מהנדס אלקטרוניקה ומומחה ל-GPS שמונה על ידי בית המשפט כבר צבר מעל 100 שעות עבודה בלימוד החומר שהועבר עליו, חקירת השוק הרלוונטי וכו', מבלי ששכרו אושר על ידי בית המשפט ומבלי שקיבל אישור להתחיל בעבודה. הצדדים, שכבר הגיעו להסכמה ביניהם, סירבו לשלם את שכרו והציעו לו תשלום על 5 שעות בלבד
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל בחלקה בקשה לקביעת שכר טרחת מומחה מטעם בית המשפט, שמינויו התייתר לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה, אך פסק לו חלק קטן מהיקף השעות שנתבע, בנימוק שאין לקבל מצב שבו מומחה מתחיל בהכנת חוות הדעת בטרם אישר בית המשפט את שכרו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המבקש, מהנדס אלקטרוניקה ותקשורת ומומחה בתחום ה-GPS, מונה כמומחה מטעם בית המשפט כדי שימסור חוות דעת בשאלות המדעיות והטכנולוגיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. המומחה התבקש להגיש בתוך 30 יום הערכה של שכר טרחתו והוצאותיו, ובינתיים העבירו לו הצדדים את החומר הרלוונטי, וכן רשימה ארוכה של שאלות הדרושות לדעתם לצורך עריכת חוות הדעת. לאחר העברת החומר ופגישה עם הצדדים, העביר להם המומחה הצעת מחיר ראשונה, וכעבור שלושה שבועות שלח הצעת שכר טרחה מעודכנת הכוללת הנחה.
לאחר שלא קיבל כל תגובה על הצעתו השנייה, פנה המומחה לצדדים ונענה בהודעת דוא"ל כי הצדדים מנהלים ביניהם משא ומתן במטרה לפתור את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט, וכי הם צפויים להגיש הודעה משותפת לבית המשפט בנושא, ויעדכנו אותו על תוצאות המשא ומתן והמשך תהליכי העבודה מולו. המבקש הצר על כך שהדבר לא הודע לו שכן הוא כבר התחיל בעבודה, ונענה כי זו התפתחות של הימים האחרונים.
כעבור כשלושה חודשים הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הם הגיעו להסכם פשרה, שלפיו שתי התביעות ההדדיות יידחו מבלי שמי מהצדדים יודה בטענות הצד שכנגד. בית המשפט קבע בהתאם כי התביעות יידחו ללא צו להוצאות.
בעקבות כך, פנה המומחה לצדדים ודרש לקבל תשלום על 107 שעות עבודה, הכוללות מעבר מדוקדק על החומר שכלל מאות רבות של עמודים, עבודה לפני ואחרי פגישתו עם הצדדים בתל אביב, התייחסות לחוות הדעת של שני המומחים משני הצדדים, חקירת הנושא הטכנולוגי המדובר, השוק והמתחרים, לצורך הבנה אמיתית של הסוגיה שבנדון, בניית תבניות השוואה ועוד. הצדדים סירבו בטענה כי המומחה עדיין לא נדרש לבצע עבודה כלשהי ולא קיבל "אור ירוק" להתקדם בהכנת חוות הדעת, שכן הצעת שכר הטרחה שהגיש עדיין לא אושרה על ידי הצדדים או בית המשפט. עוד טענו הצדדים כי מספר השעות הנטען נראה לא סביר על פניו, והציעו מתוך רצון טוב לשלם על חמש שעות עבודה. לטענתם, "בשום שלב לא ציינת בפנינו שכבר דהרת קדימה ובאמתחתך כבר עשרות אם לא למעלה ממאה שעות שכבר בוצעו על ידך".
לאחר שכל ניסיונותיו של המומחה לקבל את שכרו לא צלחו, הוא עתר לבית המשפט לחייב את הצדדים לשלם את שכר טרחתו לפי 260 דולר לשעת עבודה, ובסך הכל 27,820 דולר בתוספת מע"מ.
