בג"ץ קובע כי המצב הקיים בו המדינה מממנת ברית מילה בהליכי גיור אורתודוכסיים בלבד, מהווה הפליה פסולה הפוגעת בזכות לשוויון, לחופש דת ולכבוד. נקודת המוצא היא חובת השוויון בהקצאת משאבי הציבור, ועל המשרד לשירותי דת חלה חובה לממן גם ברית מילה בהליכי גיור רפורמיים וקונסרבטיביים
העתירה דנן הוגשה כבר בשנת 2009, והיא נותרה תלויה ועומדת במשך כארבע עשרה שנים, מתוך תקווה שהמחלוקות בה ימצאו את פתרונן מחוץ לבית המשפט. הדין במדינת ישראל מכיר בהליכי גיור המתקיימים "בקהילה יהודית מוכרת בהתאם לאמות המידה המקובלות בה" לצורך קבלת מעמד אזרחי על-פי חוק השבות, אף אם אלה הליכי גיור רפורמיים וקונסרבטיביים. מרכיב חיוני הנדרש להשלמתו של תהליך הגיור אצל גברים הוא עריכת ברית מילה. אולם, הליך זה זוכה למימון מדינתי רק כאשר הגיור מתבצע במסגרת מערך הגיור הממלכתי, שבו הגיור הוא אורתודוכסי. האם זוהי הבחנה מותרת או הפליה - על כך נחלקו הצדדים. כבר בשנת 2006 פנה המרכז לפלורליזם יהודי, אל גורמים שונים במדינה וציין כי ברית מילה למבוגרים כרוכה בביצוע הליך כירורגי בבית חולים בעלות כספית, וכי יש מקום לממנו גם ביחס למתגיירים בהליכי גיור רפורמיים וקונסרבטיביים. לאחר מיצוי הליכים שלא נשא פרי, הגישו העותרות, את העתירה דנן, בה נטען, כי מימון ברית מילה עבור גיור אורתודוכסי בלבד מהווה הפליה אסורה בהקצאת כספי המדינה וכי סירובה של המדינה לממן בריתות עבור מי שבוחר להתגייר בגיור שאינו אורתודוכסי, מהווה פגיעה בחופש הדת. בחלוף השנים, ניתנו פסקי דין בהליכים שנסבו על הכרה בגיורים שנעשו מחוץ למערך הגיור הממלכתי לצורכי חוק השבות, ונקבע כי יש להכיר אף במי שבמהלך שהותו בישראל כדין עבר גיור בקהילה רפורמית או קונסרבטיבית כיהודי לצורך חוק השבות. (בג"ץ 11013/05 בעניין דהן).
כב' השופטת ד' ברק-ארז פסקה כי יש לקבל את העתירה. הדיון בעתירה נמצא בנקודת המפגש בין הזכות לשוויון לבין הזכות לחופש דת ומצפון, שתיהן נגזרות של הזכות לכבוד. נקודה זו זכתה להגנה ברורה עוד בפסק הדין התקדימי בבג"ץ 262/62 בעניין פרץ, שבו נאסרה הפלייתם של מי שביקשו לשכור אולם ציבורי לצורך ניהולה של תפילת חג בנוסח רפורמי. בהמשך, השילוב של ההגנה על חופש הדת עם ההגנה על הזכות לשוויון זכה להכרה גם בפסקי דין רבים נוספים, ובהם כאלה שנסבו על חלוקת תמיכות על-ידי המדינה. בבג"ץ 1438/98 בעניין התנועה המסורתית נקבע כי "אין ספק כי השוני בתפיסה דתית, שהתנועה המסורתית מודה בו במפורש, אינו שיקול ענייני, אלא הוא שיקול זר ופסול לצורך מתן תמיכות על-ידי משרד הדתות.". בבג"ץ 11585/05 בעניין התנועה ליהדות מתקדמת בישראל, נפסק כי החלת מבחני התמיכות הנוגעים להפעלתם של מכוני הכנה לקראת גיור על מכונים אורתודוכסיים בלבד נגועה בהפליה פסולה. בחירת מסלול הגיור על-ידי מי שנכנס לתהליך, על-פי אמונתו והשקפת עולמו, היא תולדה מובהקת של הזכות לחופש דת ואין להפלות אדם על רקע בחירה זו. בג"ץ הכיר בגיורים פרטיים שנערכים בישראל מחוץ למערך הגיור הממלכתי. תחילה, הוכרו גיורים פרטיים שנערכים בבתי דין אורתודוכסיים לצרכיו של חוק השבות, ובהמשך, הוכרו לצורך זה גם גיורים פרטיים שנערכים על-ידי התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית. עקרון השוויון הוחל על פעולות נוספות הכרוכות בהליכי גיור המתקיימים בבתי הדין שלהן, ובעע"ם 5875/10 בעניין התנועה המסורתית, נקבע כי יש לאפשר טבילה במקוואות הציבוריים גם כאשר זו נעשית כחלק מהליכי גיור רפורמיים או קונסרבטיביים.
