ביה"ד לעבודה פסק פיצוי כספי לעובד בחברה לפרסום נדל"ן שהמעביד שלו לשעבר, סיפר בשיחת טלפון למעסיק פוטנציאלי כי פיטר אותו על רקע התמכרותו לסמים. נקבע כי ההתבטאות של המעביד מהווה לשון הרע וכי לא עומדת לו הגנת אמת בפרסום או תום הלב
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעתו של עובד לשעבר בעסק לפרסום נדל"ן, וחייב את בעל העסק לפצותו לאחר שזה סיפר בשיחת טלפון כי התובע פוטר עקב שימוש בסמים. נקבע, כי אין ספק שמדובר בהתבטאות המהווה לשון הרע, בפרט כאשר נאמר כי התובע מעשן בשעות העבודה, וכי לא עומדת לבעל העסק הגנת אמת בפרסום או תום הלב היות שגרסתו בעניין נמצאה מתפתחת, כבושה ולא עקבית.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע הועסק אצל הנתבע בעסק שעיקר עיסוקו פרסום נדל"ן. לאחר כ-9 חודשים הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים, אז התגלע סכסוך בנוגע לזכויות המגיעות לתובע מתקופת עבודתו. משלא הצליחו הצדדים להגיע להסכמות, הגיש התובע תביעה לבית הדין לעבודה במסגרתה תבע שכר עבודה, הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה, פיצויי פיטורים, הפרשות פנסיוניות, החזר הוצאות בגין השימוש ברכב וכן חלף דמי אבטלה, לאור סירובו של הנתבע לתת בידיו מכתב פיטורים ולחתום על המסמכים הנדרשים לצורך קבלת דמי אבטלה.
במסגרת כתב ההגנה, העלה הנתבע טענות כי התובע פוטר בין היתר עקב התמכרותו לסמים. היות שהתובע חשש כי הנתבע מפיץ טענות אלה לגורמים נוספים, פנה אל מזכירה בחברה החדשה בה החל לעבוד וביקש ממנה להתקשר לנתבע ולהציג עצמה כמנהלת חברת כוח אדם, מתוך מטרה לברר איזה מידע מפיץ הנתבע עליו למעסיקים פוטנציאליים. מתמלול השיחה עולה כי במהלכה סיפר הנתבע כי התובע משתמש בסמים (ג'וינטים) וכי זהו הטריגר לפיטוריו.
לאור האמור, פנה התובע לבית הדין האזורי לעבודה ועתר לפיצוי בעילת לשון הרע. יצוין, כי תביעת הזכויות שהגיש התובע הסתיימה לימים בפשרה בין הצדדים.
השופטת שרון אלקיים קבעה כי דין התביעה להתקבל. ראשית, נדרש בית הדין לשאלה האם התובע עמד בתנאים הנדרשים להגשת הקלטת השיחה כראיה. הוזכר, כי בהתאם לפסיקה, דרך המלך להגשת הקלטה כראיה היא באמצעות הגשתו של סליל ההקלטה עצמו או המדיה הדיגיטאלית בה בוצעה ההקלטה, יחד עם תצהיר של מבצע ההקלטה המעיד על זהות המקליט, דרך ביצוע ההקלטה, מועדה, ועוד פרטים הנוגעים אליה.
התובע צרף את תמלול ההקלטה יחד עם סליל ההקלטה לכתב התביעה שהגיש אולם לא הגיש תצהיר המפרט את הפרטים האמורים. על אף האמור, מקום בו הנתבע הלין על כך לראשונה רק בסיכומיו, יש לקבוע כי התובע עמד בתנאי הטכני ובתנאי המהותי להגשת ההקלטה. נוסף לאמור, דחה בית הדין את הטענה כי מדובר בהקלטה המהווה "האזנת סתר" אסורה, וקבע כי מכלול העדויות מוביל למסקנה כי המזכירה שהתקשרה לנתבע ידעה שהשיחה מוקלטת.
נקבע, כי אין ספק שהתבטאות לפיה אדם מעשן סמים/ג'וינטים היא התבטאות חמורה העשויה להביא להשפלתו או לעשותו למטרה לבוז מצד הבריות, על אחת כמה וכמה אם היא כלל אינה נכונה. מעבר לכך, מאחר שבמסגרת ההתבטאות נאמר כי התובע מעשן בשעות העבודה, הרי שזו אף עשויה להביא לפגיעה במשלח ידו שכן ישנם מעסיקים שלא ירצו להעסיק עובד המשתמש בסמים במסגרת עסקם, בפרט כאשר שימוש בסמים אף מהווה עבירה פלילית. נוכח האמור, קבע בית המשפט כי יש לראות בדברים שנאמרו כלשון הרע כמשמעה בחוק.
בכל הנוגע להתקיימותה של הגנת "אמת בפרסום", ציין בית הדין כי בעוד שהתובע סיפק גרסה עקבית וסדורה לטענותיו לפיהן מעולם לא השתמש בסמים, גרסת הנתבע נמצאה מתפתחת, כבושה ולא עקבית. כמו כן, הנתבע העיד כי ראה את התובע מעשן ג'וינט בביתו בנוכחות אדם נוסף וכן בחתונה, אולם לא זימן לעדות אף לא אחד מבין הנוכחים בחתונה או בבית אשר היו יכולים להעיד כי ראו את התובע מעשן, ולכן הדבר פועל לחובתו. בנוסף, משנשאל מדוע המתין עם הפיטורים ארבעה חודשים לאחר גילוי עניין העישון לא ידע הנתבע לספק תשובה מעבר לכך ש"השקיע בתובע הכל". לאור האמור, דחה בית המשפט את גרסת הנתבע כי התובע נהג לעשן סמים, וקבע כי אף לאור ההלכות הקובעות רף הוכחה גבוה לטענות להתנהגות פלילית - לא קמה לנתבע הגנת אמת בפרסום. עוד נקבע כי לא עומדת לנתבע גם הגנת תום הלב, מאחר שמדובר בפרסום שאינו אמת, לא נעשה בתום לב ואף לא במסגרת מסירת חוות דעת של מעסיק לשעבר.
בקביעת סכום הפיצוי, שקל בית הדין לחומרא את העובדה שהנתבע לא חזר בו מהאמירה ולא התנצל שעה שהוא יודע כי אין אמת בפרסום וכי נסיבות הפרסום היו במהלך בירור תביעתו של התובע לקבלת זכויות הנובעות מסיום יחסי העבודה. מנגד, לא הוכח כי הפרסום הגיע לאדם נוסף זולת אותה מזכירה ולא פורסם במדיה בעלת תפוצה רחבה כדוגמת פייסבוק או אתר חדשותי כלשהו. לאור האמור, יפצה הנתבע את התובע בסך 30 אלף שקל. עוד ניתן צו האוסר על הנתבע לפרסם ברבים טענות בדבר שימוש כביכול של התובע בסמים.