השופטת יעל בלכר קיבלה את הבקשה בחלקה ופסקה למומחה שכר טרחה של 35 אלף שקל. השופטת ציינה כי גרסתו של המומחה כי החל גם בביצוע פעולות שנדרשו לצורך הכנת חוות הדעת עצמה, מתוך תחושת אחריות וכדי לא לעכב את חוות הדעת, נובעת גם מהגיונם של דברים. זאת, שכן לא סביר שעבודת הכנה לצורך הכנת הצעת שכר טרחה תגזול כ-30% מהשעות שנדרשו לפי ההערכה לביצוע חוות הדעת במלואה ומתן עדות בבית המשפט.
"אין לי אלא לקבוע, כי המומחה השקיע שעות עבודה מעבר לדרוש לצורך הכנת הצעת שכה"ט, והחל בעבודות שנדרשו לצורך עריכת חוות הדעת בטרם אושרה הצעת שכה"ט ומבלי ששכרו נקבע על ידי בית המשפט", כתבה השופטת בלכר בפסק הדין. "זאת, ביודעו כי לפי המתווה שקבע בית המשפט בהחלטה, לאחר שהמומחה יקבל את החומר הכתוב מהצדדים, עליו לערוך הצעת שכר טרחה שתוגש לבית המשפט לצורך אישורה וכי שכרו ייקבע על ידי בית המשפט. המומחה גם ידע או שצריך היה לדעת, מתוך המו"מ שנוהל עמו בעניין שכר הטרחה כעולה מתכתובות הדוא"ל, כי מבחינת המשיבות ובסכומי שכה"ט הנדונים, אין מדובר בעניין של מה בכך. גם מטעמים של מדיניות משפטית ראויה, אין לקבל מצב שבו מומחה מטעם בית המשפט מתחיל בעבודת עריכת חוות הדעת, בטרם אישר בית המשפט את שכרו בנסיבות המתווה שנקבע במפורש בהחלטה".
השופטת דחתה את טענת המשיבות כי עניין זה היה צריך להתברר כתביעה כספית נפרדת ולא בבקשה במסגרת תיק שכבר הסתיים בפסק דין, וקבעה כי משלא הוסדר שכרו של המומחה טרם מתן פסק הדין, בסמכותו של בית המשפט לעשות כן גם לאחר שניתן פסק דין. הדבר אף רצוי שייעשה מטעמי מדיניות משפטית, שכן אין מקום לעודד את התופעה השלילית לפיה הליכים משפטיים מולידים הליכים משפטיים נוספים.
השופטת מתחה ביקורת על התנהלות הצדדים, שלא הקפידו להסדיר את שכרו של המומחה בטרם ניתן פסק הדין. "יש להצר על כך שהמומחה נדרש לשכור עורך דין ולהגיש בקשה, על מנת לעמוד על שכרו", ציינה השופטת. "נדמה, כי במכלול נסיבות העניין ושעה שגם למשיבות יש חלק לא מבוטל במצב שנוצר, שבו הסתיימו התביעות ביניהן במתן פסד דין מבלי שהוסדר שכרו של המומחה – ראוי היה שהמשיבות יגיעו להסכמות עם המומחה תוך שיציעו לו שכר הוגן. אף שכפי שקבעתי, בנסיבות העניין ומשפעל לצורך עריכת חוות הדעת לגופה טרם שאושר שכרו על ידי בית המשפט, אין המומחה זכאי לתשלום בגין 107 שעות עבודה – קשה לראות בהצעתן של המשיבות לתשלום שכר טרחה בגין 5 שעות עבודה משום הצעה הוגנת. נדמה כי זו הצעה שקשה גם לנהל על בסיסה משא ומתן ממשי לפתרון סביר של המחלוקת שלא על דרך הכרעה שיפוטית".
