בנות זוג שנישאו בארה"ב ונרשמו שם שתיהן, כהורות של הקטינה שילדה אחת מהן, יירשמו גם בארץ כהוריה של הקטינה. ניתן לערוך רישום בהתאם לחוק המרשם של ההורה הנוסף על סמך תעודה ציבורית זרה גם מקום בו לא כוננה הורות משפטית מהותית בישראל, ומבלי שיהיה בכך כדי לכונן הורות בפועל, אלא כהורות רישומית בלבד
עסקינן בעתירת בנות זוג להורות למשרד הפנים לרשום את בת הזוג כהורה נוסף לקטינה. העותרות, מתגוררות יחד מזה כ-11 שנים ונישאו זו לזו כדין בניו יורק, ארה"ב. הן הביאו לעולם בת, אשר נולדה במדינת מסצ'וסטס, כתוצאה מהריון אותו נשאה העותרת 1 ברחמה באמצעות תרומת זרע מבנק הזרע בסיאטל, ארה"ב. העותרות הן אזרחיות ישראליות ובהתבסס על תעודת הנישואין שהונפקה להן עודכן הסטטוס שלהן במרשם האוכלוסין כנשואות זו לזו אך בקשתן לקבל ספח עדכני לתעודת הזהות שלהן סורבה. לאחר לידת הקטינה נרשמו העותרות בארה"ב, שתיהן, כהורות של הקטינה. הקטינה נרשמה תחת שם המשפחה של שתי העותרות ואף הונפקה לה תעודת לידה בה שתיהן, רשומות כאימהותיה. העותרות פנו לקונסוליה הישראלית על מנת לעדכן את הסטטוס שלהן לנשואות וכן לרשום את הקטינה כאזרחית ישראלית, אולם דרישתן סורבה. הקטינה נרשמה כאשר האם הביולוגית הינה הורה יחיד שלה, ושם משפחתה של הקטינה כשם משפחתה של האם הביולוגית.
לטענת העותרות, משרד הפנים אינו מוסמך לסרב לבצע רישום משמוצגת לו תעודה ציבורית בת תוקף שאינה מגלה טעות עובדתית ברורה על פניה.
לעמדת משרד הפנים, הדרך הראויה להסדרת הורות של בן זוג של הורה ביולוגי כהורה נוסף היא בכינון הורות מהותית באמצעות צו הורות פסיקתי.
כב' השופט ר' שפירא פסק כי יש לקבל את העתירה במובן זה שפקיד הרישום ירשום את הפרטים במרשם האוכלוסין בהתאם לתעודה הציבורית שהוצגה על ידי העותרות, שלפיה שתי העותרות הן הורי הקטינה והקטינה נושאת את שם משפחתן של שתיהן. בכל הנוגע לקבלת ספחים לתעודות הזהות העתירה נדחית וכפי שציין משרד הפנים, מאחר שהעותרות אינן נמצאות בישראל כנדרש בסעיף 24 לחוק המרשם, הן אינן זכאיות לקבל תעודת זהות וספח, אך יונפקו לעותרות תמציות רישום המשקפות את פרטי הרישום העדכניים. ככל שיגיעו לישראל יוכלו לקבל גם את תעודת הזהות והספח. במסגרת עע"מ 7368/22 בעניין בריל, נקבע לאחרונה כי חוק המרשם מסדיר את רישומם של פרטים שונים ביחס לתושבי ישראל. בסעיף 2 לחוק המרשם קבועה רשימת פרטי המידע שירשמו בנוגע לתושב. פרטים אלה כוללים, בין היתר, את שמו של התושב, שמות הוריו, מינו, דתו ושמות ילדיו. סעיף 3 לחוק קובע כי לרישום פרט במרשם יש ערך ראייתי, בהיותו ראיה לכאורה לנכונותו, אך זאת רק ביחס לחלק מפרטי הרישום, בהיותם עניינים עובדתיים הניתנים להוכחה בנקל, כגון שם משפחה ושם פרטי, שמות ההורים, תאריך הלידה וכו'. בהתאם לסעיף 19ב' לחוק המרשם, פרט רישום של תושב שנרשם לראשונה יירשם על פי תעודה ציבורית, ובאין תעודה כזאת - על פי הודעה שנמסרה לפי הסעיפים 5 עד 14. סמכות פקיד הרישום לשנות רישום ראשוני על פי תעודה ציבורית קבועה בסעיף 19ג' לחוק המרשם והשינוי בפרט הרישום של תושב נעשה בהתאם למסמך שנמסר לפי סעיפים 15 או 16 לחוק או על פי הודעה לפי סעיף 17 שהציגו יחד אתה תעודה ציבורית המעידה על השינוי. עם זאת, הגשת ההודעה והתעודה הציבורית אינן מחייבות כי פקיד הרישום ישנה מידית את פריט הרישום המבוקש ובהקשר זה נותן החוק בידי פקיד הרישום סמכות לברר את מהימנות המסמכים.