נוכח האמור, נקבע כי העקרונות של שוויון וחופש דת ומצפון יפים אף לסוגיה של מימון פרוצדורה של ברית מילה הנדרשת לצורך הליך גיור. זאת, מאחר שאף כאן מדובר למעשה בחלוקה של כספי תמיכות, הכפופה לעקרונות הכלליים של שוויון וחופש דת. מימון ברית המילה במסגרת מערך הגיור הממלכתי אינו נעשה מכוח חקיקה ראשית או משנית. ממילא, כאשר מדובר בפעילות של רשויות המדינה שאינה נעשית מכוח חקיקה, נקודת המוצא לדיון היא חובת השוויון בהקצאת משאבי הציבור. אכן, מלכתחילה לא מוטלת על המדינה חובה לממן הליך של ברית מילה לצורך השלמתו של הליך הגיור, אולם, כאשר היא בוחרת לממן אותו, הרי שעליה לעשות כן על בסיס של שוויון ומתוך כבוד לחופש הדת של מי שניצב בפני הבחירה בין מסלולי גיור שונים. משפסיקת בג"ץ הכירה בכך שגיורים הנעשים במסגרת קהילה יהודית מוכרת הם שווי מעמד לעניינו של חוק השבות – הרי שיש לראות בהם חלק מקבוצת שוויון לצורך מימון ההליך של ברית מילה שהוא חלק בלתי נפרד של הליך הגיור. מערך הגיור הממלכתי מאפשר גיור במתכונת אורתודוכסית בלבד, וכך כל החפץ בגיור במסגרת אחד מן הזרמים המוכרים האחרים ביהדות בת זמננו נדרש לפנות להליך גיור פרטי, שאינו זוכה למימון של ההליך הרפואי הכרוך בברית המילה. לבחירה בהתאם לצו מצפונו ואמונתו של החפץ להתגייר יש אפוא השלכה כלכלית ברורה. נפסק כי המצב הקיים מהווה הפליה פוגענית במיוחד כלפי מי שהשקפת עולמו אינה אורתודוכסית. על המשרד לשירותי דת חלה חובה לממן גם הליכים של ברית מילה לצורך גיור המתקיימים בבתי הדין של העותרות ככל שמימון זה ניתן למתגיירים במסגרת מערך הגיור הממלכתי, ובכפוף לכך שהמתגיירים הם אזרחים או תושבי קבע בישראל. הצו המוחלט ניתן בעניין זה כלפי המשרד לשירותי דת בלבד, המופקד על שירותי הדת היהודיים.
לסיכום, העתירה מתקבלת.
העותרות יוצגו ע"י: עו"ד ניקול מאור; עו"ד אורלי ארז-לחובסקי
המשיבים יוצגו ע"י: עו"ד מוריה פרימן; עו"ד רן רוזנברג; עו"ד רועי שויקה
