אדם שסייע ליהודים מאתיופיה לעלות לישראל נורה למוות באמצע שנות השמונים, אולם עד כה סירבה הרשות לאסירי ציון לבקשת בנו להכיר בו כ"הרוג מלכות". בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את הערעור שהגיש הבן וקבע כי מתקיים הקשר הסיבתי בין הפעילות הציונית לבין מות אביו בידי השלטונות
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל ערעור על החלטת הרשות לאסירי ציון והכיר באדם שנורה למוות בגבול אתיופיה-סודן באמצע שנות השמונים בזמן שעזר ליהודים לעלות לישראל, כ"הרוג מלכות". נקבע, כי יש לפרש את הוראות החוק לאור תכליתו והרקע הסוציאלי לחקיקתו וכי התשתית הראייתית שהונחה במקרה זה מספיקה בכדי להביא להכרה במנוח כ"הרוג מלכות", שעה שהומת בידי שלטונות אתיופיה בעת שביצע פעילות ציונית.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
אביו של המערער, בריהון גרבריס ז"ל, נהרג בשנת 1986 סמוך לגבול אתיופיה – סודן. במהלך חייו עסק המנוח בפעילות ציונית וסייע ליהודים המתגוררים באתיופיה לחצות את הגבול לסודן ולעלות לישראל. ביום האירוע סייע המנוח לקבוצת עולים שמנתה כמה עשרות אנשים, אותם הוביל כשהוא צועד עם ארבעה אחרים, בהם חתנו. בעת היותם במרחק של כ- 10 ק"מ מגבול סודן ובמרחק של כ- 80 ק"מ מנקודת יציאתם לדרך, נורו המנוח ומלוויו, והמנוח וחתנו נהרגו.
ועדת ערר לפי חוק תגמולים לאסירי ציון ובני משפחותיהם דחתה את בקשת המערער להכיר באביו כ"הרוג מלכות", המוגדר בסעיף 1(א) לחוק כ"מי שלאחר קום המדינה הוצא להורג או הומת בארץ אויב, בידי שלטונות מדינה זרה בגלל פעילותו הציונית". יצוין, כי עניינו של המנוח נדון לפני ועדת הרשות ולפני ועדת הערר מספר פעמים, וכן נדון בערעור מנהלי קודם לפני בית המשפט שקבע כי הדיון יוחזר לוועדת הרשות לצורך קביעתם של ממצאים עובדתיים חסרים. לאחר שהעניין הובא שוב לוועדת הערר, זו הגיעה לכלל מסקנה על יסוד התשתית העובדתית כפי שהונחה כי המנוח אינו עונה על אחד מרכיבי ההגדרה – וכי לא הונח יסוד מספיק לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין מותו לבין פעילותו הציונית. על כך הגיש המערער את הערעור המנהלי שבנידון לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, בו יוצג ע"י עו"ד איתן אשורי.
נקודת המוצא לדיון היא כי המנוח אכן הומת בארץ אויב בידי שלטונות של מדינה זרה, וכן פעל פעילות ציונית. המחלוקת ממוקדת בשאלת הקשר הסיבתי בין הפעילות הציונית לבין המוות. השופט ארנון דראל קיבל את הערעור וקבע כי יש להכיר במנוח כ"הרוג מלכות" לפי החוק. נקבע, כי מטרתו המוצהרת של החוק היא להיטיב עם קבוצת אנשים מוגדרת שנפגעה בארצות ניכר בשל זהותה היהודית, הציונית או הישראלית, כביטוי של הערכה לפועלם ותרומתם של אסירי ציון בהגשמת החזון הציוני והקמת מדינת ישראל ומתוך רצון להוקיר את קרבנם של יהודים במאמציהם לעלות לארץ ישראל. על רקע תכלית זו של החוק יש לפרש את רכיביה השונים של ההגדרה, באופן שיאפשר את מתן ההכרה גם במקרים של עמימות עובדתית באשר לקשר הסיבתי.
עוד סבר השופט כי העמדה הפרשנית שלפיה יש לפרש את הוראות החוק לאור תכליתו והרקע הסוציאלי לחקיקתו מתחייבת במיוחד בעת שנדונה הכרה ב"הרוג מלכות". צוין, כי דיון כזה כרוך לא אחת בהוכחת נסיבות ואירועים בחלוף זמן רב מאז אירעו, ושהתרחשותם במדינה זרה ועוינת מקשה על הצגת ראיות להוכחתם לפי דיני הראיות המקובלים ושמטבע הדברים הצדדים המעורבים אינם בין החיים. בנוסף יש לתת ביטוי להקשר ההיסטורי והתרבותי של האירועים, ולהתאימם לרקע והנסיבות במדינה הרלוונטית בכדי למנוע מצב שבו ייפגעו מי שפעלו פעילות ציוניות והומתו במהלך פעילותם בשל הקושי באיתור מידע בארץ מוצאם.
על יסוד האמור, הגיע השופט דראל למסקנה כי התשתית הראייתית שהונחה במקרה זה מספיקה בכדי להביא להכרה במנוח כ"הרוג מלכות", שעה שהומת בידי שלטונות אתיופיה, בעת שביצע פעילות ציונית. זאת, מאחר שקמה חזקה שהרשות לא הצליחה לסתור אותה, כי המתתו של המנוח בזמן ובמקום שבו ביצע את הפעילות הציונית מקימה את הקשר הסיבתי בין הפעילות הציונית לבין מותו בידי השלטונות. הערעור התקבל והמנוח יוכר כ"הרוג מלכות". בנוסף, תשלם הרשות למערער שכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 שקל.
