השופט יורם דנציגר בטל את החלטת ביהמ"ש המחוזי להעביר את הבוררים שדנו בסכסוך מתפקידם, על רקע מערכת היחסים העכורה ביניהם, והבהיר כי יריבות, היעדר אמון או עוינות חריפה בין בוררים היושבים יחד אינה מקימה עילת נבצרות מכוח החוק, השמורה למצבים קלאסיים של אי כשירות פיזית או מנטלית להמשיך ולכהן בתפקיד
בית המשפט העליון דחה ברובן בקשות רשות ערעור שהגישו הרב אליעזר כהנמן והרב שמואל מרקוביץ, במסגרת סכסוך משפטי שהם מנהלים על השליטה בישיבת פוניבז' שבבני ברק, אך ביטל את העברת הבוררים שדנו בסכסוך מתפקידם, על רקע מערכת היחסים העכורה ביניהם. השופט יורם דנציגר קבע כי עוינות חריפה בין בוררים הדנים יחד בסכסוך אינה מקימה עילת נבצרות מכוח חוק הבוררות, וכי מצופה מהם להתנהל באופן מקצועי ומכבד.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
במהלך שנת 2000, ניתן פסק בוררות בסכסוך ונקבע כי הנהגת הישיבה תפוצל לשניים, כך שהרב כהנמן יהא אמון על ההיבטים הכלכליים וניהולה הגשמי של הישיבה), ואילו הרב מרקוביץ יהא אמון על היבטים הקשורים בהנהגתה הרוחנית. מספר שנים לאחר שהסתיים הליך הבוררות הראשון, הגיש הרב מרקוביץ תביעה מחודשת וביקש כי נכסי הישיבה וניהולה הכלכלי יועברו לשליטתו, כאשר במהלך הליך הבוררות הנוסף נקבע כי הוא ותלמידיו יהיו זכאים לקבל מימון חודשי, וכי תיערך התחשבנות חודשית באשר להוצאותיהם.
הרב כהנמן הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי ובמסגרתה ביקש לבטל את פסק הביניים ולהעביר מתפקידו את אחד מהבוררים, שביצע לטענתו הקלטות סתר במהלך הדיונים. בית המשפט המחוזי ביטל את פסק הביניים וקבע כי לנוכח מערכת היחסים העכורה שבין הבוררים נבצר מהם מלמלא את תפקידם ויש להעבירם מתפקידם לאחר שיקבלו הכרעה סופית בשאלת ההתחשבנות וסכומי הכסף השוטפים שיועברו לרב השני ולתלמידיו.
שני הרבנים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי תוך שהרב כהנמן טען כי מתעוררת השאלה העקרונית האם ניתן להחזיר לבוררים דיון בנושא מסוים, לאחר שנפסק כי "נבצר" מהם למלא את תפקידם.
השופט יורם דנציגר קבע כי אף שהצדדים ניסו לשוות נופך עקרוני לבקשותיהם, השאלה העקרונית היחידה המצדיקה דיון מיוחד היא השאלה האם יריבות, היעדר אמון או עוינות חריפה, בין בוררים היושבים יחד בדין, עשויים להקים עילת נבצרות מכוח סעיף 11(3) לחוק הבוררות.
השופט ציין כי ככלל, יש לפרש את הדיבור "נבצר" או "נבצרות" על פי פשוטם והגיונם של דברים וכי "הדיבור 'נבצר', לפי פרשנותו המילולית בשפה העברית, דומה הוא לדיבור 'נמנע', והוא מצביע על גורם שמעבר לשליטתו של האדם שמדובר בו. כך ברור, ש'נבצר' מתייחס לסיבות פטירה, מחלה, היעדרות מהמדינה וכיוצא באלה, כשם שברור, שהיעדרות בשל עיסוק להנאה איננה כלולה ב'נבצר'".
השופט הבהיר כי מערכת יחסים עכורה, יריבות, היעדר אמון או עוינות חריפה בין בוררים היושבים יחד בדין לא עשויים להקים עילת נבצרות מכוח סעיף 11(3) לחוק הבוררות, שכן עילה זו שמורה מעצם טיבה וטבעה למצבי נבצרות קלאסיים, כדוגמת מקרים שבהם הבורר אינו כשיר מסיבות פיזיות או מנטליות להמשיך לכהן בתפקיד, ואין היא מתאימה למצב של עוינות או מערכת יחסים עכורה בין הבוררים.
לפסק הדין הצטרפו גם השופטים אליקים רובינשטיין ודפנה ברק ארז, אשר ביקשה להשאיר בצריך עיון את האפשרות של פסילת מותב בוררות כולו, בנסיבות חריגות במיוחד.
לסיכום, שתי בקשות רשות הערעור שהגישו הרבנים נדחו, למעט בעניין הטענות שהועלו בדבר פרשנות סעיף 11(3) לחוק הבוררות. נפסק כי שלושת הבוררים שדנו בסכסוך ימשיכו בתפקידם וכי הם מצופים להתנהל באופן מקצועי ומכבד.
