חדשות

בית המשפט לענייני משפחה בטבריה קיבל ערעור של אם על משמורת של ילד בן 4 שנקבעה אצל האב. הרכב של שלושה שופטי בית המשפט המחוזי בעיר ביטל את פסק הדין וקבע: "ישנן דעות מומחים לפיהן הגיע הזמן לבחון מחדש את חזקת הגיל הרך. ברם, כל עוד לא בוטלה החזקה בדין, אין בית המשפט רשאי להתעלם מקיומה. כמו כן לצורך סטייה ממנה, צריך שיתקיימו טעמים כבדי משקל"

בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל את הערעור שהגישה אם על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בטבריה להעביר את המשמורת על בנם המשותף לאב.

הורי הילד, יליד 2009, חיים בנפרד מאז שהוא היה בן שישה חודשים והוא שהה למעשה במשמורת משותפת של שני ההורים. האב טיפל בילד בין השעות 14:00 ל-20:00 ובכל סוף שבוע שני. מאז הפרידה ההורים מנהלים מאבק משפטי על המשמורת, מקום מגוריו וחינוכו.

במאי 2011 האם עברה מצפון הארץ למרכז באופן חד-צדדי, ללא הסכמת האב וללא קבלת אישור מבית המשפט.

לבקשת הצדדים מונה מומחה שהמליץ לבית המשפט לקבוע את המשמורת אצל האב.  המומחה קבע כי בנסיבות המקרה המסוגלות ההורית של האב עדיפה על זו של האם והמליץ כי המשמורת תהיה אצל האב, כאשר האם תבקר את הילד אחת לשבוע באמצע השבוע וכן הילד ישהה אצלה שלושה מתוך ארבעה סופי שבוע. המומחה ציין כי זמינות ונגישות האב רבה יותר מזו של האם, אשר עובדת בערבים ומי ששומרת עליו בזמן הזה היא סבתו.

כפי שסוקר בפורטל חדשות תקדין, בית המשפט לענייני משפחה בטבריה קיבל את המלצות המומחה וקבע כי טובת הילד מצדיקה שיגדל עם אביו ויהיה במשמרתו הקבועה. השופט אסף זגורי ציין כי בהסדר של משמורת אצל האם "מי שיגדל את הילד זו הסבתא ולא האם. במאזן בין הסדר משמורת אצל האב לבין משמורת אצל הסבתא מצד האם, אין ויכוח ומחלוקת כי לא בעדיפות רבה לפי כל קנה מידה, הסבר, דין והצדקה".

האם הגישה ערעור על ההחלטה בפני בית המשפט המחוזי בנצרת.

השופטים אברהם אברהם, יונתן אברהם ודני צרפתי קיבלו את הערעור וקבעו כי פסק הדין של בית משפט השלום מבוטל וכי משמורת על הקטין תיתן לאמו.

במהלך הערעור האם הציגה מסמכים המעידים על כך שהיא סיכמה עם מעבידיה כי שעות עבודתה לא יתפרסו עד לשעות הערב, אלא היא תסיים את עבודתה באופן שבשעות אחר הצהריים בהן חוזר הקטין מהמסגרת החינוכית לביתה, היא תימצא שם.

השופט יונתן אברהם כתב כי "במקרה דנן, רצונה של המערערת לעבור למרכז הארץ לאחר הפירוד מהמשיב נבע מצרכיה הכלכליים ומשיקולי עבודתה ותעסוקתה כרופאה. גם בית משפט קמא סבר כך, אך לטעמו שיקף עניין זה חוסר איכפתיות לפגיעה שתיגרם בקטין כתוצאה מהרחקתו מאביו.  מכךהסיק גם בית משפט קמא לעניין פגיעה במסוגלותה ההורית של המערערת. למסקנה זו אין לדעתי בסיס עובדתי או משפטי".

השופט ציין כי "במישור העובדתי, מרצונה של המערערת לעבור לגור ולעבוד במרכז הארץ לא מתבקשת, לטעמי, דווקא מסקנה של חוסר איכפתיות ממצבו של הקטין או מפגיעה אפשרית בו. שיפור יכולתה הכלכלית של המערערת כאם לקטין,  כתוצאה ממעבר למגורים בו תפיק תועלת חברתית רבה יותר או, לעבודה במרכז הארץ, במשרה ששכר רב יותר בצידה, יכולה להתפרש דווקא כאקט שיש בו לעתיד תועלת רבה יותר מבחינת טובת הקטין ויכולותיה של המערערת להעניק לו ולתמוך בו".

נדרשים טעמים כבדי משקל לביטול חזקת הגיל הרך

השופט קבע כי המומחה התעלם מבחינת חזקת הגיל הרך בחוות דעתו וכי אם הוא היה לוקח בחשבון את חזקת הגיל הרך מסקנתו, ככל הנראה הייתה הפוכה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי קביעות המומחה בדבר עדיפות מתן המשמורת לאב, יש בהן כדי סתירת חזקת הגיל הרך. השופט אברהם קבע כי "אינני תמים דעים עם קביעתו הנ"ל של השופט קמא", והוסיף כי "ישנן דעות מומחים לפיהן הגיע הזמן לבחון מחדש את חזקת הגיל הרך (בחינה הנעשית כיום באופן מקיף על ידי ועדת שניט). ברם, כל עוד לא בוטלה החזקה בדין, אין בית המשפט רשאי להתעלם מקיומה. כמו כן לצורך סטייה ממנה, צריך שיתקיימו טעמים כבדי משקל".

השופט אברהם קבע גם כי "ככל שעיינתי בפסיקה הנוהגת בעניין זה, לא מצאתי כי עדיפות האב במסוגלות הורית, על פני זו של האם, מקום בו אין חולק, כי גם לאם מסוגלות הורית טובה (כפי שנקבע במקרה דנן), תהווה בסיס מספק לצורך סתירת חזקת הגיל הרך". השופט קבע כי במקרה הזה לא מדובר בפער כה מהותי המבסס את סתירת חזקת הגיל הרך ופסק: "סבורני כי בית משפט קמא נתפס לשגגה עת סבר כי נסתרה חזקת הגיל הרך".

בית המשפט חייב את האב בשכר טרחת עורכי הדין של האם בסך 10,000 שקלים.

לקריאה נוספת, ראו:

תקדים: האימא עובדת בערב ובן 4 אצל הסבתא? לאב מגיעה משמורת בלעדית

עמ"ש 38844-10-13