זאת ועוד, נקבע כי חוק המרשם אינו נותן מענה מלא באשר לאופן הרישום של כלל טכניקות ההולדה ואדני ההורות הקיימים היום. עם זאת, כפי שנקבע בפסיקה, במסגרת הסדר רישום פרט ההורות במרשם האוכלוסין, יש להימנע מלהותיר הכרעות משפטיות מורכבות בידי פקיד המרשם. מקום שבו מוצגת לפקיד המרשם תעודה ציבורית בת תוקף, עליו לבצע את הרישום על פיה. במסגרת בג"ץ 1779/99 בעניין ברנר קדיש נקבע כי גם במקרה שבו התעודה הציבורית הזרה מונה שמות שתי נשים כאימהות לילד, קיימת חובת רישום, זאת כאשר בנה של אחת מבנות הזוג הלסביות אומץ על ידי בת הזוג השנייה בהתאם לצו אימוץ ממדינת קליפורניה. כפי שנקבע בעניין בריל, המחוקק לא הטיל על הפקיד נטל בדיקת כשרות הנישואין או פסלותם, וזאת להוציא מקרה שבו מדובר באי נכונות גלויה לעין שאינה מוטלת בספק סביר. השאלה האם יש לרשום הורות לקטין על בסיס תעודת לידה זרה ופסק דין זר לבני זוג בני אותו מין נדונה ונקבעה בבג"ץ 566/11 בעניין ממט-מגד, שם נקבע כי כאשר הילד הוא כבר אזרח ותושב ישראל ועניינה של העתירה הכרה בהורותם של שני ההורים, הן הביולוגי והן ההורה הנוסף, ורישומם של שני ההורים במרשם האוכלוסין, רישום שכזה מבוסס על הוראות חוק המרשם ועל דרישתו להצגת "תעודה ציבורית". לכן נקבע כי יש לרשום הורות לקטין ישראלי על בסיס תעודת לידה רשמית זרה הנושאת את שמות שני ההורים ופסק דין זר, גם אם מדובר בבני זוג מאותו המין, שכן ההכרעה בסוגיות המשפטיות והחברתיות העולות מבקשת הרישום אינה נמצאת בידי פקיד המרשם. בעניין בריל, חזר ביהמ"ש העליון על ההלכה שלפיה די לו לפקיד הרישום, לצורך מילוי תפקידו ורישום המצב המשפחתי, אם הובאה לפניו תעודה ציבורית כדין בהתאם לדין במדינה בה נערכה התעודה ואין חשש לפגם בתעודה. עליו לרשום את פרטי הרישום בהתאם לתעודה, ואין מקום שפקיד הרישום יפעיל שיקול דעת ויכריע בשאלות משפטיות מורכבות.
