חדשות

השופט המחוזי אבי זמיר קיבל באופן חלקי את תביעתה של הדוגמנית בר רפאלי עקב הקרנת הפרסומת בכיכובה בקולנוע והעברת הצילומים בשידור חי באינטרנט. נקבע, כי דמותם, גופם, קולם ושמם של דוגמנים הם נכסיהם הפרטיים הראויים להגנה וכי למרות שהחברה פעלה בתום לב – הדבר חרג מהסכמות הצדדים בחוזה ולכן יש לפסוק פיצוי, הגם שלא בסכום של מיליונים כפי שתבעה רפאלי. תביעתה הנגדית של חברת "סאני תקשורת" נדחתה

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אבי זמיר, פסק היום (ד') לדוגמנית-העל בר רפאלי פיצוי בסך כולל של 550 אלף שקל. השופט זמיר קיבל באופן חלקי את תביעתה של הדוגמנית וקבע כי פרסום צילומי הפרסומת שלה בקולנוע ובאינטרנט נעשה בניגוד למה שהוסכם איתה. תביעתה הנגדית של חברת "סאני תקשורת" נדחתה.

"דמותם של דוגמנים, קולם, גופם ושמם הם נכסיהם הפרטיים, ואיש אינו רשאי לעשות בהם שימוש מסחרי, שלא בהסכמתם וללא תמורה", נכתב עקרונית בפסק דינו של השופט זמיר. "נכסים אלה זכאים להגנה. לכל דוגמן או דוגמנית, גם אם הם בוחרים לחשוף את עצמם לפרסום כלשהו, יהא הנרחב או החושפני ביותר, במדיה כזו או אחרת, יש זכות שלא ייעשה שימוש בנכסים פרטיים אלה מעבר למה שסוכם וללא הבעת רצון מפורש מצדם. גם חריגה מהסכמות קיימות, בדבר היקף השימוש המותר בנכסים אלה, תהווה פגיעה בהם, פגיעה המצדיקה פיצוי כספי".

את התביעה הגישה רפאלי נגד חברת "סאני תקשורת", היבואנית הבלעדית והמפיצה בישראל של מכשירים סלולריים מתוצרת "סמסונג", ונגד אבי זיתן, מי שהיה סמנכ"ל סאני ומנהל מחלקת השיווק שלה. בשנת 2006 החליטה סאני לצאת בקמפיין פרסומי רחב היקף לסדרת טלפונים דקים במיוחד (Ultra Slim) של סמסונג, ולכן ניהלה משא ומתן עם רפאלי באמצעות אימה, ציפי. המשא ומתן נשא פרי, ובין הצדדים נחתם הסכם בו נקבע כי רפאלי תשתתף בשני ימי צילום – האחד עבור צילום תמונות סטילס והשני עבור צילום סרט הפרסומת.

כחודש לאחר תום הצילומים, שלח עורך דינה של רפאלי מכתב לחברה בטענה כי היא גילתה לתדהמתה שיום הצילומים לסרט הפרסומת צולם ותועד ללא ידיעתה או הסכמתה, ואף הועבר בשידור חי לקהל צופים באינטרנט. כעבור מספר חודשים שלח עורך דינה של רפאלי מכתב נוסף לחברה, בטענה נוספת לגבי הקרנת סרטון הפרסומת גם בבתי הקולנוע בניגוד למוסכם בחוזה. על רקע זה התנהלו התכתבויות בין הצדדים, עד שלבסוף הגישה רפאלי תביעה נגד החברה, במסגרתה עתרה לחייבה בסכום של למעלה מארבעה מיליון שקל בשל הפרת ההסכם עימה ופגיעה בפרטיותה.

חברת סאני תקשורת הגישה נגד רפאלי תביעה-שכנגד בסך 2,015,000 שקל, בטענות של פגיעה בקמפיין בכך שהפסיקה לשתף פעולה להצלחתו כבר ביום הצילומים השני, ואף הודיעה כי לא תגיע למסיבת יחסי הציבור שתוכננה להתקיים באותו ערב ואשר היא אמורה הייתה להיות הכוכבת הראשית בה. עוד טענה החברה להוצאת לשון הרע, בשל פניית עורך דינה של רפאלי לחברת "סמסונג" הקוריאנית תוך פירוט הסכסוך עם חברת סאני.

אי-הבנה = 100 אלף שקל

השופט זמיר פסק לגבי הפרסום בקולנוע, כי מדיה זו  לא "עלתה על השולחן" ולא נכללה במפורש בהסכמות שגובשו במשא ומתן שנערך בין הצדדים. היא גם לא נכללה בנוסח המודפס של ההסכם שנחתם בידי אימה של בר, העוסקת ביחסי הציבור של בתה, והועבר לזיתן. בית המשפט מצא כי זיתן סבר בתום לב כי מדובר בהשמטה מקרית ולכן הוסיף בכתב ידו את המילה "וקולנוע", והעביר את הנוסח המתוקן לאמה של רפאלי שכנראה לא שמה לב לתוספת. לדעת השופט זמיר, למרות שראוי היה להפנות את תשומת ליבה באופן מפורש לתוספת זו בטלפון או במכתב נלווה, מדובר היה באי-הבנה מצד סאני. יחד עם זאת, אין בכך כדי לשלול את הקביעה שהפרסום בקולנוע לא הוסכם במפורש, לא נכלל בנוסח המודפס של ההסכם וממילא, בראייתה של האם, לא תומחר במסגרת התמורה החוזית. לאור זאת, נפסק כי סכום הפיצוי שיש להוסיף על התמורה החוזית בגין רכיב הפרסום בקולנוע הוא בסך של 100 אלף שקל (נכון להיום).

