בג"ץ קיבל את בקשתו של העיתונאי רביב דרוקר וחדשות 10 וחייב את ראש הממשלה לחשוף את מועדי שיחותיו עם שלדון אדלסון ועם עורך ישראל היום עמוס רגב. מנכ"לית התנועה לחופש המידע: "לא ניתן עוד להתחבא בחדרי חדרים בטענות של פרטיות כדי לחמוק מביקורת ציבורית"
מנכ"לית התנועה לחופש המידע, עו"ד נירית בלייר, הגיבה אתמול על פסיקת בג"ץ אשר חייבה את ראש הממשלה בנימין נתניהו לחשוף את מועדי שיחות הטלפון שקיים עם שלדון אדלסון, בעל השליטה בעיתון "ישראל היום" ועם העורך הראשי עמוס רגב. לדברי עו"ד בלייר, "החלטת בית המשפט מבהירה כי לא ניתן עוד להתחבא בחדרי חדרים בטענות של פרטיות כדי לחמוק מביקורת ציבורית. פרטיות בסופו של יום, נועדה להגן עלינו האזרחים, ולא על השלטון ובעלי ההון והעיתון".
עו"ד בלייר הבהירה כי "פסק הדין שניתן היום והמורה על חשיפת מועדי השיחות בין ראש הממשלה לבין רגב ואדלסון מבסס את זכות הציבור לבקר באופן יעיל את פעולות השלטון באמצעות המידע המצוי בידי השלטון, אך שייך לאזרחי המדינה וחייב להימסר לידינו. האינטרס הציבורי גובר על פרטיות בכל הנוגע לאופן בו מנוהלת המדינה תוך שימוש בכספי ציבור והשפעה על התודעה הציבורית באמצעות קשרי חברות ועסקים. קשרים שעד עתה נעשה כל מאמץ להשאירם באפילה מוחלטת".
בבקשה שהגישו דרוקר וחדשות 10 לממונה על חופש המידע במשרד ראש הממשלה התבקש התיעוד ביומן לשכת נתניהו של שיחות הטלפון שניהל עם אדלסון ועם רגב בשלוש השנים שקדמו לבקשה. זאת, במטרה לאפשר לציבוא לבחון את שאלת קיומה של זיקה בין ראש הממשלה לעיתון. בלשכת ראש הממשלה סירבו לבקשה בטענה כי אדלסון ורגב הם חברים משכבר הימים ושיחותיהם עם בנימין נתניהו היו שיחות פרטיות שאינן נוגעות לתפקידיו של ראש הממשלה. היות שהמידע חושף את יחסיו של ראש הממשלה עם חבריו האישיים, הדבר נופל בגדר "ענייניו הפרטיים של אדם" שאינם חוסים תחת חוק חופש המידע.
לאחר שעתירתם לבית המשפט המחוזי נדחתה ערערו דרוקר וחדשות 10 לבית המשפט העליון, אשר קיבל את הערעור והבהיר כי אמנם, בהיעדר ראיות סותרות, ייתכן שאכן מדובר בשיחות פרטיות בין חברים אישיים, אולם חשיפתן היא פגיעה קלה בשוליה של הזכות לפרטיות. זאת, שכן אין במידע משום חשיפת עצם הקשר בין השלושה, עליו הם הצהירו בעצמם, ואף לא חשיפת תוכן השיחות.
השופט מני מזוז קבע כי שאלת קיומם ומהותם של קשרים בין נושא משרה שלטונית לבין גורמים מקרב הציבור בעלי אינטרסים בהחלטותיו, היא שאלה בעלת חשיבות ציבורית רבה, שיש לה השלכות משמעותיות, בין היתר על קיומו של ניגוד עניינים, על טוהר המידות ועוד. משכך, קיים אינטרס ציבורי מובהק בחשיפת עצם הקשר של גורם כזה עם גורמי השלטון, כמו גם מהות הקשר ועוצמתו. במקרה זה, ציין מזוז, אין מדובר בעניין רכילותי, שכן הקשר שבין ראש הממשלה לעיתון יומי נפוץ ורב השפעה מצוי על סדר היום הציבורי ומעסיק את הציבור ואת המערכת הפוליטית כמעט מיום הקמתו של העיתון ב-2007. בנוסף, מדובר מחד גיסא בגורם השלטוני הבכיר ביותר, שבתקופה הרלוונטית החזיק גם במשרד התקשורת. מאידך – אין מדובר באזרח סקרן כלשהו, אלא בעיתונאי בכיר וכלי תקשורת מרכזי, שערכו תחקיר על הקשרים בין נתניהו לבין העיתון ובעליו, ובו הוצג העיתון כ"שופר לקידום העמדות והאינטרסים של ראש הממשלה", והמערערים מבקשים להעמיק ולאשש את ממצאיו.
לתוצאה זו של קבלת הערעור הצטרפו גם השופטים אורי שהם וניל הנדל, אשר הוסיף כי אלמלא החזיק ראש הממשלה בכובעו הנוסף גם בתיק התקשורת, אפשר וראוי היה לכבד את זכותו למרחב פרטי – על אף האינטרס הציבורי המסוים בחשיפת המידע לגבי שיחות אלה. אולם, מסירת מידע לגבי קשריו של גורם מאסדר עם בעלי עניין בתחום אחריותו הישיר יוצרת הסדר ראוי ומאוזן ומגנה על אינטרס הציבור בשמירה על תקינות המנהל הציבורי וטוהר המידות של עובדיו.
