ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את תביעתם של חמישה קטינים למנוע את פינויים מדירת הסב יחד עם הוריהם, שנגדם ניתן כבר פסק דין לפינוי. השופט אסף זגורי: "ההורים במו תביעתם אולי ביקשו לסייע לילדיהם, אך מעלו מעילה חמורה יותר בחובות האפוטרופסות שרובצות לפתחם שכן הם לא יוכלו לגדל אותם בדירה זו"
בית המשפט לענייני משפחה בנצרת דחה על הסף תביעה שהגישו חמישה נכדים נגד סבם, שבה עתרו למנוע את פינויים מדירתו, בעקבות פסק דין לסילוק יד שניתן נגד הוריהם. השופט אסף זגורי קבע כי אף
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
חמשת הקטינים מתגוררים יחד עם הוריהם בדירה שירש הסב ובהסכמתו. בשנת 2012 הגיש הסב תביעה לסילוק ידם של ההורים – בנו וכלתו – מהדירה, בטענה כי הבן לא עמד בהתחייבותו לשוב לדרך הישר והוסיף במעשיו הפליליים ובהתנהגותו המחפירה נגדו. נוכח האמור, טען הסב כי קמה לו הזכות לבטל את שימוש החינם שניתן להורים בדירה. בית המשפט קיבל את התביעה באפריל 2014 והורה להורים להתפנות מהדירה יחד עם ילדיהם.
הקטינים עתרו לבית המשפט, באמצעות הוריהם כאפוטרופסים טבעיים, וביקשו לאסור על הסב לפנותם מהדירה, בטענה כי פסק הדין שניתן יצר מעשה בית דין בין הסב לבין ההורים בלבד ולא בין הסב לבין הנכדים.
השופט אסף זגורי דחה את התביעה על הסף וקבע כי מתקיים בנסיבות המקרה השתק עילה ומעשה בית דין המונע את בירור התביעה לגופה. השופט ציין כי לא ניתן להתעלם מכך שהיענות לתביעה תהפוך למעשה את הקטינים לנזקקים. זאת, משום שנגד ההורים ניתן כבר פסק דין לסילוק יד, והוא מבוצע בימים אלה באמצעות ההוצאה לפועל. משכך, וככל שההורים יפונו והילדים יישארו בדירה, הרי שתהיה לילדים קורת גג אך לא יהיו להם הורים שיגדלו אותם בדירה זו.
"בית המשפט מתקשה להבין כיצד יכולים הורים לטעון ולתבוע זכויות שימוש במקרקעין בשם ילדיהם הקטינים, כאשר התוצאה האופרטיבית של קבלת תביעתם בחיוב תהיה מגורי הילדים ללא ההורים", כתב השופט זגורי בפסק הדין. "נוסיף כי לא זו בלבד שנגד ההורים ניתן פסק דין בתיק הקשור המורה על סילוק ידם מהדירה המדוברת, אלא שניתן בגדרו גם צו מניעה קבוע מכוחו נאסר עליהם לשוב בעתיד לאותה דירה".
השופט הדגיש כי "היענות בחיוב לתביעה, קרי הותרת הילדים הקטינים להתגורר במקרקעין האמורים, משמעותה הענקה של קורת גג מחד גיסא, אך הפרדה בינם לבין הוריהם והותרתם ללא מבוגר אחראי וללא אפוטרופוס. רוצה לומר כי ההורים במו תביעתם אולי ביקשו לסייע לילדיהם בהותרת קורת הגג, אך מעלו מעילה חמורה יותר בחובות האפוטרופסות שרובצות לפתחם, בשעה שהם יודעים כי הם – ההורים – לא יוכלו להיות בדירה זו ולגדל או לטפל בילדים. ברור איפוא לבית המשפט כי מדובר בתביעה שחותרת תחת האינטרס הבסיסי של הילדים להיות מטופלים על ידי הוריהם כפי שמחייב החוק. היכן נשמע כדבר הזה שהורים זונחים את ילדיהם לגדול לבד (והרי הסב מתנגד להשגיח על נכדיו ו/או להיות עמם במגע). ואיזה בית משפט לענייני משפחה יוכל ליתן סעד הנוגד את טובתם של הילדים?".
השופט ציין עוד כי הילדים אמנם לא היו צד פורמלי להליך הקשור, אולם מכל בחינה אחרת ובוודאי מבחינה מהותית, עניינם נשקל היטב על ידי בית המשפט ועל כן הם קשורים וכבולים בהכרעה שניתנה בתיק זה. בנוסף, גם אם אלו לא היו צד מהותי להליך הקשור, טעמים של מדיניות שיפוטית ובפרט דוקטרינת "קרבת העניין" מונעים בעדם מלברר תביעה זו נגד סבם.
תמ"ש 19463-12-14
