עו"ד יוגב חלפון ערער לבית המשפט העליון על חיובו בהוצאות משפט בסך 10,000 שקל בשל הגשת עתירה בחוסר סמכות עניינית, אך השופטים לא רק דחו את הערעור על הסף אלא אף חייבו אותו בעוד 10,000 שקל לאוצר המדינה. והכול התחיל בגלל שלשכת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים החליטה להפסיק לחלוטין להעביר לטיפולו כ-100 תיקים בשנה של מיעוטי יכולת
בית המשפט העליון דחה על הסף את ערעורו של
עו"ד יוגב חלפון על חיובו בהוצאות משפט בסך של 10,000 שקל בעתירה מינהלית
שהגיש לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב (עת"מ 15400-11-12), אשר נדחתה
מחוסר סמכות מקומית.
תחילת הפרשה בהוצאתו של עוה"ד חלפון
מהמאגר של עורכי הדין החיצוניים שמונו על ידי לשכת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים לתת
שירות מקצועי למיעוטי יכולת. לדברי עוה"ד חלפון, הוא היה מקבל כ-100 תיקים
בשנה מהסיוע המשפטי, והוא החליט לערער על החלטת לשכת הסיוע המשפטי להפסיק להעביר
תיקים לטיפולו בעתירה מנהלית שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בעתירתו, טען
עוה"ד חלפון כי ההחלטה איננה סבירה ויש לבטלה.
העתירה המינהלית הוגשה נגד משרד המשפטים, היועץ
המשפטי לממשלה, הממונה על הלשכה לסיוע משפטי, ונגד עורכי הדין קראן שוורץ-אמיגה
ולימור גולדברג-חדד (ראשי הלשכה לסיוע משפטי במחוז תל אביב), וכן נגד עורכות הדין
מטעם הסיוע המשפטי: שרי ורדי, ורדה אורנשטיין (שהיא גם סגנית מנהלת), נוגה
אברמוביץ וליאת הראל.
בלשכת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים הגישו תגובה
לעתירה ובה טענו, בין השאר, כי יש לדחות את העתירה בשל חוסר סמכות עניינית. סגנית
הנשיא בבית המשפט לעניינים מינהליים, השופטת שרה גדות, קיבלה את טענת חוסר הסמכות,
דחתה את העתירה וחייבה את עוה"ד חלפון לשלם למשרד המשפטים הוצאות משפט בסך
10,000 שקל.
"ההוצאות אינן חריגות
כלל ועיקר"
עוה"ד חלפון לא ויתר, והגיש ערעור על פסק
הדין לבית המשפט העליון. אבל המשנָה לנשיא מרים נאור והשופטים אסתר חיות ויצחק
עמית דחו את ערעורו על הסף והפנו אותו לפסק דין מפורש של השופט דאז אשר גרוניס,
שבשנת 2005 פסק כי בג"ץ הוא בית המשפט המוסמך לדון בעניין (ע"א
3748/05).
"במקום להגיש את הערעור שלפנינו, יכול היה
העותר בשעתו להגיש עתירה לבית משפט זה בשבתו לדין בבית משפט גבוה לצדק, ושם להעלות
טענותיו לגוף העניין", קבעו שופטי בית המשפט העליון, שגם דחו על הדרך טענה
נוספת שהעלה עוה"ד חלפון: "אין בכך ולא כלום שבמהלך הדיון שמע בית המשפט
לעניינים מינהליים גם טענות לגוף העניין. מותר לבית המשפט להכריע בטענת סף בסיום
הישיבה שהתקיימה בפניו. אין הוא חייב להכריע בטענת סף לפני דיון לגוף
העניין".
בשורה התחתונה פסקו שופטי בית המשפט העליון כי
"סוף דבר: בדין נדחתה העתירה על הסף, תוך חיוב בהוצאות. ההוצאות אינן חריגות כלל ועיקר. הערעור נדחה". ואף חייבו את עוה"ד
חלפון "גם בערכאתנו בהוצאות בסכום של 10,000 שקל".
