוא תקף בפרט כאשר מועלות טענות בע"פ כנגד מסמך בכתב. במקרה זה, התובע מבקש לטעון כי שילם לעוה"ד 40,000 שקל בעוד הסכם שכר הטרחה מפרט סך של 10,000 שקלים בלבד.   

עוד הוסיפה הרשמת כי טענת התובע ששילם סכום זה בשל הבטחת עוה"ד לספק חנינה היא בלתי סבירה, שכן ברור שאין ביכולתו של עוה"ד לאשר חנינות וככל שהיו הבטחות כפי שמתאר התובע, הרי במבחן האדם הסביר לא היה מקום לשעות להן ולשלם סכומי עתק עבורן. מלבד האמור, צוין כי התובע היה מלווה לאורך כל הדרך ע"י עו"ד מטעמו שהיה נוכח בפגישות, וגם מטעם זה אין לשעות לטענותיו.   

עוד ציינה הרשמת כי הואיל ובמעמד החתימה על הסכם שכר הטרחה חתם התובע אף על ייפוי כוח, הרי לו היה משלם סכום נוסף, בוודאי 30,000 שקל, היה מקום כי יקבל אסמכתא לכך, לרבות קבלה, חשבונית, הסכם או אפילו פתקית. עם זאת, לתובע אין הוכחה כלשהי בדבר התשלום הנטען וזאת יש לזקוף לחובתו. בנוסף, אותו עו"ד שנכח עם התובע בפגישות סרב להשמעת הקלטת שיחה בינו לבין הנתבע, שלטענת הנתבע מוכיחה כי אין בסיס לטענות התובע. גם עניין זה, נקבע, פועל לחובתו.

זאת ועוד, התובע אישר בחתימתו כי הנתבע מעולם לא התחייב להשיב לו כל סכום היה ולא תתקבל בקשת החנינה ולכן עדות זו שומטת ממילא את הקרקע תחת תביעה זו.  בעניין זה הוסיפה הרשמת כי עדותו של התובע התבררה כבלתי מדויקת, בלשון המעטה, כאשר עמד על כך שעורך הדין כלל לא הגיש בקשה לחנינה בעוד שבחקירתו הנגדית אישר כי הבקשה הוגשה. מנגד, גרסתו של עוה"ד נתמכה בעדותו ובעדות בנו שהייתה מהימנה, רציפה וקוהרנטית. בנוסף, התובע לא הוכיח כי הינו זכאי להחזר כספי כלשהו מעורך הדין עבור שירותים שביצע עוה"ד, לרבות הגשת הבקשה לחנינה והטיפול בה, ניסוח מכתבי המלצה, פניה לקיצור תקופת מאסר וכיוב'.

נוכח האמור, קבעה הרשמת כי עוה"ד עמד בהתחייבותו לפי ההסכם ולא נמצא כל בסיס להורות על השבת כספים. הובהר, כי כאשר עסקה באה לידי ביטוי בכתב, הרי ההנחה היא כי הכתב כולל את הפרטים המוסכמים בין הצדדים והמגמה הינה שלא להתיר עדויות בעל פה כנגד מסמך בכתב. משכך, התוצאה היא כי התביעה נדחתה והתובע ישא בהוצאות עוה"ד בהליך בסך 3,000 שקל.

תא"מ 15021-04-16