חדשות

מספר הזוגות המתגרשים בקרב יהודים אינו מדביק את היקף תביעות הגירושין, והפער מצביע על עליה באורך התקופה בין הגשת התביעה ובין השגת הגט. ביה"ד הרבניים פונים במקרים רבים לפסק רבינו ירוחם כדי לחייב בגט, במקרים שבהם מות הנישואין ברור, גם כאשר צד אחד טוען לשלום בית אך מעשיו מוכיחים אחרת

פסק רבינו ירוחם (המאה ה-14 טולדו) משמש כמפתח לפתרון בעיית העגונות בזמננו, וזו לשונו:  "...אישה שאמרה לא בעינא ליה [איני רוצה בו] יתן לי גט וכתובה, והוא אומר אנא נמי לא בעינא לך [גם אני לא רוצה אותך], אבל איני רוצה ליתן גט, מסתבר שאין דנים אותה כמורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא, אלא משהינן לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרה בהו [משהים אותה י"ב חודש לגט שמא תחזור בה]. לאחר שנה כופין אותו לגרש והפסידה תוספת..." (ספר מישרים, נתיב כג, חלק ח).

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

משמעות הדברים היא כי בנסיבות שבהן אישה מורדת מחיי אישות תובעת גירושין, הרי אם גם הבעל אינו מעוניין בשלום בית, אלא אף הוא רוצה בגירושין אך מסרב לתת גט - נשמטת הקרקע מתביעתו להכריז על אשתו כמורדת, גם אם מלכתחילה היא גרמה לקרע שנוצר בין בני הזוג. הפסק הזה, מקדמת דנא, מחזק את המנהג שאין עוד במדינת ישראל הכרזה כמורדת, ומנהג ישראל דין.

התוצאה האופרטיבית העיקרית הנובעת מפסק רבינו ירוחם, היא שכאשר שני בני הזוג מורדים זה בזה ואחד מהם תובע גירושין – יש לחייב או לכפות את הצד השני לגירושין. עם זאת, רבינו ירוחם מורה כי הכפייה לגרש תבוצע לאחר שנה "שמא תחזור בה".

יישומו של פסק רבינו ירוחם בימינו, הוא חידוש של בתי הדין הרבניים, שחיפשו דרך הלכתית לפתרון בעיית העגונות. יתרה מזאת, פסיקה רבנית זו, המסתפקת בסברה של רבינו ירוחם, שכמוה כעילת גירושין – אינה תולה בדרך כלל את הגירושין בהשהיה של שנה, באותם מקרים שבהם "מות הנישואין" ברור, לרבות כשהם חיים בנפרד ומורדים זה בזה. כמו כן, בתי הדין הרבניים נוהגים לחשוף את כנות עמדת בני הזוג, כלומר, אפילו אם אחד מהם טוען לשלום בית, אך התנהגותו או הדברים שהוא מטיח בשני, מוכיחים אחרת – ובהתאם פוסקים גירושין נגד סרבן הגט, ללא תקופת המתנה של שנה. כן יש להוסיף כי בתי הדין הרבניים מיישמים את פסק רבינו ירוחם, הן במורדת מסוג "בעינא ליה ומצערנא ליה" (=אני רוצה בו ומצערת אותו, משמע, בסירוב לחיי אישות כדי להשיג מטרה אחרת) והן במורדת מסוג "מאיס עלי" (=מאוס עלי – אישה שאינה רוצה בחיי אישות עמו).

מספר הזוגות המתגרשים בקרב יהודים, שהגיע בשנת 2015 ל-11,114, אינו מדביק את היקף תביעות הגירושין, העולה במידה רבה על מספר הזוגות המתגרשים, והפער מצביע על עליה באורך התקופה בין הגשת התביעה ובין השגת הגט. הנתונים המתפרסמים בשנתון הסטטיסטי בישראל בדבר היקף תביעות הגירושין, לרבות הסכמי הגירושין,  אינם משקפים את מכלול מצבי הסכסוך והפירוד בין נשואים, כאשר במקרים רבים בני הזוג נמנעים, מטעמים טקטיים, להגיש תביעת גירושין ומעדיפים הליכים אחרים, כגון בבית משפט למשפחה, ואין לכך ביטוי בסטטיסטיקה הרשמית.

יודגש כי תקופת פירוד ארוכה עד להשגת הגט מכבידה במיוחד על האישה, שבגידתה היא ניאוף וילדיה הנולדים באותה תקופה עלולים לשאת חשש ממזרות. לפתרון בעיית העגונות החקיקה האזרחית הוסיפה, בתמיכת הרבנות, אמצעים נרחבים לאכיפת פסקי גירושין (כגון מאסר לתקופה בלתי מוגבלת, "צו הגבלה" בדבר סנקציות השוללות זכויות אזרחיות שונות, קנסות, עיכוב יציאה מן הארץ, וכשהבעל נמלט לחו"ל – אי הארכת תוקפו של דרכון ישראלי, קיצור תקופת תוקפו או קביעה שהוא יהיה תקף לשיבה לישראל בלבד.

הפתרון ההלכתי – פסק רבינו ירוחם – מצוי בידי בתי הדין הרבניים ובראשם נשיא בית הדין הרבני הגדול לערעורים הראשון לציון והרב הראשי יצחק יוסף, ועליהם לעשות לקיצור וזירוז הליכי הגירושין, ברוח ההלכה הרבנית מדורות.

פרופ' מיכאל קורינאלדי הוא פרופ' למשפטים, עורך דין בתחום דיני משפחה וירושה ועורך המהדורה החדשה, המורחבת והמעודכנת לספרו של שופט בית המשפט העליון, ד"ר בנציון שרשבסקי ז"ל, דיני משפחה. הספר (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין), שכרך ב' שלו יצא לאור בימים אלה, משלב את התיאוריה האקדמית עם חיי המעשה, והופך אותו למורה הדרך העדכני והמקיף ביותר שנכתב בישראל בתחום דיני המשפחה. הספר עוסק בין היתר בדיני הורים וילדים, תוך התייחסות להצעות ועדות שניט ושיפמן, אימוץ ילדים; הורות טכנולוגית; הרפורמה בדיני אפוטרופסות והתחליפים לנישואים דתיים (ידועים בציבור וברית הזוגיות, נישואין אזרחיים בחו"ל).