חדשות

הנתבע שלח לבן זוגה של גרושתו מכתבים שבהם כינה אותה נוכלת ועבריינית סדרתית וטען כי היא זייפה דוחות בעבודה וניהלה רומן עם בעלים של חברותיה ועם אחראי הרכב בחברה שבה עבדה. ביהמ"ש קבע כי אין מדובר בהתפרצות רגעית או בפרסום בודד אלא בפגיעה ממשית ובלתי מידתית בכבודה של התובעת ובשמה הטוב

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעתה של אישה ואמה נגד בעלה לשעבר של האישה, וחייב אותו לפצותן ב-43 אלף שקל בגין משלוח מכתבי השמצה והכפשה לבן זוגה החדש של האישה בהם ייחס לה התנהגות לקויה וכינה אותה "נוכלת", "שקרנית", "עבריינית סדרתית" ועוד. השופטת שושנה ברגר קבעה כי לא המדובר בקללות וגידופים בעלמא אלא בעלבונות, הכפשות, אמירות והתבטאויות הפוגעות פגיעה ממשית ובלתי מידתית בכבוד, וכי לא עומדת לנתבע הגנת אמת בפרסום או תום הלב. נוכח האמור, חויב

הנתבע לפצות את התובעת בסך של 35 אלף שקל ואת אמה בסך של 8,000 שקל בגין לשון הרע.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובעת 1 והנתבע נישאו זה לזו ומנישואיהם נולדו להם שני ילדים. בשלב מסוים התגרשו הצדדים אך גם לאחר הגירושין המשיכו לחיות יחד עד שנפרדו שוב מספר שנים לאחר מכן. לאחר הפרידה מצאה התובעת בן זוג חדש. בשנת 2012, בעת שהתובעת היתה בהריון מבן זוגה, שלח אליו הנתבע מכתב שבו ביקש "להזהיר" אותו מהתובעת, תוך שפירט מעשים שכביכול ביצעה שכללו זיוף דוחות בעבודה, מסירת פרטים שגויים על עצמה למקום העבודה, ניהול רומן עם אחראי הרכב בחברה שבה עבדה ועוד. עוד ייחס הנתבע לתובעת ניהול רומנים עם בעלים של חברותיה ובעיות אמינות. למכתב זה צירף הנתבע מסמכים ובהם סיכום ראיון שערכה התובעת עם חברת השמה ומכתבים מראש שלוחת תביעות במשטרה ומטעם פרקליטות המדינה. מלבד האמור, ייחס הנתבע במכתב מעשים לא תקינים לאמה של התובעת, לרבות "גניבת כבשים" מהעדר המשפחתי, האשמות שווא בנוגע לגרושה, שוטטות בין מאהלים בבקעה והזנחת ילדיה ימים ארוכים.

בהמשך שלח הנתבע לבן זוגה של התובעת מסמכים נוספים, ובהם פסק דין שניתן במסגרת הליך משפטי בין הצדדים, תמלול שיחה ומכתב מהפרקליטות, כשעל גבי כל המסמכים כתב הנתבע בכתב יד "נוכלת", "שקרנית", "עבריינית סדרתית" והתרה בבן הזוג להיפרד ממנה.

השופטת שושנה ברגר קיבלה את התביעה שהגישו הגרושה ואמה, באמצעות עו"ד אביעד אמזלג, וקבעה כי הפרסומים מהווים לשון הרע, שכן הם פורסמו והגיעו ליעדם, ואין חולק כי בעיני האדם הסביר, כינויים כדון "עבריינית סדרתית" ו"נוכלת" נועדו להשפיל ולבזות את התובעת בעיני בן זוגה.

עוד ציינה השופטת כי לא רק שהנתבע לא הביע התנצלות על הדברים שכתב במכתבו, אלא אף המשיך ושלח מסמכים נוספים ועל גביהם השמצות, כינויי גנאי וגידופים נוספים. השופטת הדגישה כי אין המדובר בקללות וגידופים בעלמא, אלא בעלבונות, הכפשות, אמירות והתבטאויות הפוגעות פגיעה ממשית ובלתי מידתית בזכויות חוקתיות, ובפרט בכבוד האדם וזכותה של התובעת לשם טוב. כמו כן, אין מדובר במעשה בודד או באמירות שנאמרו בעת התפרצות רגעית או התלהטות הרוחות, כי אם בפרסומים חמורים שעליהם חזר הנתבע בהזדמנויות שונות.

השופטת דחתה את טענת הנתבע לתחולת הגנת אמת בפרסום וקבעה כי מצבה הנפשי של התובעת והכינויים שכינה אותה הנתבע בפרסומים הם עניינים פרטיים ואינטימיים, שברור כי אין בהם כל עניין ציבורי. למעלה מן הצורך הבהירה השופטת כי הנתבע לא הוכיח את אמיתות הפרסומים, וכי מחקירתו הנגדית עלה כי אלו התבססו על השערות והסקת מסקנות שעשה על יסוד דברים ששמע מאחרים, ללא כל ביסוס ראייתי.

תמ"ש 35059-11-12