בג"ץ לא יתערב בהחלטה להרוס את ביתו של מחבל שיחד עם אחר ביצע פיגוע ירי בו נרצחו ארבעה אזרחים בשומרון. קדושת החיים היא ערך יהודי עליון ומדובר בנקיטת פעולה הרתעתית שהיא בבחינת הכרח בל יגונה. בימים בהם לא יהיו איומי קיום ביטחוניים נגד מדינת ישראל ואזרחיה, לא נזדקק לנקיטת אמצעי הרתעה
עסקינן בעתירה נגד צו החרמה והריסה שהוציא המשיב לדירה הנמצאת בקומת הקרקע במבנה שבכפר עוריף ליד העיר שכם. בדירה התגורר המחבל, שבחודש יוני 2023, ביצע פיגוע טרור רצחני יחד עם אחר במתחם תחנת הדלק ליד היישוב עלי, בו נרצחו ארבעה אזרחים ישראליים: אלישע אנטמן ז"ל, עופר פיירמן ז"ל, הראל מסעוד ז"ל ונחמן שמואל מורדוף ז"ל וכן נפצעו בו אנשים נוספים. עותר 1 הוא אביו של המחבל. לטענתו הוא הבעלים של הדירה מושא צו ההריסה, בה הוא גר עם רעייתו ובנו.
טענות האב הן כי שימוש בתקנה 119 מנוגד לדין הבינלאומי ומהווה ענישה קולקטיבית. התקנה מנוגדת לערכי היסוד של שיטת המשפט והיא לא מרתיעה מפני ביצוע מעשים דומים. למשפחתו של המחבל לא הייתה כל מודעות לכוונתו לבצע פיגוע.
לעמדת המשיב, הפעלת הסמכות במקרה דנא נעשית על רקע מעשיו החמורים ביותר של המחבל. ההצדקה במתן הצו אף מתעצמת נוכח המצב הביטחוני החמור בתקופה הנוכחית בה מדינת ישראל נמצאת בלחימה. על כן, כלל הנסיבות המצטברות – חומרת הפיגוע הקטלני, ביצוע הפיגוע ממניעים לאומניים, הזדהות המחבל עם ארגון הטרור חמאס, נטילת האחריות של חמאס על הפיגוע, וזיקת המגורים של המחבל לדירה, מצדיקות את השימוש בתקנה.
כב' השופט ד' מינץ פסק כי יש לדחות את העתירה. העותרים טוענים כי שימוש בתקנה אינו עולה בקנה אחד עם "הערכים" של מדינת ישראל, כולל ערכיה היהודיים. טענה מסוג זה נטענה ונדונה פעמים רבות לפני בג"ץ בהקשרים שונים של שימוש המפקד הצבאי בסמכויות הניתנות לו בתקנות ההגנה. בימים כתיקונם להם נייחל, שלא יהיו איומי קיום ביטחוניים נגד מדינת ישראל ואזרחיה, לא נזדקק לנקיטת אמצעי הרתעה קשים. ברם, קדושת החיים היא ערך יהודי עליון ומדובר בנקיטת פעולה הרתעתית שהיא בבחינת הכרח בל יגונה בימים אלו. בבג"ץ 8091/14 בעניין מוקד להגנת הפרט נאמרו דברים אשר לצערנו רלוונטיים ביותר בימים קשים אלו בהם מתנהלת מלחמה של ממש נגד גורמי הטרור: "לדאבון הלב, איננו חיים בהשקט ובבטחה. השלום הוא משׂאת נפש, אך עוד חזון למועד. צה"ל, משטרה ושאר כוחות הבטחון נאלצים להתמודד עם רֶשַׁע, טרור רצחני, שאינו מקדש את החיים, אלא סוגד למוות. עד כדי כך הגיעו מעשי זוועה של מחבלים וטרוריסטים, שהם נכונים למות 'מות קדושים', ובלבד שיקחו עמהם יהודים שאוֹלה. לא דומה שעת מלחמה לעת שלום מבחינת הדין החל [...]. ". בנוסף, כבר מלפני עשרות שנים הכיר בג"ץ בכך שמחילה על הריסת מבנה תוביל לאיבוד ההרתעה.
זאת ועוד, העותרים לא טענו, דבר על אודות אי-מעורבותו של המחבל בפיגוע. מכאן שניתן לצאת מנקודת ההנחה ששתיקתם כהודיה. קשה להסיק מסקנה אחרת מזו שהמחבל היה מעורב בפיגוע מקום בו הוא נוטרל בזירה ובכלי הנשק ששימש לרציחת המנוחים נמצאו ממצאי DNA של המחבל וכן טביעות אצבע שלו ברכב ששימש אותו ואת חברו לפשע. בכך המשיב עבר את רף הראיות המנהליות הנדרשות לצורך הפעלת סמכותו במרחק רב מהנדרש. הוא הדין לגבי זיקת המגורים בין המחבל לדירה. העותרים לא טענו, לא בעתירתם ולא בהשגתם כי לא הייתה למחבל זיקת מגורים לדירה. באשר לטענה כי העותר ובני משפחתו הגרים במבנה לא היו מודעים כלל למעשיו של המחבל ומדובר הלכה למעשה בענישה קולקטיבית. ההלכה הפסוקה מורה כי "מודעותם של בני משפחתו של המפגע לכוונתו לבצע פיגוע – איננה נדרשת, כשלעצמה, לשם גיבוש הסמכות לפי תקנה 119. שיקולי הרתעה מחייבים, לעיתים, על פי הפסיקה הרתעה של מבצעים פוטנציאליים, החייבים להבין כי פעולותיהם עלולות לפגוע גם ברכושם של הקרובים להם, וזאת גם כשאין ראיה שבני המשפחה היו מודעים למעשיו של המפגע" (בג"ץ 1633/16בעניין פלונים). באשר לטענת הנזק העקיף העלול להיגרם כתוצאה מההריסה לשאר המבנה, בבג"ץ 7550/23, בעניין שנתיר נקבע : "טענות העותרים באשר לאופן ביצוע ההריסה דינן להידחות אף הן. בית משפט זה שב והבהיר כי אופן ביצוע ההריסה הוא 'מסוג הנושאים המקצועיים שבהם מסור למשיב שיקול דעת רחב במיוחד, ובהעדר נסיבות חריגות, אל לו לבית משפט זה לשים עצמו בנעלי המשיב, שחזקה עליו כי יפעל בזהירות הנדרשת". נפסק כי מדובר בהחלטה שהתקבלה בסמכות תוך בחינת מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין, ובהתקיים התנאים הנדרשים להפעלת התקנה, והעתירה אינה מגלה כל עילה להתערבות בג"ץ.
לסיכום, העתירה נדחית.
העותרים יוצגו ע"י: עו"ד אנדרה רוזנטל; המשיב יוצג ע"י: עו"ד ערין ספדי-עטילה