יתרה מזו, נקבע כי בדנ"א 1297/20 בעניין פלוני, צוין כי בנסיבות של תרומת זרע אנונימית, על זוגתה של האם היולדת, שאימהותה מוכרת מכוח "זיקה לזיקה" וטעונה כינון בצו שיפוטי, להציג לפקיד המרשם תעודה ציבורית שבה היא מופיעה כאמו של הילד ואין להסתפק בהודעה בלבד. תעודה זרה שנכללת בהגדרה של תעודה ציבורית בפקודת הראיות יכולה להספיק לצורך רישום הורות, גם כשמדובר בהורות לא ביולוגית. כאשר מוצגת תעודה ציבורית זרה, סירוב לבצע רישום מייצר פיצול בלתי רצוי בין המרשם הישראלי לסטטוס במדינה הזרה שעליו מעידה התעודה הציבורית. המסקנה מכל האמור היא כי בעניין דנן על פקיד הרישום לבצע את הרישום בהתאם לתעודה הציבורית שהוצגה לו ואין לו סמכות להימנע מרישום הפרטים כפי שהם מופיעים בתעודה הציבורית הזרה שהוצגה לו, אלא במקרים בהם עולה חשש שהפרטים או התעודה אינם אמתיים, ואין זה המצב. מדובר בראיה בעלת משקל ממשי לפיה האם הלא ביולוגית היא אמה של הקטינה, הן מבחינה משפטית והן בפועל, ולכן, אם מבקש פקיד המרשם להקפיד על כך שהמרשם ישקף את המציאות המשפטית והעובדתית לאשורה, ונוכח מכלול הראיות, ספקותיו אינם יכולים להכריע את הכף דווקא לטובת סירוב הרישום. משהוצגה תעודה ציבורית תקפה, על פקיד הרישום לבצע את הרישום בהתאם לאמור בתעודה הציבורית שהוצגה. השאלה בדבר אפשרות קיומם של שלושה הורים והבעיה המשפטית שעלולה להיווצר בעקבות זאת על פי הדין הישראלי אינה שאלה שעל פקיד הרישום להכריע בה ולכן אין זה בסמכותו לדרוש תעודה המעידה על תרומת זרע אנונימית בנסיבות העניין. הדרישה לקבל תעודה שמעידה על תרומת זרע אנונימית מהווה במקרה זה הפעלת שיקול דעת בסוגיות סבוכות שאין לפקיד הרישום סמכות להפעיל בהן שיקול דעת ולהכריע בהן. על פקיד הרישום לפעול ולרשום את פרטי המרשם בהתאם לתעודה הציבורית שהוצגה לו ושאין מחלוקת בדבר תקפותה. אומנם בעניין פלוני נקבע כי עדיף לטובתו של הילד שתושג הכרעה משפטית מחייבת בעניין מעמדו כלפי בן או בת הזוג של ההורה הביולוגי ולצורך כינון הורות משפטית מהותית. עם זאת ניתן לערוך רישום בהתאם לחוק המרשם של ההורה הנוסף על סמך תעודה ציבורית זרה גם מקום בו לא כוננה הורות משפטית מהותית בישראל ומבלי שיהיה בכך כדי לכונן הורות בפועל, אלא כהורות רישומית בלבד. לאור האמור, נקבע כי העתירה מתקבלת במובן זה שעל פקיד הרישום לרשום את שעולה מהתעודה הציבורית שהוגשה לו, שלפיה שתי העותרות הן הוריה של הקטינה, והיא נושאת את שם משפחתן של שתי העותרות. בכל הנוגע לספחים לתעודות הזהות, מאחר שהעותרות אינן נמצאות בישראל כנדרש בסעיף 24 לחוק המרשם, הן אינן זכאיות לקבל תעודת זהות וספח, אך משרד הפנים ינפיק לעותרות תמציות רישום המשקפות את פרטי הרישום העדכניים. עם הגעתן לארץ יונפקו להן התעודות והספחים.
לסיכום, העתירה מתקבלת.
העותרות יוצגו ע"י: עו"ד דניאלה יעקבי; המשיב יוצג ע"י: לא צוין
