חדשות

עו"ד טיבי סגר את משרדו בטייבה והחל לעבוד כמנהל מחלקת מיסוי ומקרקעין במשרד עוה"ד אפיק תורג'מן, אך פוטר כעבור פחות מחודשיים. ביה"ד לעבודה: פיטוריו לאלתר בניגוד להסכם בין הצדדים פגעו בכבודו והזיקו למוניטין שלו

בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל את תביעתו של עו"ד תאופיק טיבי, שהועסק במשרד עורכי הדין אפיק תורג'מן כמנהל מחלקת מיסוי ומקרקעין אך פוטר בחטף תוך פחות משני חודשי העסקה. השופטת סיגל דוידוב מוטולה קבעה כי סיבת הפיטורים הייתה חוסר כדאיות כלכלית בהעסקתו, וחייבה את בעלי המשרד לפצותו ב-85 אלף שקל.

עו"ד טיבי היה בעליו של משרד עורכי דין בטייבה וכיהן כיו"ר ועדת ערר לענייני מס רכוש באזור חדרה. בטיוטת הסכם העבודה בינו לבין משרד אפיק תורג'מן נכתב כי ההתקשרות תהיה לשנה וכי טיבי יוגדר כקבלן ששכרו ישולם לו כנגד חשבוניות. אך כעבור פחות מחודשיים לאחר תחילת עבודתו, הודיעו לו השותפים, עוה"ד דורון אפיק, שלום תורג'מן ורנה לפידות, על סיום ההתקשרות עמו לאלתר.

עו"ד טיבי הגיש תביעה נגד פיטוריו לבית הדין לעבודה, בטענה שאלו נבעו מהשקפת עולמו, בעקבות ראיון טלוויזיוני שנערך עמו בנוגע לפרשת פיטוריהם של שלושה צעירים ממוצא ערבי שאותם ייצג בהסכמת השותפים. לטענתו, לאחר קיום הריאיון החליטו הנתבעים שהם אינם מעוניינים בעורך דין שיש לו אג'נדה ציבורית מובהקת. זאת, מבלי שהובהר לו קודם לכן כי הם אינם מוכנים שיעסוק בכך במסגרת משרדם.

השופטת דוידוב מוטולה קיבלה את התביעה וקבעה כי קיימים סימנים מובהקים המעידים על קיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. בין היתר ציינה השופטת כי עו"ד טיבי לא שימש כיועץ חיצוני של המשרד אלא ביצע את עבודתו מחדר שהוקצה לו, נדרש למסגרת שעות עבודה ביום והיה אמור להקדיש למשרד את כל זמנו ומרצו. גם שכרו, על אף ששולם לו תוך הוצאת חשבוניות, היווה תמורה חודשית קבועה שלא גילמה בתוכה את התיקים עליהם עבד ולא הותירה לו סיכוני הפסד או רווח כלשהם. מכך הסיקה השופטת כי עורך הדין השתלב כחלק אינטגראלי מהצוות המשפטי במשרד, למרות הסכמת הצדדים כי בשנה הראשונה הוא יועסק באופן פורמלי כ"קבלן".

עוד קבעה השופטת דוידוב מוטולה כי אף שטיוטת ההסכם בין הצדדים לא נחתמה בסופו של יום, בפועל פעלו הצדדים לפיו כך שעו"ד טיבי החל את עבודתו כמנהל מחלקה. עם זאת, נקבע כי אין להכיר בהסכם כהסכם לתקופה קצובה, שכן נראה כי כוונת הצדדים היתה להצהיר הדדית כי תקופה זו של שנה היא פרק הזמן המינימלי הדרוש להקמת המחלקה ובחינה הדדית של השתלבותו של טיבי במשרד, אשר לאחריה יוחלט כיצד להמשיך בהתקשרות.

השופטת התרשמה כי הריאיון הטלוויזיוני שנערך עם עו"ד טיבי לא היה הסיבה לפיטוריו, אלא הבחינה המחודשת של הכדאיות הכלכלית בהעסקתו, לאחר שהסתבר לשותפים כי סיכויי הרווח הטמונים בהתקשרות עמו פחותים מהסיכון שבא לידי ביטוי בהתחייבותם לשלם לו שכר חודשי קבוע.

עם זאת, נקבע כי עורך הדין פוטר בפתאומיות ולאלתר, ללא הליך מקדים ומבלי שנערך לו כל שימוע, תוך הסתרת סיבת הפיטורים האמיתית באופן המהווה חוסר תום לב, ואף מבלי לאפשר לו פרידה מכובדת באופן שיש בו כדי לפגוע במוניטין שלו. פגם נוסף מצאה השופטת בעילת הפיטורים עצמה, שעמדה בניגוד למצג ההדדי הברור בדבר התקשרות ארוכת טווח. לשיטתה של השופטת דוידוב מוטולה, גם אם לא הייתה כלפי עו"ד טיבי התחייבות לתקופת העסקה מינימלית, עצם החלטת הנתבעים להזמינו להצטרף למשרדם כללה התחייבות לתת לו הזדמנות להוכיח את עצמו, לרבות בנוגע לכדאיות הכלכלית של העסקתו.

בנוסף לכך, נקבע כי טיבי פוטר תוך התעלמות מוחלטת ממשמעות ההחלטה כלפיו, אף שהשותפים ידעו כי מדובר בעורך דין ותיק שסגר את משרדו לצורך ההתקשרות עמם ושינה את אורח חייו ונתיב הקריירה שלו כתוצאה מכך. את השיקולים הכלכליים, סברה השופטת, היה על הנתבעים לבחון טרם התקשרותם עם התובע ולא אחריה.

השופטת העריכה את הנזק הממוני שנגרם לעו"ד טיבי בסכום של 60 אלף שקל – שכר של חמישה חודשי עבודה, ופסקה לו בנוסף פיצוי של 25 אלף שקל בגין נזק לא ממוני, בין היתר בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו והפגיעה בכבודו.

(תע"א 3752-10)