שרת המשפטים איילת שקד בכנס המכון הישראלי לדמוקרטיה: "היד הנעלמה" פותרת בעיות כלכליות הרבה יותר טוב ממאה ועשרים ידיים של חברי כנסת*. על הטבח בסוריה: "כחברת קבינט של מדינת היהודים עלינו מוטלת החובה לצעוק לאומות העולם ובמיוחד לנשיא טראמפ: לעצור את הזוועה הזו. אל תפקירו את הנשים והילדים שמעבר לגבול"
שרת המשפטים, איילת שקד, הוזמנה לשאת דברים בכנס המכון הישראלי לדמוקרטיה במרכז הכנסים ע"ש קונרד אדנואואר במשכנות שאננים אשר בימין משה בירושלים אמש (ג). לפני תחילת הנאום התייחסה השרה לטבח הנוראי בסוריה ואמרה: "כחברת קבינט של מדינת היהודים על העם היהודי, אחרי מה שעברנו, מוטלת החובה לצעוק לאומות העולם ובמיוחד לנשיא טראמפ: לעצור את הזוועה הזו. אל תפקירו את הנשים והילדים שמעבר לגבול. כבר שש שנים מתבצע טבח נוראי גם בנשק קונבנציונלי וגם בנשק לא קונבנציונלי. מעל חצי מיליון בני אדם נרצחו. המעצמות התחייבו לפרק את הנשק הכימי בסוריה, אנו רואים היום שהמשימה לא הושלמה. יש לכך גם השלכות אסטרטגיות על ישראל. כהנהגת העם היהודי לא ננוח ולא נשקוט עד שנצליח לעורר את העולם. עלינו לרתום את מנהיגי העולם לעצור את הזוועה הזו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
השרה פתחה את דבריה ואמרה כי "כדי להתחיל ולבסס את הדיון על עובדות קשיחות אני מבקשת לדבר אתכם על הצעת החוק להיטל על תקבולים ממכירת סיגריות ומוצרי טבק והקמת קרן למניעת עישון, התשע"ז-2017. הצעת החוק הזו הונחה ביום האחרון של כנס החורף שאותו סיימנו לא מזמן, ולמעשה שום דבר לא מיוחד בה. שום דבר לא מיוחד בה מלבד העובדה המזעזעת שהמספר הסידורי המתנוסס בראשה הוא: 4081. וזה אומר שבתוך שנתיים הונחו על שולחן הכנסת יותר מארבעת אלפים הצעות חוק פרטיות."
על מנת להמחיש את גל החקיקה הקיים בישראל הציגה השרה נתונים השוואתיים אודות חקיקה במדינות בעולם. ביפן ובצרפת הניחו בזמן המקביל מאה הצעות בממוצע; בצ'כיה – הונחו באותו הזמן פחות מחמישים הצעות חוק פרטיות. ברוסיה, ובבריטניה מדינות שגודלן כנראה זעיר ביחס לישראל, הניחו במהלך השנתיים האלה מאתיים הצעות חוק בלבד. "ישראל היא מדינה בגודל של קולחוז קטן, אבל מציעה חוקים בסדר גודל של אימפריה. הליך החקיקה הוא סוג של משפך פוליטי. מה שנכנס כאן יוצא משם.וועדת השרים לחקיקה היא השסתום האחרון. ככל שיותר הצעות חוק מונחות על שולחן הכנסת בתחילת התהליך - יותר הצעות יעברו קריאה שניה ושלישית בסופו של התהליך. צווארי הבקבוק השונים בהליך החקיקה, וביניהם פתח היציאה הצר של ועדת השרים, מאטים אומנם את תהליך הרגולציה המזיק, אבל לאורך זמן הנזק מצטבר" אמרה השרה.
לאחר מכן ערכה השרה השוואה בין נתוני החקיקה של הכנסות הקודמות לעומת הכנסת הכנסת ה-18 ואמרה כי: "הכנסת ה- 3, שנבחרה בשנת 1955 והתפזרה אחרי מעט יותר מארבע שנים, העבירה בכל תקופתה 13 חוקים בלבד. לעומתה - הכנסת ה- 18, זו שנבחרה בשנת 2009 והתפזרה לאחר ארבע שנים, חוקקה מעל 500 חוקים - גידול של כמעט 4000%. זה פער מטריד ומפחיד... הפער הזה נובע מכך שאנחנו הולכים ומתרחקים מתפיסות שהיו מקובלות בעבר... אנחנו שוכחים שליחידים וקהילות יש כוח ויכולת ארגון שפעמים רבות עולים על הסדר המוכתב מלמעלה... היד הנעלמה פותרת בעיות כלכליות הרבה יותר טוב ממאה ועשרים ידיים (של חכים המצביעים על חוק כזה או חוק אחר)...במקום להתאמץ ולפתור בעיות באופן אמיתי אנחנו שמים מבטחנו באלוהי החקיקה. כמהנדסת אני אומרת לכם, החברה אינה ניתנת להינדוס משפטי. המחוקק, בכל דבר חקיקה, נדרש לאזן בין תכלית החוק - למחיר אותו יידרשו האזרחים לשלם" אמרה השרה הוסיפה כי: "אם אני צריכה לחשוב על מודל מוצלח יותר לפעולתה של חקיקה חכמה ומוצלחת אני בוחרת את המודל הרפואי. חקיקה חדשה היא תרופה שהחברה נוטלת וצריכה ליטול רק לפי מרשם, לאחר בדיקה דקדקנית ומסקנה שהגוף לא יוכל לרפא את עצמו בדרך אחרת. לא בפזיזות צריך לגשת לאפיק הזה כיוון שכל נטילה של תרופה שאין בה צורך מייצרת נזק מיותר לגוף. לא במהירות נחייב באשפוז כפוי חולה המתלונן על בעיה רפואית, ובוודאי שבמקביל - לא במהירות נקבע בחקיקה הסדרים המתעלמים מרצון הצדדים ומחופש החוזים. פעולת הכפייה בחקיקה צריכה להצטמצם למקומות יוצאי דופן המצדיקים זאת מסיבות מיוחדות: כשלי שוק, שליטה במנגנון הפעלת הכוח, פערי מידע ועוד. גם לא נרשום תרופה לחולה שגופו מסוגל להתגבר על הבעיה שהתעוררה באמצעים אחרים. בדיוק באותו אופן לא נקדם בחקיקה עניינים שמנגנוני השוק מסוגלים להתגבר עליהם באופן עצמאי...".
השרה סיימה את דבריה באומרה: "יחד עם חברי, השר יריב לוין, ועם חברים נוספים כמו ח"כ רועי פולקמן מהקואליציה, וח"כ יאיר לפיד מהאופוזציה הצענו לפתוח מחדש את ההסדרים שבין הכנסת והממשלה. מצד אחד לצמצם את היקפי החקיקה ולטייב אותה, ומצד שני ליצור כלי פיקוח אפקטיביים של הכנסת על הממשלה. והאמת היא שהנושא הזה צריך להיקבע אך ורק בהידברות בין הכנסת לבין הממשלה וכמובן שלא בדרך שתכפה רשות אחת על השנייה. לכן, הפרטים שייקבעו בהמשך בדיונים בין הכנסת לממשלה משמעותיים פחות מהעיקרון. והעיקרון הוא שלא ניתן עוד לקבל את הנזק שהחקיקה המיותרת מייצרת עבורנו".