תגובת עוה"ד חלפון: יש כאן אלמנט עונשי
עוה"ד בתיה חלפון, המייצגת את עוה"ד יוגב חלפון בפרשה, מסרה בתגובה לפנייתנו:
"הרכב
השופטים שדן בפרשה הוציא מתחת ידו החלטה לא עניינית, לא מנומקת, לא להכרעה ולא
להוצאות, ומתעלמת. יש כאן אלמנט עונשי. פסק הדין ניתן עוד בטרם תוקן הפרוטוקול.
"שאלת הסמכות העניינית, בגינה נדחתה על
הסף העתירה בבימ"ש לעניינים מנהלים, כב' השופט עמית לא מיישם בפסק הדין את
החלטתו בעע"ם 3309/11 קוטלרסקי: 'כאשר מדובר בקו גבול דק ולא בטוח הדרך
לבימ"ש לעניינים מנהליים לא סלולה ועדיין אנו נמצאים בדרך עפר, מכאן החובה של
בימ"ש לנהוג ביתר רגישות ולא למנוע מהאזרח להגיש ריבו לבימ"ש באיום של
הוצאות, כאשר בימ"ש עצמו מתחבט בסוגיה, בסמכותו של מי מהאחים התאומים
בג"צ או בתימ"ש מינהליים צריכה להתברר העתירה". לא כן במקרה דנא,
ההרכב לא נהג ברגישות ואף השית הוצאות נוספות על המערער שלא יעז להרים ראשו.
"משוא פנים – כב' השופטת גדות נפגשה עם
בעל הדין שכנגד מיד לאחר הדיון בבימ"ש קמא בניגוד לכל סדרי הדין, ולאחר
הפגישה ניתן פסק דין שגוי של בימ"ש קמא. ההרכב התעלם לחלוטין מסוגיה זו.
"שיעור ההוצאות בניגוד לתקנה 512 לתקנות
סד"א – שכ"ט הינו עבור הוצאות שנאלץ בעל דין להוציא כתשלום לעורך דין.
הלשכה לסיוע המשפטי לא שילמה אגורה לעו"ד שמקבל את שכרו ממשרד המשפטים, ממס
שמשלמים אזרחיה, על חקיקה לא שלמה ולא אחידה. הלשכה משלמת שכ"ט לעו"ד
מתחת לשכר מינימום שנקבע על ידי הלשכה. עבור טיפול בתיק משלמת הלשכה לעורך הדין פי
10 פחות ממה שראה ביהמ"ש ליתן למדינה. בית המשפט זקף לזכות המדינה על חשבון
המערער סך 10,000 ₪, הגם שהוצאותיה בייצוג היו אפס. ההרכב הגדיל לעשות והשית עוד
10,000 ₪ על המערער. פסק הדין פוגע בעקרונות היסוד של השיטה או בתפיסת הצדק".
"משרד המשפטים נוהג בניגוד לנוהל דחיית
דיונים שקבעה כב' הנשיאה בדימוס ביניש, וקובע כי אסור לעו"ד מטעם הסיוע שישלח
עו"ד ממשרדו גם במקרים חריגים. בניגוד לנוהל קיים. משרד המשפטים פועל בחוסר
שוויון כלפי עורכי דין חיצוניים שאינם רשאים לשלוח מישהו מטעמם לייצג את הפונה כאשר
המנהל המיוחד שגם הוא מקבל מינוי מטעם אותו משרד רשאי לשלוח עורכי דין ממשרדו
בייצוג בהליכי פש"ר. משרד המשפטים משלם שכ"ט לעורכי דין חיצוניים מתחת
לרף המינימום שקבעה הלשכה, אבל נזקף לזכותו שכ"ט גבוה גם אם לא שילם אגורה
להוצאות הגנתו".
