חדשות

ביהמ"ש קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על שלומי לחיאני, שהורשע בשלוש עבירות של הפרת אמונים, וקבע כי הפרת האמונים גבלה בשוחד, וכי תופעה של שחיתות שלטונית מחייבת אמירה נורמטיבית עונשית חדה, ואין אמירה שכזו ללא רכיב של מאסר מאחורי סורג ובריח

בית משפט השלום קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על ראש עיריית בת ים לשעבר שלומי לחיאני, שהורשע בשלוש עבירות של הפרת אמונים. השופטת דבורה ברלינר קבעה כי נסיבות התיק מובילות למסקנה כי עבירת הפרת אמונים גבלה בשוחד, וכי המלחמה בשחיתות מסוג שכזה מחייבת אמירה נורמטיבית שתבוא לידי ביטוי בענישה בעלת מסר חד משמעי. כן נקבע כי לא היה מקום לתת משקל מוגבר לנטילת האחריות על ידו שנעשתה מהפה אל החוץ בלבד, מנגד, קבעה השופטת, יש לתת משקל לקולא למעצרו המתוקשר של לחיאני ולפעילותו למען תושבי העיר. לאור האמור, ירצה לחיאני 8 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח במקום 6 חודשי עבודות שירות, בנוסף למאסר על תנאי וקנס בגובה 250 אלף שקל שנגזרו עליו בבית משפט השלום.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לחיאני כיהן החל משנת 2003 כראש עיריית בת ים. עובר לבחירתו לראש עיר עסק לחיאני ביזמות וקבלנות בניין בעיר באמצעות חברות שונות. לימים, נקלע לחיאני לקשיים כלכליים והיה חייב לבנקים עשרות מיליוני שקלים, חובות להם הוא ואשתו היו ערבים באופן אישי. לאחר בחירתו לראשות העיר ניתק לחיאני לכאורה את קשריו עם אחת החברות והעביר את מניותיו בה לאשתו, אך בפועל המשיך למלא בה תפקיד ניהולי פעיל, קיבל החלטות מהותיות וניהל את ההיבט הפיננסי שלה. בשלהי 2013, הוגש נגד לחיאני כתב אישום ולימים הורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע שלוש עבירות של הפרת אמונים.

איום חמור על השירות הציבורי

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, קיבל לחיאני באמצעות אחיו כספים שלא כדין משני בעלי עסקים בעיר שלהם אינטרסים כלכליים, בתמורה למתן הקלות בנייה והיתרים חריגים. על פי הנטען, הכספים שימשו לכיסוי חובות החברה שבבעלות לחיאני, ובעשותו כן פעל בניגוד עניינים מהותי בין חובותיו כראש עיר לבין האינטרסים שלו כאיש עסקים פרטי, תוך שהיה מודע לפסול במעשיו. בנוסף, נטען כי לחיאני פנה לקבוצת עובדים בכירים בעירייה בבקשה לתת לו הלוואות לצורך כיסוי חובותיו, ביודעו כי אלה יתקשו לסרב לבקשתו נוכח היותם כפופים לו ותלויים בו, באהדתו, בכעסו או בהכרת תודתו בין היתר בקשר לקידומם, זיהוי הצלחתם ומיקומם בהיררכיה העירונית.

בית משפט השלום גזר על לחיאני עונש של שישה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס בגובה 250 אלף שקל. בית המשפט קבע כי יש לראות בניגוד העניינים שבו היה מצוי לחיאני כמשמעותי וככזה הפוגע באמון בעובדי הציבור, בטוהר המידות של עובדי הציבור ובתקינות פעולת המנהל. כן נדרש בית המשפט לשאלת הקלון וקבע כי הגם שעניינו של כתב האישום בעבירה של הפרת אמונים ללא רכיב המרמה, מדובר בעבירה אשר לפי טיבה נמנית עם סוג העבירות שיש עמן משום קלון. העבירות נעברו במהלך כהונתו של ראש העיר, בזיקה ברורה ותוך ניצול תפקידו ורום מעמדו הן מול בעלי עסקים בעיר והן מול עובדי העירייה הכפופים לו. לפיכך, נקבע כי דבק קלון במעשיו של לחיאני הקובע את הרחקתו מהשירות הציבורי לשנים רבות. מנגד, נקבע כי יש ליתן דגש להודאתו של לחיאני במעשיו ולקיחת אחריותו, חלוף הזמן מביצוע העבירות ונסיבותיו האישיות ובכללן תכונותיו יוצאות הדופן, יכולותיו, חזונו, תרומתו לחברה ונדיבותו.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש וקבע כי יש לגזור על לחיאני עונש של מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח. השופטים דבורה ברלינר, ג'ורג' קרא ואסתר נחליאלי חיאט דחו את טענת הסניגור לפיה קם בתיק זה השתק דיוני, משום שהתוצאה שאליה הגיע בית משפט השלום היתה מצויה בתוך הסדר הטיעון שהתקבל בין הצדדים. זאת, שכן בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון הן התביעה והן הנאשם רשאים לסבור כי העונש שהוטל בסופו של יום הוא נמוך או גבוה מדי הגם שהוא מצוי בטווח ההסדר שהתקבל, ולכן שמורה להם הזכות לערער ולטעון כי היה על הערכאה הדיונית לגזור עונש אחר.

