העליון בביקורת על קו ההגנה בעבירות מין - "...נראה שמדובר בחלק מתופעה רחבה יותר שבה נאשמים בעבירות מין מנסים להבליט אלמנטים מיניים בהתנהגותה של המתלוננת (או המתלונן), מתוך מחשבה שבכך הם תורמים להגנתם המשפטית...מדובר בטקטיקה שנועדה "להכתים" את המתלוננת ב"מיניות" או "פריצות", באופן בלתי רלוונטי כלל ועיקר לפרשת ההגנה...יש לשרש תופעה זו..."
בית המשפט העליון קיבל היום (ב), את ערעור המדינה והרשיע אב שזוכה מביצוע שורה של מעשים מגונים בבתו החורגת. בפסק הדין נקבע, בין היתר, שיש לשרש את התופעה שבה נאשמים מכתימים את המתלוננת במיניות או בפריצות, בניסיון לקדם את הגנתם המשפטית. התיק הוחזר לביהמ"ש המחוזי בת"א לצורך שמיעת הטיעונים לעונש. המדינה יוצגה בערעור ע"י עו"ד נעמי גרנות מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה ועו"ד כנרת מור מפרקליטות מחוז ת"א (פלילי).
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המקרה עוסק בקטינה ילידת 1999 שמאז גיל 3 הנאשם ואימה מתגוררים יחד. בשנת 2015, המתלוננת סיפרה לחברתה כי אביה החורג מבצע בה מעשים מגונים בלילות. בימים שלאחר מכן נחשפה הפרשה והמתלוננת מסרה הודעות במשטרה. אימה של המתלוננת סירבה להאמין לגרסתה, והמתלוננת נאלצה לעזוב את הבית, תחילה לבית מורתה ובהמשך לפנימיה. במסגרת החקירה המשטרתית נערך גם עימות בין המתלוננת לבין הנאשם, ובסופו של דבר הוגש כתב אישום. בית המשפט המחוזי בת"א זיכה את הנאשם, בדעת רוב, מחמת הספק שכן הם הסתייגו ממהימנותה של המתלוננת, תוך שציינו כי אמנם נמצאו לעדות המתלוננת חיזוקים לכאורה, אולם אלה אינם יכולים לשמש תחליף למהימנות בסיסית בליבת הגרסה המרשיעה. שופט המיעוט החזיק בדעה כי אשמתו של המשיב הוכחה מעבר לספק סביר.
המדינה ערערה לביהמ"ש העליון, וטענה בין היתר כי חוות דעתו של שופט המיעוט סיפקה את המענה לתהיות של שופטי הרוב ומדובר במקרה חריג המצדיק את קבלת הערעור, על אף הכלל המשפטי לפיו אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאי עובדה ומהימנות.
השופט יצחק עמית, אליו הצטרפו בהסכמה השופטים אורי שהם ונעם סולברג, ציין כי בפני המדינה ניצבת משוכה גבוהה נוכח כלל אי-התערבות ערכאת הערעור, בפרט בתיקי עבירות מין. אולם לאחר שסקר את הקשיים והתמיהות שנמנו בחוות דעתם של שופטי הרוב, הוא קבע כי לא נמצאה סיבה ממשית לפקפק במהימנותה של המתלוננת. הוא הוסיף, כי שופטי הרוב בערכאה הדיונית גרעו ממהימנותה של המתלוננת בגלל התנהגותה באירועים אחרים, ולא בגלל התרשמות שלילית ישירה מעדותה במהלך המשפט, ולכן כלל אי-ההתערבות מאבד מתוקפו. עוד נקבע כי גרסתה של המתלוננת מתארת דפוסי התנהגות שמאפיינים עבירות מין בילדים: הסתרה, פיצוי, הסלמה והפחדה, והגרסה משתלבת גם בתמונה העובדתית הרחבה יותר ואף בראיות חיצוניות.
"בסופו של דיון, הגעתי למסקנה כי חומר הראיות שהונח בפנינו אינו מתיישב עם האפשרות שהמתלוננת בדתה את ההאשמות מליבה. לדידי, הוכח במידה הנדרשת להרשעה כי המשיב נכנס למיטתה של המתלוננת פעמים רבות ונגע בה באופן מיני. מאז שהיתה בת 7 או 8, חיבק אותה ונישק אותה בפיה, ומאז שהיתה בת 12 נגע באיבר מינה והתחכך בגופה. עדותה של המתלוננת מותירה עמימות ביחס לשאלה מהי התדירות שבה בוצעו המעשים, ואם נותיר את הספק לטובת המשיב, עדיין מדובר בריבוי מקרים", נאמר בפסק הדין. "היעדרו של מניע לתלונת שווא, המחיר הכבד ששילמה המתלוננת, והאופן שבו נחשפה הפרשה – מקשים עליי לקבל את האפשרות שהמתלוננת בדתה את הסיפור" קבע בית המשפט.
השופט עמית אף העיר על כך ש"ההגנה טרחה להגיש לבית המשפט תמונה שהמתלוננת צילמה את עצמה (תמונת 'סלפי') והעלתה לחשבון האינסטגרם הפרטי שלה. בתמונה נראית המתלוננת מכווצת את שפתיה למעין נשיקה וירטואלית. על בסיס ראיה זו טענה באת-כוח המשיב כי המתלוננת אינה 'ילדה תמימה' המקפידה על כללי הצניעות כפי שהציגה את עצמה. כשלעצמי, ברור לי שאין בתמונה זו כדי להשליך ולו במעט על ההכרעה בתיק הנוכחי. למרבה הצער, נראה שמדובר בחלק מתופעה רחבה יותר שבה נאשמים בעבירות מין מנסים להבליט אלמנטים מיניים בהתנהגותה של המתלוננת (או המתלונן), מתוך מחשבה שבכך הם תורמים להגנתם המשפטית. לפחות בחלק גדול מהמקרים, מדובר בטקטיקה שנועדה 'להכתים' את המתלוננת ב'מיניות' או 'פריצות', באופן בלתי רלוונטי כלל ועיקר לפרשת ההגנה. למעט מקרים מיוחדים שבהם הוכחה הרלוונטיות, יש לשרש תופעה זו כדי שלא תהפוך לנורמה לגיטימית במסגרת הליך פלילי, ולקוות כי זה מכבר הותרנו מאחורינו את התקופה שבה נאשם היה יכול לקדם את הגנתו המשפטית בטענה שהמתלוננת נהגה במתירנות מינית".