בר רפאלי הגישה תביעה מוגזמת כדי להאדיר את הנזק הנטען ללא הצדקה

בנוגע לשידור באינטרנט, פסק השופט זמיר כי אין מחלוקת שעניין זה גם הוא לא נכלל בצורה מפורשת בהסכם וגם לא עלה כלל לדיון במהלך המשא ומתן בין הצדדים. השופט זמיר קבע כי לא יכול להיות אחרת, שהרי הרעיון לשידור כזה, שהיה חדשני וראשוני באותה תקופה, "הבריק" במוחו של מי מאנשי סאני או משרד הפרסום שלה במהלך ישיבה משותפת במועד כלשהו לאחר חתימת ההסכם.

נקבע כי סעיפים מסוימים לחוזה לא "מכסים" אפשרות של שידור חי, ולפיכך היה על סאני לפנות באופן מסודר ורשמי לרפאלי ולהסדיר את הנושא באופן ברור ובכתב. כמו כן, שעה שדובר בטכנולוגיה חדשה ולא מוכרת, הייתה מוטלת על סאני חובה מוגברת של גילוי ויידוע על השידור החי הצפוי.

"השידור החי באינטרנט, הגם שנהגה ובוצע מתוך כוונות טובות, בהתלהבות מקצועית, וללא כוונת זדון או תרמית, נעשה ללא עיגון בחוזה שבין הצדדים", פסק השופט זמיר, "ללא קבלת הסכמתה של התובעת מראש וללא שידעה או הבינה שכך הם פני הדברים בשטח".

באשר לפסיקת הפיצוי ברכיב זה, סבר בית המשפט כי למרות שהדבר מוצדק, תביעתה של רפאלי הייתה מוגזמת בשיעורה וכללה רכיבים כפולים ומשולשים כדי להאדיר את הנזק הנטען לכדי מיליוני שקלים ללא הצדקה. לכן סבר השופט זמיר כי יש מקום לפסוק פיצוי גלובלי על דרך האומדן, תוך מתן משקל לפרמטרים כמו התנהגות הצדדים, מידת חוסר תום הלב, הרווח הכלכלי שצמח לחברה מהשידור, דעות מומחים, אלמנט אי-ההסכמה וכיוצא באלה פרמטרים. לאור זאת, תביעתה הכספית של רפאלי על השידור החי נמצאה מוצדקת לגופה אך מוגזמת בשיעורה, והפיצוי הועמד על סכום של 300 אלף שקל בלבד (נכון להיום). עוד נקבע כי אין מקום להטיל על בעל החברה זיתן חיוב אישי, והתביעה שהגישה נגדו רפאלי נדחתה על הסף, שכן לא נמצא כי הוא או החברה פעלו בהתנהגות הנגועה בתרמית או בחוסר תום לב.

אין חיוב אישי, הגם שהחברה אשמה

אשר לטענותיה של סאני בנוגע לפגיעה בקמפיין הפרסומי ע"י רפאלי, נקבע כי לא ניתן לבוא בטענה כלשהי כלפי הדוגמנית על החלטתה שלא להופיע למסיבת יחסי הציבור שתוכננה להתקיים באותו יום בו צולמה בשידור חי ללא ידיעתה או הסכמתה, מטעמו של הגורם האחראי לכך. לכן גם אם אי-השתתפותה במסיבה גרם לחברה נזק תדמיתי, סבר השופט זמיר כי מדובר במצב שנוצר בעקבות מעשיה של החברה עצמה, ולא ניתן היה לצפות מרפאלי להשתתף במסיבה כזו שעות ספורות לאחר שנודע לה כי זכויותיה הופרו. זאת, הגם שאימה של רפאלי אישרה את הגעתה מראש.

באשר לטענות ללשון הרע עקב המכתב ששלח עורך דינה של רפאלי לחברת סמסונג העולמית, התרשם בית המשפט כי משלוח המכתב נועד לקדם משא ומתן לפשרה לגבי סכום הפיצוי המגיע לרפאלי כתמורה נוספת עבור שידור הפרסומת בקולנוע והשידור החי באינטרנט, אולם למרות שניתן היה לחשוב על דרך פעולה יותר "אלגנטית" – לא מדובר במכתב המשפיל את החברה, לועג לה, או כזה שעלול לפגוע בתפקודה כסוכנת של חברת סמסונג העולמית. מלבד זאת, סבר בית המשפט כי לחברה כלל לא נגרם נזק כספי כתוצאה מהמכתב.

בשורה התחתונה, קיבל כאמור השופט זמיר את התביעה של רפאלי נגד סאני בחלקה בלבד, וחייב את החברה לשלם לה סכום של 400 אלף שקל. הואיל והתביעה שכנגד נדחתה, חויבה החברה לשלם לרפאלי הוצאות משפט בסכום כולל של 150 אלף שקל.

(ת"א 1235-09)