עוד ציינו השופטים כי אף שהענישה בעבירת הפרת אמונים קלה יותר מעבירת השוחד, עבירה זו אינה נופלת בחומרתה מעבירת השוחד ואינה פחותה ממנה מבחינת האשם המוסרי שדבר במבצעה, שכן בשתיהן ראה המחוקק איום חמור על השירות הציבורי ועל הערכים המוגנים שבבסיסו.

נטילת אחריות תועלתנית

השופטים סברו כי יש ממש בטענת המדינה לפיה נסיבותיה הספציפיות של העבירה מצויות על גבול עבירת השוחד. מדובר במי שכיהן כדמות הבכירה ביותר במערכת השלטון המקומי אשר על פיו יישק דבר, ולכן ה"היגיינה הציבורית" מחייבת כי אדם במעמדו יתרחק כמפני אש מכל קשר עסקי עם תושבי העיר ומכל סיטואציה שבה הוא עלול להיות בניגוד עניינים. עם זאת, ציינו השופטים, לחיאני נהג באופן בוטה וחסר מעצורים בניגוד לנורמת יסוד זו עת פנה לשני בעלי עסקים בעיר ולעובדים בכירים בעירייה וקיבל מהם כספים, אשר אמנם הוגדרו כ"הלוואות", אלא שהסכם הלוואה לא נערך ולא סוכם לא על ריבית, הצמדה או מועד החזר.

לדעת בית המשפט, קשה להעלות על הדעת נסיבות קשות יותר של הפרת אמונים מאלה שבאו לידי ביטוי בשלושת האישומים נגד לחיאני, אשר התעלם מכל היבט של תקינות, מוסר ציבורי ושמירה על טוהר המידות אפילו למראית עין. עוד נדחתה הטענה כי המעשים בוצעו בתחילת כהונתו של לחיאני כראש עיר בעת שעדיין לא היה מודע למשמעות התפקיד ונורמת ההתנהגות הנגזרת ממנו, שכן לדעת בית המשפט דובר במעשים בוטים ואין צורך בידע או בניסיון כראש עיר כדי להבין את גודל השחיתות הגלומה בהם.

השופטים קבעו כי הרף התחתון של מתחם הענישה בנסיבות תיק זה אינו יכול לעמוד על מאסר שירוצה בעבריות שירות, שכן דרך ריצוי המאסר מגלמת בתוכה גם אמירה נורמטיבית שמן הראוי שתאמר בנסיבות התיק הנוכחי. לשיטתו, תופעה של שחיתות שלטונית מחייבת אמירה נורמטיבית עונשית חדה, ואין אמירה שכזו ללא רכיב של מאסר מאחורי סורג ובריח. לפיכך, נקבע כי הרף התחתון של המתחם לעניין כל אחד מהאישומים יעמוד על חמישה חודשי מאסר שירוצו מאחורי סורג ובריח, ואילו הרף העליון יועמד על 18 חודשים בכל אחד משלושת האישומים.

בית המשפט התייחס לנטילת האחריות של לחיאני, אך לשיטתו, הרושם הוא של נטילת אחריות מושכלת, מגמדת, תועלתנית, ללא מאפיינים של חרטה אמתית, וה"מוזיקה" משדרת התרסה ונטילת אחריות מילולית וחסרת ממשות לצורך הדיון. כמו כן, ניכר שגם בית משפט השלום התרשם כי לחיאני נטל אחריות כמס שפתיים ולא מעבר לכך ולכן לא היה מקום ליתן לה משקל מוגבר מעבר לזה שהוענק לה בהסדר הטיעון. מנגד, סבר בית המשפט כי יש לתת משקל לקולא למעצרו המתוקשר של לחיאני שנעשה מול מצלמות הטלוויזיה בשעה שש בבוקר, עניין שלא היה לו מקום, כמו גם לפגיעה הכה קשה בזכויותיו ברגע כה קשה בחייו. כן נקבע כי גם הפעילות למען תושבי העיר צריכה להיזקף לזכותו של לחיאני ואין לקבל את טענת המדינה לפיה כל פעילותו נועדה להרחבת הפופולריות שלו תוך צפייה לתפקידים אף נכבדים יותר מזה של ראש עירייה. עם זאת, פעילותו הראויה לשבח אינה יכולה להכתיב את האמירה הנורמטיבית הגלומה בענישה, המושפעת בעיקר מהצורך ביצירת נורמות של ניקיון כפיים והקפדה על טוהר המידות בכל רבדי השירות והשלטון הציבורי.

לבסוף, התייחס בית המשפט לסוגיית הקלון, וקבע כי צודקת המדינה בטענתה כי גזירת העונש והקלון אינם מצויים באותו מגרש, גם אם שניהם מהווים תוצר של ההליך הפלילי. זאת, שכן הקלון יותר משהוא נועד להעניש את העבריין, נועד להגן על הציבור מפני מעורבותו בחיים הציבוריים של מי שאינו ראוי.

עפ"ג 34767-11-14

לקריאה נוספת, ראו:

הפרקליטות מערערת על קולת העונש של שלמה לחיאני - דורשת עונש מאסר בפועל

שלומי לחיאני נידון לעבודות שירות בגין הפרת אמונים ויורחק מהשירות הציבורי

וינשטיין: הבוחר אמנם אמר את דברו, אבל אני אומר שעל לחיאני לשבת בבית